והרי תוצאות הביניים במשחקי ליגת המגפות: קורונה - 1, אנושות - 0, דיגיטל - 2. או פי 2, או אפילו פי 4.5 אם להסתכל נניח על רווחי זום, לשעבר סטארט־אפ קטנטן לשיחות ועידה בווידיאו, ברבעון האחרון בלבד. וזום היא רק המלכה־האם של מהלך ההגירה הגדול ביותר בתולדות האנושות: הגירתו של המערב כולו - על רוב אגפי חייו - לאונליין. בשלב זה כבר די ברור שהמגפה הזאת לא לוקחת שבויים; היא לוקחת את כולנו ומאלצת אותנו לחיים חדשים שכוללים די מעט מהחיים הישנים. אלה חיים שנחווים בעיקר ברשת. עבודה ברשת. בילויים ברשת. אינטראקציות ברשת. אוכל ברשת. פסטיבלי סרטים ברשת. תמשיכו לבד. ברשת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
האינטרנט הוא, בהתאם, המרוויח הגדול — אולי היחיד — מהקורונה. החיים בדיגיטל הם הרגיל החדש, והמנצחות הישראליות שהיו שם כדי לקטוף את המוני הפליטים שנטשו את יבשת המציאות החולה לטובת חוף המבטחים הדיגיטלי, כוללות בין השאר חברות כמו וויקס, פלייטיקה, מאנדיי, פייבר, לייטריקס — כולן גדלו בעשרות אחוזים השנה. כולן מאפשרות לכם לעשות את מה־שזה־לא־יהיה מהבית. "כולן חברות שמרוויחות מהדיגיטציה של העולם", כפי שמנסח אחד ממשקיעי הון הסיכון הבכירים בישראל. "כי כל המפוטרים מקימים לעצמם אתרים בוויקס. וכולם נהיים פרילנסרים אז צריכים את פייבר. ולכולם יש פתאום זמן לשחק אונליין".
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
הפריחה והשגשוג של החברות האלה על מי התהום של המגפה הפכו, עם פרסום תוצאות הרבעון האחרון, בלתי ניתנים להסתרה. כש"ג'ויטיונז", סטארט־אפ ישראלי שמסייע לכם ללמד את עצמכם נגינה בבית, לא מפסיק לגייס עובדים וגדל, על פי שמועות בתעשייה, ביותר מפי שניים במהלך התקופה, אתם מבינים איפה, למרות שלל איסורי משרד הבריאות, מתקיימת המסיבה האמיתית. "מי שהוא Pure online רק עולה", אומר המשקיע הבכיר. "כולם מנסים להיות נורא בשקט בקשר לזה, כי אף אחד לא רוצה להתרברב שהולך לו כל כך טוב. בשקט הם אומרים 'תקופה מדהימה' ומביאים עובדים תותחים, משלמים להם קצת פחות, וממשיכים לגייס כסף".
המספרים מאשרים: למרות משבר הקורונה, חברות היי־טק ישראליות גייסו סכום שיא של 5.24 מיליארד דולר במחצית השנה הראשונה (לעומת 3.76 מיליארד באותה תקופה אשתקד). מצד שני, החברות שמצליחות לגייס הן כמעט תמיד אלו שכבר הגיעו לבשלות כלשהי, ומציעות פתרונות שמתיישרים במדויק עם עידן הקורונה. "זו הזדמנות להראות שהפתרון שלך אכן מצוין — אני מכירה חברה שגייסה עכשיו 200 מיליון דולר רק בזכות הוכחת יכולות ספציפיות לימי הקורונה", אומרת רונית אטד, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל. "אנחנו רכשנו במאי את מוביט בכמעט מיליארד דולר — וזו תעודת כבוד להיי־טק הישראלי, שגם בתקופת הקורונה חברות ממשיכות לבצע פה רכישות", מעיד יניב גרטי, מנכ"ל אינטל ישראל.
ועדיין, אין דרך שלא לראות את ההאטה אצל כל השאר. דוח של משרד עורכי הדין מיתר וחברת המחקר IVC חושף ירידה משמעותית בכמות האקזיטים בישראל בחצי השנה האחרונה (52 אקזיטים בהיקף כולל של כ־5.8 מיליארד דולר, לעומת 77 אקזיטים בהיקף של כ־7.5 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד), ולא מעט חברות סטארט־אפ קטנות, או כאלה שהמוצר שלהן לא בהכרח מתכתב עם הקורונה, מגיעות לסוף דרכן על אדי המימון האחרונים. "אם אתה מייצר סחורה שאין לה ערך ייחודי — אבל בתקופות הטובות עוד יכולת לרכוב על הגל — היום זה לא יעבוד", אומרת אטד. "אתה צריך ערך, עדיף בתחומים חיוניים — לאו דווקא מכונות הנשמה, אבל משהו טכנולוגי שלא תלוי בייצור ושינוע. המגפה פותחת עולמות חדשים כל הזמן, וגם תחומים קיימים מסוימים, למשל גיימינג, מקבלים האצה מטורפת. כיזם אתה מוכרח לעקוב ולהיות עם רדארים פתוחים ולזכור שהזדמנות לא באה עם שלט 'הזדמנות' על הראש. זה נכון בכל זמן, אבל הקורונה חידדה את זה".
הקורונה גם הוציאה לא מעט אוויר מבלון הענף, שנחשב לפריבילגי ביותר במשק ופעל כמעט תמיד בתנאים של עודף הון, תנאים ויוקרה. ההיי־טק, שמעסיק כ־9% משוק העבודה הישראלי (כ־320 אלף עובדים), ראה בחצי השנה האחרונה סבבי פיטורים גדולים, ולפי נתוני הלמ"ס, כ־10% מעובדי התחום אינם מועסקים כרגע. "אצלנו רואים שינוי משמעותי בעזיבות — כלומר אנשים לא עוזבים תפקידים", מעידה אטד. "אם פעם הם היו אומרים: 'כבר שנים אני עושה אותו דבר, זה הזמן לחפש שינוי', כיום הם חושבים פעמיים ונשארים".
היזמים ומנכ"לי החברות, מצידם, עסוקים בעיקר בשמירה על הקיים ובאימוץ השרירים הטבעתיים סביב הקופה. "אם לפני הקורונה, אצל יזם מוכשר כסף לא הופיע ברשימת חמשת הדברים הראשונים שהוא צריך לדאוג להם כשהוא קם בבוקר, מאז הקורונה זה ממלא את כל הרשימה", מוסיף גרטי. "אז עסקים רגילים לוקחים הלוואות ממוסדות בנקאיים, אבל עולם הסטארט־אפים לא יודע לחיות עם מוסדות כאלה. זה כמו שמן ומים. ואני מקווה שגופים מוסדיים יתחילו להשקיע בסטארט־אפים, כי אנחנו צריכים לוודא שיש מספיק סטארט־אפים בצנרת הישראלית גם בתקופה הזו, אחרת בעוד שנתיים־שלוש נראה בעיה ביכולת של קטר ההיי־טק להמשיך לרוץ קדימה. הוא יתחיל להיעצר".
באופן אפילו פחות דיפלומטי, אפשר לנסח את זה במילותיו של המשקיע הבכיר: "המשקיעים הפכו קצת מניאקים — הם באים לחברות החלשות, שאין להן ברירה, עם עסקאות סופר־אגרסיביות, ורוב החברות שעשו רק סיבוב גיוס אחד, ועבר מאז זמן, ייסגרו. יש תיאוריה שאומרת שזה טוב לתעשייה, כמו שסופת יער מורידה את העצים החלשים ומייצרת קרקע פורייה לחדשים — אז אחרי המגפה יהיה לך גל חדש של סטארט־אפים. אבל באמצע יהיה הרבה כאב לב".
לא צריך להגזים עם כאב הלב כשזה מגיע למיקרוסופט ולאינטל, שחוות את הסופה העולמית כמו כל משחתת: הגלים מגיעים גם אליהן, אבל אין שום סכנת טביעה. עובדים לא פוטרו או חול"תו, ויותר מזה: מניות חברות הטכנולוגיה המריאו לחלל מאז הקורונה, ומיקרוסופט ואינטל מתיישרות עם המגמה. גם הדוחות הרבעוניים מצוינים, תודה.
לא שזה עוזר ביומיום לאטד ולגרטי, שעברו, באופן אישי, לעבוד מהבית. "ב־18 במארס הוצאתי הנחיה גורפת לעובדים שחובה לעבוד מהבית, אין יותר בחירה, ומאז אני בממ"ד הביתי, עובדת מפה", אומרת אטד תוך שהיא מראה לנו משהו מנופי הממ"ד השגרתיים של ביתה בשכונת המשתלה בתל־אביב. "יש לך מזל", עונה לה גרטי מדירתו בתל־אביב, "כשהתחיל הסגר, אצלנו בבית הבן שלי קיבל את החדר שלו, הבת קיבלה את חדר העבודה, ואני, מאז מארס, יושב במרפסת. אני שזוף, אבל לא מהים. לפחות אני רואה עולם מהמרפסת. 90% מהזמן אני בבית".
זה לא טריוויאלי לאנשים מסוגם, שהתרגלו להיות בבית כמה שפחות. "אני כבר הספקתי לשכוח מה זה להיות במצב צבירה תמידי של ג'ט־לג", גרטי כמעט מתגעגע. אטד, מצידה, הוסיפה כמה עציצים לממ"ד והשלימה איכשהו עם מיקומה החדש. "להיות עם אנשים זה הדבר שהכי חסר לי", היא מודה.
העובדים שלהם — במיקרוסופט הם קיבלו את ההזדמנות לקחת הביתה את מלוא ציודם המשרדי ("כי בסוף לא נוח לשבת כל היום על כיסא מטבח") ובאינטל זכו להשתתפות בהוצאות הבייביסיטר שמעסיקה את הילדים בזמן שאבא/אמא עובדים בחדר ליד — הסתגלו בהדרגה. "הפרודוקטיביות אולי לא עלתה, אבל גם לא נפגעה", אטד מדווחת. "אין יותר שיחות קפה ומסדרון, ישיבות נפתחות הרבה יותר מהר, הפכתי את כל הישיבות ל־45 דקות במקום שעה — אבל גיליתי שאני מוסיפה עשר שעות בשבוע לשיחות של אחד־על־אחד עם אנשים, כי אין יותר כמה מילים במסדרון או שמישהו יקפוץ אליי לרגע למשרד".
אובדן התקשורת הבין־אישית בתוך הבניין היא אחת המועקות הגדולות ביותר מבחינת שניהם, בעיקר לנוכח גודל הארגונים שבראשם הם עומדים (מיקרוסופט מעסיקה כאן 2,300 עובדים, אינטל מגיעה ל־14,000 עובדים). "כל הרגעים הא־פורמליים — שהם הרבה פעמים הבסיס לחדשנות ולפריצות דרך בעשייה — פתאום לא קיימים", גרטי אומר. "ואנחנו משקיעים המון אנרגיה באיך נותנים לזה מענה, כי זום לא יכולה להחליף את תקשורת פינת הקפה. אז אנחנו עושים עכשיו הרבה ניסיונות עם דברים שהם מעבר לדו־שיח מול מסך".
אטד: "גם אנחנו מנסים כל הזמן לתרגם את תחושת היחד. עשינו למשל האפי־האוור וירטואלי, וכולם כולם קיבלו בירה הביתה ביום חמישי בין שתיים לחמש, ובהדרגה הפתיחות של אנשים מול המסך הולכת וגדלה. אם בהתחלה כולם שמו לעצמם רקעים כדי שלא תראה את ארון הבגדים שלהם, היום הרבה יותר עובדים חושפים את החיים שלהם ומקפלים כביסה מול המצלמה כשהחתול עליהם. אנשים משתפים במה הם הכינו לאכול, אנחנו עושים תחרויות פנימיות כמו להראות דבר אחד שלא עשית לפני הקורונה או לחשוף תחביבים".
יש יתרונות במצב הזה?
אטד: "זו תקופה קשוחה, אין טעם לנסות להקטין, אבל אני מנסה למצות ממנה את מה שאפשר. נניח, פעם נסיעות או טיסות לחו"ל היו שיקול. היום אני יכולה לספק שירותים לחברה שבחיים לא הייתי נוסעת שעתיים וחצי לכל כיוון בשבילה. אני יכולה להכשיר עובדים מרחוק ולהרצות מרחוק. רק לפני חצי שנה הייתה ציפייה שניסע, שנגיע, זה נראה לא מכבד אם אתה לא מגיע פיזית לבן אדם — 'מה, אתה לא יכול להשקיע בי פגישה?'"
גרטי: "בעיניי שוק ההיי־טק מיצה את היכולת שלו להעסיק גברים מאזור המרכז, והקורונה נותנת לנו עוד הזדמנות להגיע לאוכלוסיות ומגזרים אחרים. לפעמים זה מתחיל גם כהתנדבות. התחלנו למשל ללמד בינה מלאכותית בבתי ספר, ובתחילת הסגר הבנו ממשרד הרווחה שיש 300 אלף אזרחים ותיקים שהאוריינות הדיגיטלית שלהם נמוכה, אז צוות מתנדבים שלנו ישב והלחים בבית מאות יחידות טאבלט, הורידו להן את כל היכולות והשאירו רק שתיים: 'קבל שיחה' ו'נתק שיחה'. אז זאת אמנם התנדבות, אבל זה מאפשר לנו להגיע למקומות חדשים".
יש דברים שלא הערכתם נכון בתחילת המשבר?
גרטי: "אני לא הערכתי את המשמעות של עבודה מהבית, המורכבות של הדבר הזה, הדקויות שהדבר הזה העלה, השינויים שזה דרש. ואנחנו עוד רחוקים מלסיים את המסע הזה, זה ממשיך ומתפתח".
אטד: "אני באיזשהו שלב הייתי צריכה לעצור ולהגיד, 'אוקיי, איך אני רוצה להמשיך את זה? כן, זה בבית, כן, זה לא נגמר, כן, זה טירוף'".
המצב הפוליטי והחברתי בישראל משנה משהו מבחינתכם?
גרטי: "הדברים שמייצרים חדשנות בישראל בנויים על מנועי הידע, התרבות, האוניברסיטאות, הצבא — והם קריטיים. ממוצע האיי־קיו הישראלי לא שונה מזה של כל מדינה אחרת, ואנחנו גם לא מתחרים בעלויות מול מדינות מאוד זולות, כי אין לנו שום יתרון. כך שאם יש משבר אמון במדינה, ואם הוא טקטוני וייצור שינוי תרבותי במדינה, זה יכול להזיק ברמת העתודה להייטק המקומי בטווח הארוך. חברה — קומפני — יכולה להצליח רק כשהכלכלה והחברה — סוסייטי — חזקות".
אטד: "הקורונה, כמו כל משבר, חושפת מקומות של חולשה. בארץ יש חולשה מאוד גדולה בסדרה של תשתיות — אינטרנט, מחשוב, אמון. אם אנחנו כמדינה לא נשקיע בזה עכשיו, כשנצא מהקורונה מדינות שיהיו חזקות יותר בזה יפרצו מהר יותר".
כשהם מנסים להסתכל קדימה, אטד וגרטי מעדיפים להיות אופטימיים, בעיקר כי התפקיד מחייב. "אנחנו חייבים לתת לאנשים תקווה. אפשר לסגור על פסח 2021 כזמן שבו נחזור באופן מלא?" אטד מציעה, וגרטי כמעט מסכים: "אנחנו במקום שהדבר היחיד שקבוע זה אי־הוודאות. בתוך הארגון אנחנו מתקשרים את יוני 2021 כאיזשהו עוגן לחזרה מלאה, אבל כולנו נהיה חכמים יותר אחרי שיהיו שניים־שלושה חיסונים רשומים זמינים, כי חיסון אחד לא יספיק לכל מדינות המערב. אז יוני נראה כמו הערכה הגיונית כשעושים את החישוב".
מי ירוויח ומי יפסיד בסוף המשבר?
גרטי: "חברות וארגונים שיפתחו יותר תהליכי אוטומציה ייצאו מהמשבר חזקים יותר. כל מי שיהיה במקום של לקחת שירותים, חוויות, עיסוקים ופעילויות של אנשים ולהעביר אותם למדיום הדיגיטלי או למבנים היברידיים ‑ ינצח".
איך נצא מהצד השני?
אטד: "בטווח של ארבע־חמש שנים קדימה, תראה מודל של עבודה היברידית — כבר לא נעבוד רק מהבית או רק מהמשרד יותר. המון נושאים — למשל חינוך — יקבלו הסתכלות דיגיטלית. דאטה — שהיום גם החברות הכי מתקדמות מנצלות רק אחוזים בודדים ממנה — תהפוך לנכס הכי גדול, גם של עסקים קטנים. כולנו נצטרך להתמקד הרבה יותר, להבין מה הדבר שאני עושה ובעיקר מה הדבר שלא — ואת מה שלא, אני קונה או שוכר ממישהו שזה הדבר שהוא עושה הכי טוב".
גרטי: "מהמשברים הקשים והמהותיים ביותר, בריאותיים או מלחמות, האנושות תמיד צמחה למקום טוב יותר אחרי שהחלק של הספיגה הסתיים. תהליכים חברתיים שקרו אחריהם ‑ וטכנולוגיה תמיד הייתה שזורה בהם — הזניקו את האנושות קדימה בצורה לא־ליניארית. וזה מה שיקרה ביציאה מהקורונה. אחרי שהמערכת תתאזן, זה ייקח אותנו כאנושות למקום הרבה יותר טוב".
פורסם לראשונה: 08:42, 04.09.20
