איה (שם בדוי) מתל־אביב היא עורכת דין עסוקה שעובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה. אחרי שהחלה הקורונה, היא מצאה עצמה מפיקה ומתפעלת תחליף לבית הספר לבנה, הלומד בכיתה ו'. יחד עם חברה היא הקימה שתי קבוצת לימוד שבכל אחת מהן שלושה בנים ושלוש בנות, תלמידי כיתה ו' שכמעט לא ראו השנה את כיתתם מבפנים. האמהות גייסו מורים, בנו מערכת לימודים חווייתית ייחודית, והילדים נפגשים פעם בשבוע ליום לימודים של שש שעות, שמתחיל בעשר בבוקר, ומתקיים בגגות בתים, בסלונים או במשרדים של הוריהם, וגם בפארקים בעיר כשמזג האוויר מאפשר.
כתבות נוספות למנויים:
"הם מתחילים את היום בשיעור זום, ויש להם תוכנית מגוונת", מספר אחד ההורים. "תלמידת י"ב מלמדת אותם דיבייט (אמנות הוויכוח) באנגלית. הם התווכחו למשל בעד ונגד תרומת איברים, או בעד ונגד שכר שווה לגברים ונשים, כשהבנות מייצגות את הנגד והבנים את הבעד". מאיה: "הבאנו להם מרצה לקולנוע, או שיעורים על תופעות טבע וניסויים בעולם, שבהם הם למדו על חוק ארכימדס ועל ניוטון. יש להם מועדון קריאה, שבמסגרתו הם קוראים ספר לחודש ודנים בו. תלמידה מצטיינת בתיכון מסייעת להם בשיעורי בית ובהבנת דברים בחומר הנלמד לפי הצורך, אבל יש הרבה העשרה ולמידת מקצועות בדרך אחרת. בין היתר אנחנו מעסיקים מרצים מומחים בתחומים שונים שעליהם קיבלנו המלצות ממכון אריקה לנדאו למצוינות. בנוסף ליום הלימודים הקבוע הם גם יוצאים למפגשים מיוחדים, למשל טיול אופניים בתל־אביב, שבו למדו על ההיסטוריה של העיר ועל אתרים בה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
גליה, בת 11, הלומדת בקבוצה, כל כך מרוצה, שהיא נשמעת כאילו היא בדיסנילנד: "גם כשבית הספר ייפתח אני רוצה להמשיך, כי התרגלתי ללמוד דברים חדשים שאין כמותם בבית הספר", היא אומרת לי.
"בני הוא ילד סופר־סקרן ומתקדם, שלימד את עצמו לקרוא עוד בגן טרום־חובה", מספרת מאיה. "מערכת החינוך בארץ היא ברמה פחות מבינונית גם בלי קשר למה שקורה עכשיו. החינוך מיושן, דל ועלוב בעיניי, ורק בדרך פלא אנחנו מצליחים להיות מדינת היי־טק. ובחופש הגדול, כשהבנו לאן צועדת מערכת החינוך בקורונה, התחלנו לגייס מורים שיוכלו לבנות תוכנית לימודים שתענה על הצרכים של בני יחד עם תלמידים נוספים".
את הקבוצה שיזמה מלווה צוות עשיר של מורים ומורות, לא כולם בעלי תעודת הוראה פורמלית. מאיה מעורבת מאוד בפעילות הקבוצה: "זה דורש המון עבודה ומעורבות הורית, להתאים כל הזמן את מערכת הלימודים למה שקורה בבית הספר, לטפל ולתפעל את צוות המורים, לבדוק שהדינמיקה החברתית בין הילדים תקינה".
הקבוצות שפתחו מאיה וחברתה אינן חריגות. בעקבות הקורונה צומח מתחת לרדאר שוק ענק של לימודים אלטרנטיביים. לא עוד רק שיעורים פרטיים כדי להשלים חוסרים כפי שהכרנו, אלא לימודים מאורגנים ממש, בדרך כלל על ידי הורים, בקבוצות של 3־6 ילדים, שלומדים חלק מהזמן במפגשים פיזיים וחלק מהזמן אונליין. על פי הערכות, מדובר במאות רבות מאוד, יש הטוענים אפילו אלפים, של קבוצות למידה, משכבות הגיל של בתי ספר יסודיים, חטיבה ותיכונים. ההורים משקיעים בין 1,000־2,000 שקל לחודש לילד בממוצע למימון המסגרות הפרטיות, תלוי במקצוע, בגיל הילד ובמורה.
בתי הספר של הילדים, מצידם, לא רק שלא עוצמים עיניים בפני התופעה, אלא אפילו מעודדים אותה ומשתפים איתה פעולה, שכן מדובר בפתרון נוח למערכת החינוך הקורסת. "למרבה הפלא, גם המורים מעוניינים במסגרות האלה, וביקשו מאיתנו להעביר את הפרטים להורים נוספים בבית הספר. כי גם המורות 'נקרעות'. הן מלמדות בזום כשיש להן בבית ילדים משלהן שהן צריכות לדאוג להם. וללמד מעט ילדים זה הרבה יותר קל", אומר אחד ההורים.
אפשר כמובן להבין את ההורים, הדואגים לצורכי ילדיהם שאינם נענים כבר חודשים ארוכים, אבל התופעה טומנת בחובה גם בעיות, ובהן החרפת הפערים החינוכיים בין ילדים מקבוצות אוכלוסייה שונות, שכן קבוצות הלמידה הפרטיות מאורגנות לרוב על ידי הורים מבוססים, מיישובים ומשכונות מבוססות, שיש באפשרותם להשקיע את הכסף הנדרש. בנוסף, אין פיקוח על המורים הרבים הפועלים בקבוצות הלימוד הפרטיות, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה כלכלית.
רותם נוי מרמת־השרון היא אחת מחמש אמהות, לחמישה בנים, שאחרי הסגר הראשון הבינו "שמערכת החינוך נשארה מאחור, ושהלימודים בזום בדרך הישנה של הרצאה לא מתאימים לכלל הילדים". לנוי שלושה ילדים. "הילדה שלי שהיא תלמידת י"ב עפה על הזום", היא מספרת, "אבל בני שבכיתה ו' סובל מהפרעות קשב ולא מצליח. החלטנו שבכל מצב יום אחד בשבוע נארגן תוכנית של 5 שעות לימודים ופאן לו ולחבריו. המציאות הוכיחה שצדקנו. המצב של 23 שעות לימוד בזום בשבוע, מתוכן לפחות 4־5 שעות למידה עצמית, לא מחזיק מים. אני לא מאשימה את המורות, שעובדות לפי מתווים של משרד החינוך, הרשות המקומית, הנהלת בית הספר. אבל אני צריכה להסתכל על הילדים. על תלמידי ה' ו־ו' שמרגישים ששכחו אותם, דווקא בגיל קריטי. אנחנו כהורים רואים ירידה בכל המיומנויות החברתיות שלהם, ירידה רגשית. הבן שלי צריך את חברת הילדים".
הבן של נוי וחבריו לקבוצה לומדים פעם בשבוע, כל פעם בסלון הבית של ילד אחר, בין תשע לשתיים. הם מגיעים עם מסכות, ויושבים במרחק. נוי: "גייסנו מורה שלימד אותם כשהיו בכיתה ב'. אני אחראית לקשר עם המחנכת, ששולחת לי מערכת מדי יום חמישי, ומיידעת אותי בקשיים בחומר. החומר נשלח למורה, והוא בונה את תוכנית הלימודים על בסיס תמיכה בחומר הנלמד בכיתה, תוך שימוש בטקסטים ובאמצעים שיהפכו את הלמידה לחוויה, כמו משחקים, סרטונים ועוד. החומרים מתאימים למציאות של היום. קטע קריאה ומענה על שאלות יהיה על דובאי, למשל".
בנוסף לקבוצה הזאת אירגנה נוי עם חברה קבוצה נפרדת ללימוד אנגלית לבנה ולחבריו. בבית הספר שבו לומד בנה של נוי פועלות שלוש קבוצות לימוד דומות, וקבוצות כאלה פועלות בעוד ועוד מקומות. קבוצות הפייסבוק המקומיות של יישובים והקבוצות הייעודיות להוראה פרטית שוקקות – הורים מחפשים מורים, מורים מציעים את עצמם, וגם סטודנטים ואנשי היי־טק בחל"ת, ואפילו תלמידי תיכון. והתופעה מתרחבת ללא הרף. יאנה טננוורצל, היום עורכת דין, הקימה את קבוצת הפייסבוק "שיעורים ומורים פרטיים" בשלהי 2014, במהלך לימודי המשפטים, כשחיפשה מקור הכנסה בהוראה פרטית. לדבריה, הקורונה הכתה אותה בהלם: "מקבוצה לא גדולה, הפכנו פתאום לקבוצה של קרוב ל־9,000 משתתפים, הרבה יותר אקטיביים מכפי שהיינו אי פעם". מעקב אחרי הקבוצה במהלך יום אחד השבוע העלה עשרות פוסטים שנכתבו, משני הכיוונים – מורים שמציעים עצמם ואנשים שמחפשים מורים, ובהם בולט החיפוש אחר מורים ללימוד בקבוצות.
"ברור שאנחנו מכירים את התופעה", אומר רועי נעים, מנכ"ל "לימוד נעים", אתר שבו רשומים כ־10,000 מורים פרטיים. "יש עלייה של מאות אחוזים בביקוש לשיעורים פרטיים מתחילת הקורונה בפרט, ומראשית השנה בכלל, כשהעלייה הדרמטית ביותר היא בביקוש לשיעורי אונליין לקבוצות של תלמידי בתי ספר יסודיים – פי 5 ביקוש. בשנים קודמות תלמידי יסודי כמעט לא עשו שיעורי אונליין. גם הביקוש לשיעורים פרטיים פרונטליים עלה ב־50%, ולראשונה בולט ביקוש לשיעורים בקבוצות, שלא היה קיים כלל בעבר". המקצועות המבוקשים, לפי נעים, הם עדיין מתמטיקה (21% מהחיפושים) ואנגלית (17%), אבל יש "כוכבים" חדשים, כמו פיזיקה (12% מהחיפושים לעומת 7% בשנה שעברה), והיסטוריה, שנחשבה למקצוע עם ביקוש שולי (2%) ותופסת היום את המקום השישי מבין המבוקשים (5% מהחיפושים).
איתי (שם בדוי), בן 29, ממרכז הארץ, מורה שעבד חמש שנים במערכת החינוך כמורה למתמטיקה ומחנך בכיתות נמוכות, מלמד כל יום משמונה בבוקר עד שבע וחצי בערב קבוצות ברמת־השרון ובכפר־סבא. "בעבר ניסיתי לפתוח עסק של שיעורים פרטיים בקבוצות ולא צלח. ההורים היו סקפטיים לגבי התנהגות הילדים. הקורונה שינתה הכול. היום אני מלמד שמונה קבוצות לימוד, בסלונים שבבתי הילדים, במקלטים, בחצרות. ברמת־השרון למדנו גם כשהעיר הייתה אדומה. יום הלימודים של קבוצה נמשך בין שעתיים וחצי לחמש שעות, לפי דרישת ההורים. התקשרו אליי כמה אמהות של ילדים שחינכתי ולימדתי בעבר, ואמרו שהן רוצות קבוצות למידה. אני רב־תחומי, מלמד תלמידי יסודי וחטיבה את כל המקצועות, פרט לאנגלית. אני פותח בשעת משחק, ומלמד את המקצועות שהם לומדים. האמהות המארגנות מעבירות לי מדי יום חמישי את מערכות הלימודים הצפויות לשבוע הקרוב".
איך מחזיקים את הילדים במקלט או בחצר חמש שעות?
"אם יש לי אינטראקציה טובה איתם, הכול זורם. בהפסקות אני דואג לשחק איתם. בעת הצורך טיפונת משמעת היא לא מילה גסה. אם כי אני לא מפעיל סנקציות ועונשים".
עד כמה ההורים מעורבים?
"חלק מבקשים לעקוב אחרי מה שקורה בבית הספר. יש שאומרים, תעשה מה שאתה רוצה".
אז הכול טוב?
"כמורה אני מודאג. הילדים נמצאים בעיכוב של 4־5 חודשי למידה. זו מכה גורפת שאני נתקל בה בכל הגילים. אבל לנוכח האילוצים לעמוד בהספק, המורות בבית הספר ממשיכות ללמד כרגיל. הילדים מפתחים תסכול, אפתיות, בזמן שיעורי הזום הם מסתכלים בסרטונים של היו־טיוברים שלהם. אין לי שום תלונה למורות, אבל הפלטפורמה לא עובדת. ואני רואה את התוצאות".
התלונה הזאת חוזרת מפי כל המורים שאיתם אני משוחחת, רובם המכריע בעילום שם. שי בוחבוט, מורה פרטי ותיק למתמטיקה ובעלי חברת Math Academy לשיעורים פרטיים במתמטיקה, מצביע על פער מדאיג במקצוע שהוא מלמד, במיוחד בקרב תלמידי כיתות ז'־ט' "שהולכים לאיבוד במערכת של היום", לדבריו. "אני רואה שהם פחות מטופלים ומושקעים. תלמידי הכיתות הגבוהות, שמתקדמים לבגרות, מרגישים יותר מחויבים. בקרב תלמידי החטיבה הפערים בידע עצומים. תלמידים רבים שבסגר הראשון היו בהלם, סיימו את השנה בפער מול הרצוי אבל התחילו להתעשת בקיץ, ואז הגיעה השנה הזאת. מכיוון שהם מגיעים עם חוסרי ענק, הם זקוקים לכמויות גדולות יותר של שיעורים להשלמת החומר, פי 2־3 בהשוואה לעבר. ההורים יודעים שמי שלא מטפל עכשיו, הילד יצבור פערים שלא ניתן יהיה להדביק בחודש, בוודאי לא במתמטיקה. הלימוד בקבוצה נתפס כאטרקטיבי כי הוא יכול להוזיל עלויות".
נועה עמר, מורה פרטית לאנגלית מתל־אביב, מסכימה: "יש פער גדול מאוד שהתחיל בשנה שעברה ומחריף השנה, בין מה שאמורים לדעת ובין מה שיודעים. התופעה קיימת מכיתה ב' ועד י"ב". עמר היא דור שני להוראה. גם היא וגם אמה, שגרה בעמק חפר, ולה ותק של יותר מ־40 שנה בהוראה, נתקלות בתופעה, והיא שומעת עליה גם מעמיתים.
וכמה זה עולה? לימודי מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה, פיזיקה ומדעי המחשב במתכונת פרטית אישית עולים 90־150 שקל לשעה. הכנה לבגרות מקפיצה את התעריפים ל־150־250 שקל. לימודי היסטוריה ולשון יעלו 80־120 שקל. מורים ייעודיים כמו מורים לקולנוע, לתורת הוויכוח, להעצמה – לוקחים תעריפים לפי שמם. הקבוצות מוזילות עלויות ב־30%־70% לשיעור להורה, לפי כושר המיקוח של ההורים, גודל הקבוצה, רמת הביקוש למורה ועוד.
לא הכול טוב, ולא רק בגלל החוסרים הלימודיים. "ליבי עם ההורים שלא יכולים להרשות לעצמם לעשות כמונו", אומרת רותם נוי. וזו אחת הסיבות לכך שצופית גולן, סגן יו"ר ועד ההורים הארצי, המודעת לתופעה ולהתפשטותה, מודאגת ממנה. אני תופסת אותה כשהיא יוצאת מתוסכלת מעוד ישיבה של ועדת הקורונה בכנסת. "גם בתיכונים ההורים מארגנים קבוצות ללימודי מתמטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה ואנגלית כדי שהילד יקבל בגרות טובה. אין לי טענות להורים, שהגיעו למסקנה שאם יצטרכו לחכות למדינת ישראל, ילדיהם ישלמו את המחיר, אבל הפכנו את מערכת החינוך למערכת לעשירים בלבד", היא אומרת. "זה מתחיל בזה שהלימוד בזום נותן עדיפות למשפחות מבוססות שיש להן מחשבים וקווי אינטרנט מהירים בבית, ונגמר בכיתות הלימוד הפרטיות, שמגדילות פערים ברמות שלא נצליח לתקן במשך שנים. הלכנו אחורה שנות דור".
פרופ' עירית קינן, דיקנית בית הספר לחינוך במסלול האקדמי של המכללה למינהל, מוסיפה: "במצב של היום מדובר בתופעה נהדרת מבחינה אזרחית – הורים רוצים להציל את ילדיהם כשמשרד החינוך נכשל בצורה טוטלית בטיפול בלימודים בעידן המגפה. משרד החינוך היה יכול לארגן סטודנטים, עוזרי הוראה, ולהקים לכולם את הקבוצות הקטנות שמארגנים חלק מההורים. ולא רק שלא עשה זאת, אלא שהוא לא מאפשר לרשויות המקומיות ולבתי הספר לעשות זאת. אם היו לי ילדים בגילים הרלוונטיים, גם אני הייתי עושה להם מסגרות כאלו. השאלה הראשונה היא מה עם ההורים שלא יכולים להרשות לעצמם? הייתי מצפה שכל קבוצה כזאת תצרף ילד או ילדה שההורים שלהם לא יכולים לממן, וכך ישמשו דוגמה לילדים, שלא דואגים רק לעצמנו אלא גם למי שאין לו אפשרות, וידגימו התנהגות אזרחית ראויה". ומה יעשו הורים באזורים ובאוכלוסיות שבהם אפילו האפשרות להיעזר באחרים לא אפשרית, כי גם לאחרים קשה?
"לתופעה יש היבטים לא פשוטים", אומרת גם ד"ר תמי ראובני, ראש המחלקה להוראה במכללת לוינסקי, ומאירה היבט אחר: "מצד אחד, מדובר בפתרון טבעי של הורים שחרדים לעתיד ילדיהם. אבל ההורים, בוגרי מערכת החינוך הישנה, מסתכלים על ההוראה כתהליך אינסטרומנטלי שנועד להספיק חומר, והם מודאגים שהילדים לא מספיקים. אלא שתהליך ההוראה הוא מורכב, וכולל גם קשר ותקשורת עם התלמיד. המורה צריך ללמוד להכיר את אופיו, חוזקותיו, כדי לספק לו מענה שיוכל להתפתח. מערכת החינוך של היום מדברת על הכשרת הילדים לעבודת צוות, לפיתוח חשיבה, חקרנות ויכולות לניהול עצמי. אני לא בטוחה שקבוצות הלימוד עושות זאת, ולא מתמקדות בדברים קונקרטיים – חזרה, שינון. מורה מיומן צריך להיות מודל לחיקוי, ער למשוב, בעל יכולת לעודד קשרים חברתיים. האם זה קורה בקבוצות הלמידה הקטנות? האם הוא עונה על הלחצים הקשים שבהם מצויים היום הילדים?"
ד"ר ראובני מודאגת מאוד גם מהפערים החברתיים. "אלו שיש להם, יכולים להרשות לעצמם לספק מענה לבן יקיר לי אפרים. אלו שאין להם ירגישו יותר מתוסכלים שהם לא יכולים לספק את המענה. האם אנחנו כחברה מתוקנת יכולים להרשות את זה? התופעה עצובה, מדאיגה ומתסכלת".
בוחבוט: "מה שהכי כואב לי הוא שהבעיה של מי שאינם יכולים היא רחבה יותר מאי פעם. יש לי לקוחות ותיקים, שנהגתי לתת שיעורים פרטיים לילדיהם, ופתאום אני פוגש באמהות שבמקום לשלוח את כל שלושת הילדים, שולחות שבוע אחד את זה ושבוע שני את האחר".
מעבר לבעייתיות החברתית, קבוצות הלימוד הפרטיות יוצרות בעיה של שוק נטול פיקוח לחלוטין – לא על הכשרת המורים, לא על סינונם, וגם לא על התשלומים. בקבוצות האלה מועסקים לא רק מורים מקצועיים, אלא גם הרבה סטודנטים, תלמידי תיכון, הייטקיסטים בחל"ת, שאין להם תעודת הוראה, ובנוסף – מדובר למעשה בשוק שחור, שמסביר גם את הרתיעה יוצאת הדופן של רבים כל כך מבין מרואייני הכתבה, הפועלים בשטח, להתראיין בשמם או להצטלם. כלכלה שחורה בחסות הקורונה.
האם תימשך התופעה גם אחרי החזרה לבית הספר? משיחות עם הורים אני מתרשמת שהמסגרות הללו ימשיכו לפעול במקביל לבית הספר. רוב ההורים מודים שהתחייבו להמשיך בפעילות במשך כל השנה, כדי שיוכלו לשריין לעצמם את המורים. שכן לנוכח המצב, הורים רבים איבדו את האמון שמערכת החינוך תתפקד כראוי עד סוף השנה. "השנה הזאת אבודה מבחינת בתי הספר", אומר אחד ההורים. "למורים ייקח זמן רב להתניע אותה. והסיכוי שכיתות שלמות ייכנסו לבידוד הוא גבוה. אני גם חושב שהילדים מקבלים מזה ערך יותר גבוה. אפשר לשלב את זה עם לימודי בית הספר, ולהיות ערוכים לסגר הבא, שבו לא נצטרך להרים את הכול מחדש". גם מאיה אומרת: "נמשיך גם אחרי החזרה ללימודים, כי הדבר החשוב ביותר בתקופה הזו לילדים הוא יציבות, ומשום שממילא יהיה סגר נוסף, ומשום שכאשר מתרגלים לתוכנית כזו כבר אי־אפשר להפסיק".
את פרופ' קינן הלך הרוח הזה מדאיג: "החלטה של הורים להמשיך ללמד ילדים בעצמם קשורה קשר ישיר לאובדן האמון במסגרות הפוליטיות והציבוריות", היא אומרת. "איך יתמודד משרד החינוך עם הרחבת תופעת החינוך הפרטי? האם היא תגדל עד כדי יצירת שתי מערכות חינוך מקבילות, שיביאו לקריסת המערכת הציבורית והפיכתה למערכת של אלו שלא יכולים להרשות לעצמם?"
ממשרד החינוך טרם נמסרה תגובה.
פורסם לראשונה: 07:38, 20.11.20
