ביום שבו החליט אדי שפירו שהוא רוצה להיות סוכן נדל"ן, היו לו רק כמה בעיות מזעריות: הוא היה ילד בן 20 בניו-יורק, לא היה לו מושג איך בכלל מתחילים, ולא היה לו דולר על הישבן.
כתבות נוספות למנויים:
זה היה באמצע שנות ה-90, ושפירו הגיע מראשון-לציון רק כמה חודשים קודם לכן, עם חלום להיות מוזיקאי שבפועל הפך לעבודות מזדמנות וחיפוש מתמיד אחרי שכר הדירה של השבוע הבא. אז כשחבר הכיר לו את עולם הנדל"ן והבטיח שכאן יוכל למצוא את החלום האמריקאי, הוא התנפל על זה עם התיאבון הגדול שהיה לו, לא לפני שהיה צריך להתגבר על מכשול ה"אין לי כסף לקנות בגדים שיגרמו לי להיראות מקצוען".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הלכתי לסניף של 'צבא הישע', ארגון צדקה שמקבל בגדים משומשים ומוכר אותם", מספר שפירו ממרחק של 25 שנה, "וקניתי שני זוגות מכנסיים, שלוש חולצות ושתי עניבות. בכל יום לבשתי אותם בקומבינציות אחרות. זה עלה אולי 100 דולר, וזה בטח היה 50% משווי השוק שלי אז".
אדי שפירו כבר מזמן לא קונה בגדים משומשים. מהמשרד שלו במדיסון אווניו במנהטן הוא הבעלים, היו"ר והמנכ"ל של Nest Seekers, חברה בינלאומית לסחר בנדל"ן עם 25 משרדים ברחבי העולם. הוא מתעסק עם סלבריטאים שקונים בתים באזור ההמפטונס המגה-יוקרתי בניו־יורק ועם מיליארדרים סעודים שקונים ארמונות בלוס-אנג'לס, ועכשיו הוא גם בעלים של חברת מדיה בשם Nest Media שמפתחת תוכניות טלוויזיה הקשורות לעולם הנדל"ן. את כל זה הוא עושה באנגלית כמעט בלי מבטא ישראלי, ובעברית כמעט ללא מבטא אמריקאי.
ההתחלה הייתה כמובן אחרת לגמרי. שפירו גדל בראשון לציון כילד אאוטסיידר שחלם להיות מוזיקאי. "הייתי הרבה בים, אהבתי לגלוש, אהבתי מוזיקה, פחות אהבתי ללכת לבית ספר", הוא נזכר. בצבא הוא הלך יחד עם חברים ללהקה, מתוך החלטה משותפת לעזוב בשלב מסוים ולנסוע לחו"ל כדי להפוך לכוכבים. בסופו של דבר, הוא היה היחיד שקם ונסע.
"אני מבין את הסטיגמה לגבי מי שלא עושים או לא מסיימים צבא", הוא אומר, "אני פטריוט ישראלי ולפעמים יש בי רגשות חרטה שלא השלמתי את השירות. אבל זו הייתה תקופה אחרת, הייתי ילד עם חלומות. אני מנסה לפצות על זה היום בדרכים אחרות".
בניו יורק הוא פלירטט קצת עם השכלה גבוהה, אבל נטש מהר ("יש לי קוצים בישבן, אני לא יכול סתם לשבת"), התחיל לעבוד בחברת נדל"ן במנהטן, וקרע את אותו ישבן קוצני במשך חמישה שבועות לפני שסגר עיסקה ראשונה.
"כל העמלה הייתה אולי 4,000 דולר", הוא מספר, "ואחרי שכולם מסביב לקחו את החלקים שלהם, נשארתי עם 350 דולר. עבדו עליי, אבל אז לא ידעתי את זה. מה שחשוב היה שהצלחתי לסגור את העסקה, כי אז היו אולי 3-2 קליינטים בשבוע והיית חייב לסגור, אחרת לא הייתה משכורת. גם העסקה השנייה נמשכה שבועות. הוא היה בנקאי ואני זוכר שהראיתי לו 56 דירות, ובסוף הוא לקח דירה שהראיתי לו ממש בהתחלה. משם הכל התחיל לזרום. זה היה בעיקר יצר הישרדות, הייתי צריך את הכסף, והכבוד העצמי שלי לא הרשה לי לחזור לארץ ולהגיד שנכשלתי, אבל אחר כך התחלתי ליהנות".
בגיל 21 כבר היו לשפירו שותפים והוא החליט להקים חברה משלו. "הייתה לי גאווה", הוא אומר, "לא רציתי שאף אחד יעזור לי או שאהיה תלוי במישהו. לא קיבלתי שום הכשרה פורמלית, ראיתי מה אחרים במקצוע עושים ופשוט חיקיתי אותם".
תן דוגמה.
"הבנתי שמראית העין, הרושם הראשוני, מאוד קריטיים בעולם הזה. הייתי חייב ליצור רושם שיש לי הרבה, כי כל העסק שלנו בנוי על תדמית ומיתוג. קניתי באי-ביי עשרה מחשבים משומשים ב-200 דולר כל אחד, הקפדתי ללבוש רק חליפות, עשיתי את כל הנטוורקינג בעצמי, בנינו מותג כמעט מכלום. צריך לזכור שבשנות ה-90 לסוכני נדל"ן הייתה תדמית של סוחרי מכוניות משומשות".
והיום לא?
"היום לא, אבל זו עדיין לא עבודה זוהרת. מה שהשתנה זה שאנשים הבינו שכמו שמנהל ההשקעות שלהם בבנק הוא מישהו שהם צריכים לסמוך עליו לגמרי, כך גם סוכן הנדל"ן. מה שעוד השתנה זה המיתוג של התעשייה, וההבנה שנדל"ן זה משהו שעם כל העליות והירידות הוא בסיס קבוע וחזק בכלכלה האמריקאית. יש היום אנשים שהולכים לעבוד בבתי ההשקעות הכי גדולים רק כדי שיוכלו להשתלב בעולם הנדל"ן".
מי שעוד שינתה באופן משמעותי את התדמית של סוכני נדל"ן בארה"ב זו הטלוויזיה, ושפירו הוא אחד הראשונים בתחום שהבינו את זה. כך, למשל, סדרת הריאליטי Selling Sunset, על החיים בחברת נדל"ן בלוס-אנג'לס, בה כל הנשים נראות כאילו שיכפלו אותן מה-DNA של איוונקה טראמפ וקים קרדשיאן, נמצאת בנטפליקס כבר שלוש עונות.
שפירו, שהופיע בעשור האחרון בשפע תוכניות נדל"ן טלוויזיוניות, מצטרף לטרנד עם סדרת הריאליטי Million Dollar Beach House, אף היא בנטפליקס, אותה הפיקה חברת המדיה שלו. הסדרה עוקבת אחרי חמישה סוכני נדל"ן מהחברה שלו שמוכרים בתים מגה-יקרים בהמפטונס.
מה מביא אותך למדיה?
"זה הדבר הבא בתחום שלנו. בעשר השנים האחרונות יש במדיה פריחה גדולה של ז'אנר ה'איך דברים נעשים'. יש סדרות אדירות על התחום, כמו 'מיליארדים' או 'יורשים', אנחנו במרוץ סטרימינג מטורף ויש דרישה גדולה לתוכן. התחום שלנו זה בתים יפים, אבל גם פועלי בניין ומשקיעים, ציידי כשרונות, אנשים, מערכות יחסים. הפוטנציאל לעשות מזה טלוויזיה הוא עצום".
אבל איך זה מקדם את החברה שלך?
"למדתי מאוד מוקדם שיחסי ציבור זו דרך הרבה יותר יעילה לקדם את המותג שלך מאשר סתם פרסום רגיל. אי אפשר לקנות שטח פרסום שיביא אותנו ל-200 מיליון מנויים כמו סדרה בנטפליקס. אנחנו עובדים עם ריהאנה, ג'סטין ביבר ומדונה. אתה צריך להיות כוכב רוק בעצמך כדי להיות מסוגל למכור בתים בסדר הגודל הזה".
אתה לא רואה בעיה עם הטיימינג של הסדרה בתקופה הזו באמריקה?
"לא, אני דווקא חושב שהטיימינג טוב. אנשים מחפשים אסקפיזם. כשהמגפה פרצה אנשים ברחו מניו-יורק, ביקשו שאתן להם כל דבר שאפשר לגור בו מחוץ לעיר. אנחנו בעיקר עובדים עם אנשים עשירים, ובגלל שאי אפשר היה לטוס זה היה הקיץ הכי מטורף בהיסטוריה של ההמפטונס. והסדרה מאוד מצליחה, כי אנשים חיפשו לראות משהו כזה".
אגב ניו-יורק, השמועות על מותה נכונות או מוגזמות?
"מוגזמות. המגפה לא הרגה את ניו-יורק, מה שגרם לנזק גדול היו ההפגנות והמהומות שהפכו את העיר למקום לא בטוח. נדל"ן, מסחר, עסקים, כל מה שהרגיש בטוח בניו-יורק פתאום הפך למפחיד. אבל אני מכיר את המחזוריות הזו. בשנות ה-90 חלקים מניו-יורק היו גיהינום, ואז העיר התנקתה והשתפרה כל הזמן. אחר כך בא ה-11 בספטמבר, והנרטיב היה שאף אחד לא יגור יותר בבניינים גבוהים. עברו כמה חודשים וכולם חזרו. יש משהו בניו-יורק שמחבר את העיר בחזרה בכל פעם, ניו-יורקרים אף פעם לא יוותרו על העיר, ואנחנו רואים כבר התחלת התאוששות".
איפה כדאי להשקיע עכשיו?
"בסוף זה תמיד חוזר לניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי".
כאיש נדל"ן ניו־יורקי, אתה מכיר את טראמפ?
"פגשתי אותו כמה פעמים, אבל אני לא מתקשר אליו ואומר 'היי דונלד'. יש לו מוח של איש צווארון כחול, אפילו שהוא עשיר. הוא יכול לתקשר עם העשירים שבעשירים אבל הוא מבין את פועל הבניין. הוא הצליח לפצח משהו שאף פוליטיקאי אחר לא ידע להשיג".
אז אתה אוהד?
"לא אוהד, אבל גם לא שונא. בעסק שלי אני עובד עם אנשים מכל הקשת".
שפירו, נשוי ואב לשלושה, בני 17, 12 ו-9, חולק את חייו בין מספר בתים במנהטן, במיאמי ובהמפטונס. "רוב הזמן אני גר על מטוסים", הוא אומר, "עכשיו זו התקופה הכי ארוכה בחיי שבה לא הייתי על מטוס". הוא שומר על קשר הדוק עם ישראל. "אני מאוד מתגעגע, כל נחיתה מביאה אותי לדמעות. בשנים נורמליות אני מבקר פעם-פעמיים בשנה, ואנחנו פותחים עכשיו משרד בארץ. אולי יום אחד אחזור, מי יודע". זה כנראה לא יקרה בקרוב.
בגיל 45 שפירו עדיין נראה רעב כמו הבחור הצעיר שקנה בגדים משומשים מארגון צדקה. "ככל שאתה גדל יותר, אתה מגלה כמה המתחרים שלך יותר גדולים", הוא אומר. "אם אתה קונה מכונית פורשה, מישהו לידך יקנה פורשה טורבו. מכרנו בית ב-102 מיליון דולר בקליפורניה למיליארדר סעודי, עכשיו אנחנו עובדים על עסקה בהמפטונס של מעל 100 מיליון. כשאתה רואה בתים כאלה, פתאום הבית שלך ששווה כמה מיליונים לא נראה כזה מפואר".
זה מסוכן. איפה עובר הגבול בין זה לבין תאוות בצע?
"אני לא מודאג מזה, כי אני אוהב את המשחק ולא חושב על התוצאה. כשאתה נהנה מהדרך, אתה פשוט נהנה, ואז גם הכסף מגיע. ביום שאפסיק ליהנות, אז אתחיל לדאוג מזה שאני רודף רק אחרי הכסף".
פורסם לראשונה: 07:26, 25.09.20