כמעט רבע מאיתנו מובטלים או בחל"ת, וגם אלה שעדיין עובדים חווים חרדה קיומית ממשית שכמותה לא חשו מעולם, אבל ד"ר אשרית כספי ברוך, ממומחיות שוק העבודה המובילות בישראל, מסבירה בנחת שתקופת הקורונה קצת פחות קודרת וחשוכה מכפי שנהוג לחשוב.
- לקריאת הפרק הראשון של הספר באתר "עברית"
עוד כתבות למנויים:
- מנכ"ל דיזנגוף סנטר: "אמזון הוא אחד האסונות הגדולים בהיסטוריה"
- עשה ואל תעשה בימי קורונה: כך מתנהלים עם כסף בימי משבר
- בוסים לידיעתכם: כך תטפחו מוסר עבודה אצל העובדים שלכם
"אפשר לומר שהקורונה האיצה תהליכים שממילא היו קורים בעתיד", היא מנסה להרגיע, "כגון העבודה מהבית, ישיבות וירטואליות, שיווק אונליין וכדומה. אנשים היום גם חושבים על הקריירה שלהם באופן אחר, הם מבינים שכיום על מנת לשרוד חייבים להיות גמישים, יצירתיים ולחשוב מחוץ לקופסה. אנשים גם יותר חושבים באילו עיסוקים הם יכולים לעסוק כך שמצב כמו הקורונה לא יפגע בפרנסתם, למשל תחומי הרפואה, המחשוב, השיווק האינטרנטי, עסק ביתי וכדומה. גם אנשים שנמצאים כבר בתחום עיסוק מבוסס, כגון פסיכולוגיה, מתחילים לחשוב יותר על פגישות ייעוציות דרך הזום או פלטפורמות דומות. אין ספק שלמרות החיסרון הברור, של ויתור על המפגש הישיר פנים מול פנים שחשוב מאוד, היתרונות הם שכעת יש נגישות לאנשים רחוקים, או אנשים מוגבלים פיזית שקשה להם יותר להגיע פיזית לפגישות".
בספרה החדש, "קריירה במאה ה-21" (בהוצאת רסלינג), מתארת ד"ר כספי ברוך מתוך ערימות של מחקרים חדשים ומרתקים את העולם החדש והמבהיל הזה, שמצד אחד דורש מאיתנו רמות חסרות תקדים של יצירתיות, גמישות, מסוגלות והתמודדות עם שינויים, ומצד שני מבטיח לנו הכול מלבד ביטחון תעסוקתי.
"הספר נכתב לפני הקורונה, הספקתי להכניס פסקה-שתיים על הנושא ממש ברגע האחרון", היא מודה. "מבחינת עולם התעסוקה היא עשתה מהפכה של ממש. אם לפני הקורונה היה חוסר הסכמה גדול לגבי אם זה טוב לעבוד מהבית, אם זה בכלל אפשרי, הרי שהקורונה הראתה לנו שזה בהחלט אפשרי, ולעיתים אף עדיף על פני עבודה בארגון. מבחינת הארגון מדובר בחיסכון עצום של עלויות (שכירות, חשמל וכדומה), מבחינת העובד מדובר בחיסכון בזמן, בנוחות של עבודה מהבית בלי לבלות שעות בפקקים, בשעות יותר גמישות. במחקר שערכתי עם עינב שגב שאלנו אנשים מה היו האתגרים והיתרונות של עבודה מהבית בעקבות הקורונה. אנשים רבים ציינו את הנושא של נוחות, הגמישות של עבודה מהבית, זמן שהתפנה לעשות פעילויות כמו ספורט ותחביבים, שקודם לא הייתה אפשרות לעשות.
"מצד שני, רוב האנשים דיווחו על קשיים רבים, שהמרכזי בהם הוא חוסר גבולות, והגלישה של העבודה הביתה ולהיפך. חוסר הפרדה בין העבודה למשפחה, עובדים מול המחשב כשמסביב קופצים ילדים שדורשים תשומת לב וטיפול. עוד ציינו אנשים את החוסר במגעים בין-אישיים ישירים, שגם פוגע באיכות העבודה וגם גורם להם לתחושת בדידות. חלקם ציינו כקושי מחסור בציוד, כגון מחשב עם מצלמה, על מנת לתפקד בעבודה מהבית. לעיתים יש גם סיטואציות מביכות כפי שכולנו מכירים, כמו כשאחד מבני הבית נכנס לפריים עם פיג'מה או ביגוד תחתון. נראה גם כי העבודה מהבית אינה מתאימה לכל אחד - יש אנשים שממש פורחים ושמאוד מרוצים מסידור כזה (כמוני), ואחרים ממש אומללים".
אז העבודה מהבית כאן כדי להישאר?
"לצד החסרונות הרבים, אין ספק שעובדים וארגונים מבינים היום שלא רק שזה אפשרי לעבוד מהבית, יש לכך יתרונות עצומים, ולדעתי ארגונים רבים יאמצו יותר ויותר את המודל הזה גם אחרי הקורונה. מובן שבמקרה כזה יש להיערך ולנקוט מספר אמצעים כדי לייעל את העבודה מהבית. ארגונים יצטרכו יותר לספק לעובדים את האמצעים לעבוד מהבית, כולל ציוד ומחשוב, הדרכות מתאימות, תמיכה טכנית מרחוק וכדומה. עובדים, מצידם, יצטרכו למשל ליצור חלל נפרד ושקט בבית, להתייחס לעבודה מהבית כאל עבודה לכל דבר, להתארגן כאילו שהיינו יוצאים למשרד כלומר להתלבש בהתאם, להתארגן מספיק זמן מראש, לקבוע פגישות בזמנים שיודעים ששקט יותר בבית וכדומה".
ד"ר כספי ברוך, חברת סגל במכללה האקדמית אחוה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, כותבת בספרה בהרחבה על "מטרה רוחנית" בקריירה – כשהעבודה ממלאת תפקיד שבעבר מילאה הדת, ועל חיפוש משמעות – הרכיב החשוב של להיות חלק ממשהו גדול ממך. כשבעיתונות הכלכלית מופיעות ידיעות על "יועצים רוחניים" שנכנסים למקומות עבודה ועוסקים בהגברת ההזדהות של העובדים עם מקום העבודה, לא נותר אלא לתהות אם לא עדיף שהעבודה תהיה עבודה, והרוחניות/ משמעות/ נרטיב יהיו שייכים יותר לתחום הפרט, בלי שום קשר לקריירה.
"העבודה בימינו, בניגוד לעבר, יותר ויותר ממלאת תפקיד רוחני, כלומר מספקת משמעות לאנשים", היא מסבירה. "גם בעבר אנשים עבדו, אבל הם עבדו בעיקר על מנת להתפרנס והייתה הפרדה בין הרוחניות או המימוש העצמי, שבעיקר סופקו על ידי הדת, לבין העבודה. לכן בעבר כל הנושא של בחירת מקצוע היה מכוון לפרקטי, לבחור מקצוע שיספק הכנסה וזהו. כיום, לעומת זאת, יותר ויותר אנשים בוחרים קריירה לא רק כמקור הכנסה, אלא גם כמקור לעניין, סיפוק ומימוש עצמי. לכן עבודה היום לעיתים משמשת גם אמצעי למימוש עצמי ולא רק לפרנסה. אחת התוצאות של זה היא שאנשים רבים נכנסים לדיכאון כשהם יוצאים לפנסיה, משום שמעבר לכך שהם משועממים, תחושת המשמעות שלהם פוחתת, הם מרגישים מיותרים וזו בהחלט חוויה לא פשוטה. חשוב שהעבודה תשמש מקור למשמעות, משום שכך אנו מחויבים יותר ונהנים יותר מהעבודה, אבל חשוב גם שהעבודה לא תהפוך לדבר היחיד בחיינו. לכן חשוב להעסיק את עצמנו גם בפנאי, למצוא תחביבים, לבלות עם המשפחה ועוד. מילת המפתח היא איזון".
אבל דומה שהאיזון בין עבודה לבית הופר לגמרי - אנחנו עובדים 24 שעות, זמינים כל הזמן. זה קצת מפחיד, העומס הנפשי פשוט אדיר, ואין ברירה, כי אם לא תעשה את זה – יגיע מישהו אחר ויעשה את זה במקומך. איך מתמודדים עם המצב הזה?
"האיזון חשוב. חשוב שהעבודה תהיה מעניינת ושאנשים יפיקו ממנה משמעות, כי אז הם גם ייהנו וגם יהיו עובדים טובים יותר. אבל אם אין איזון בין הבית לעבודה, התוצאה תהיה שחיקה של העובדים, הם יהיו עמוסים, מתוחים והדבר יפגע בהם ובארגון. יש מחקר של סבינה זוננטג שמוזכר בספר, שבו היא מראה שעובדים שמסוגלים להתנתק פסיכולוגית, כלומר מסוגלים להתנתק מהעבודה כשהם לא בעבודה, מצליחים להתמודד בצורה טובה יותר עם לחצים כשהם כן נמצאים בעבודה. לכן חשוב לשמור על גבולות בין העבודה למשפחה. זה לא אומר שלא נעבוד כשאנחנו בבית, כי יש כאלו שממילא עובדים בבית, אבל זה אומר שנקצה זמן נפרד לעבודה ולמשפחה ככל שניתן, שנדע גם לא לענות לטלפונים או למיילים מהעבודה כשאנחנו עם המשפחה וכדומה. מובן שגם ארגונים מצידם צריכים לעודד מדיניות כזו, שזה בסדר שהעובדים לא זמינים 7/24. אם ארגונים יבינו שזה גם לטובתם, יהיה להם קל יותר לעשות זאת".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
דומה שהבחירה היא או לעבוד בעבודה אפורה עם הרבה פנאי לעשות מה שרוצים, או לפתח קריירה – לעשות מה שאוהבים. יכול להיות שהקריירה כבר אינה חובה קיומית?
"בחירת הקריירה של אנשים צריכה להיות מותאמת לצרכים האישיים שלהם. כפי שכתבתי בספר, אדם צריך לעבוד בתחום שמתאים לכישורים שלו, לאישיות שלו ולצרכים שלו. למשל, אדם עם אישיות פתוחה וחברותי יכול להיות מעולה וליהנות מאוד בעבודה עם אנשים, ואדם מופנם וביישן אולי ייהנה יותר מעבודה לבד, אבל בסופו של דבר אנשים צריכים למצוא את העניין בעבודה שלהם, אחרת יהיה להם מאוד קשה לשרוד, ואם ישרדו התחושה שלהם תהיה מאוד לא טובה. אפשר גם למצוא עניין בחברים בעבודה, בסביבה הארגונית וכדומה. מצד שני, יש אנשים שיש להם תחביבים שמאוד חשובים להם (למשל לרוץ מרתון), ואז ייתכן שהם יבחרו לעבוד בעבודה שפחות מעניינת אותם, אבל מאפשרת להם את הזמן לעסוק בתחביב. בסופו של דבר, אנשים צריכים לבחור את המסלול שמתאים להם ולשלב שבו הם נמצאים בחיים.
"זה מתחבר למושג שמאוד רלוונטי לקריירה במאה ה-21, והוא עיצוב קריירה. עובדים שמעצבים את הקריירה שלהם לא רק לוקחים אחריות על הקריירה שלהם, מפתחים את הידע והכישורים שלהם, אלא גם מעצבים או מפסלים את הקריירה שלהם בהתאם לצרכיהם. עיצוב קריירה קשור לרמות גבוהות של אוטונומיה, גמישות ויוזמה. למשל אדם שעובד כפקיד קבלה בארגון מסוים, התפקיד כולל מענה לטלפונים, תיוק וכדומה. אם אותו אדם בעל יכולת יצירתיות ונמשך מאוד לתחום האסתטי, הוא יכול לעצב את תפקידו ולקחת על עצמו משימות שכוללות ארגון אירועים בארגון, עיצוב המשרד וכדומה. כך הוא יכול לבטא צדדים נוספים בעצמו במסגרת התפקיד שהוא ממלא בארגון. או אישה שעובדת כמהנדסת ויש לה פוטנציאל ניהולי, היא יכולה 'להגדיל ראש' ולקחת על עצמה פרויקטים נוספים שיפתחו את כישוריה הניהוליים, וגם כמובן יעלו את הסיכוי שלה להתקדם לעמדת ניהול. כלומר, קריירה במאה ה-21 מאופיינת בהרבה יותר אחריות המונחת על כתפיהם של העובדים, ומצד שני, הרבה יותר אוטונומיה וגמישות מוענקות להם. עובדים שיש להם יכולת להתגמש, להסתגל ולחשוב מחוץ לקופסה יותר יצליחו לשרוד בסביבה הדינמית".
בחלקים היותר מרתקים של "קריירה במאה ה-21", ד"ר כספי ברוך פחות או יותר הופכת את כל מה שחשבנו שאנו יודעים על דור ה-Z, כלומר ילידי שנת 2000 והלאה: למשל, ההתמכרות למסכים – זו בכלל לא בעיה, אלא עיסוק שיוצר קהילתיות ושיתוף פעולה; השכלה גבוהה? לא חובה; התמכרות למשחקי מחשב - גם טוב ומלמד מיומנויות חדשות. אז אולי הבעיה היא בכלל עם דור הבומרים (ילידי 1945-64) ובני דור האקס (1965-1980), שלא מבינים את כל הדברים האלה וממשיכים להחמיץ פנים ולהתנשא על הצעירים.
"עניין הדורות הוא מורכב", היא אומרת. "ברור שיש בעיה רצינית עם ההתמכרות למסכים, אנחנו יודעים למשל שמשחקים אלימים יכולים להגביר נטיות אלימות. בנוסף, הזמן שהם מקדישים לכך עלול לפגוע בלימודים, בעבודה, בקשרים החברתיים שלהם ועוד. אבל, יש לזה גם המון יתרונות, במיוחד אם מסתכלים על זה בהקשר של הקריירה במאה ה-21. השהייה מול המסכים מפתחת כישורים חשובים לעבודה בעידן המודרני, למשל עבודה בסביבה ממוחשבת. משבר הקורונה עכשיו הראה שאנשים שמסתדרים יותר עם טכנולוגיה תפקדו יותר טוב. לכן השהייה מול המסכים מפתחת כישורים טכנולוגיים שהפכו להיות הכרחיים. משחקים ופעילויות אונליין לעיתים גם נעשים בצוותים. יש הרבה משחקי מחשב שבהם חלק מהמשחק כולל פתרון בעיות בצוות. משחקים כאלו מפתחים עבודה צוותית אונליין, שתהיה הכרחית בעתיד. משחקים רבים כרוכים גם בתעדוף, ביכולת לחשוב באופן אסטרטגי, לחשוב באופן יצירתי, להציב מטרות - כישורים חשובים מאוד לעבודה בימינו - כך שלשחק במשחקי מחשב, במובן מסוים, הוא סוג של מסלול הכשרה למקצועות העתיד. ושוב, הקורונה לימדה אותנו שמי שמורגל בשיטת עבודה כזו, מצליח יותר.
"השכלה היא דבר חשוב, מי כמוני יודעת, אבל אם בעבר מסלולי הקריירה היו מאוד ברורים - היה ברור מה הגיל שבו מתחילים לעבוד, איזו השכלה או הכשרה נדרשות לתפקיד מסוים - הרי שהיום יותר ויותר רואים עבודה מעבר לגיל ומעבר להשכלה. כיום בני נוער צעירים מאוד וחסרי השכלה פורמלית יכולים להיות בעלי עסק מצליח מאוד (בעלי ערוץ יוטיוב, גיימרים). עולם העבודה הפך להרבה יותר גמיש, גם מבחינת הגיל וגם מבחינת ההשכלה. אז למרות שאני באה מהאקדמיה, עם כל הכבוד להשכלה (ולי כמובן יש הרבה), מה שאנשים לומדים בבתי ספר ובמוסדות האקדמיים הטובים ביותר יכול להוות רק דרך לפתח מיומנויות למידה ומיומנויות חשיבה, משום שהידע ממילא משתנה. לכן פחות חשוב הידע שצוברים ויותר חשובות המיומנויות שההשכלה מקנה - הרגלי למידה, מיומנויות חשיבה, יצירתיות וכדומה. מובן שיש הרבה תחומים שללא השכלה פורמלית ואקדמית אין דרך לעסוק בהם, משום שבאמת יש צורך בידע בסיסי ונרחב, למשל רפואה, פסיכולוגיה, הנדסה ועוד, אבל עובדים היום צריכים לקחת אחריות על הידע שלהם, על הכישורים שלהם וכדומה. עובדים לא יכולים להסתפק בידע שהם צברו ולחשוב שזה יספיק, הם חייבים ללמוד כל הזמן בעצמם, לפתח כישורים חדשים ועוד. שוב, הקורונה לימדה אותנו את זה בבת אחת. עובדים היום צריכים כמעט בן-לילה ללמוד כישורים חדשים של עבודה אונליין.
"פערי הדורות בהחלט יוצרים אתגרים לא פשוטים בעולם העבודה, שם עובדים צעירים לא מבינים עובדים מבוגרים ולהיפך. חשוב לדעתי שכל דור ילמד להכיר את החוזקות של הדור השני ולרתום אותן לטובת הארגון. גם פה יש כמובן מאפיינים מסוימים לכל דור, אבל במקום להתמקד בכמה הם שונים מאתנו, בוא נראה מה הם יכולים לעשות, והם יכולים לעשות המון - הם אשפים בטכנולוגיה, החשיבה שלהם יצירתית, יש להם מכוונות ליזמות והם כן יודעים לעבוד בצוות, בניגוד למה שאולי חושבים. אז יש גם לנו המבוגרים הרבה מה ללמוד מהם, לא פחות משלהם יש מה ללמוד מאתנו. צריך בסופו של דבר למצוא את הדרכים לעבוד יחד איתם, משום שאין מה לעשות - נרצה או לא נרצה, הם העובדים של המחר".
את כותבת שמה שמאפיין נשים בשוק העבודה הוא שיתוף במקום תחרותיות. אולי זה מתאים יותר לשוק של היום, עם החברות בעלות המבנה היותר מבוזר ופחות היררכי, שגם אותו את מתארת בספר. האם השוק של המאה ה-21 הוא יותר "נשי"?
"אין ספק שיותר ויותר נשים נכנסות לשוק העבודה. זה לא אומר שהשוק של המאה ה-21 יותר נשי, אבל הוא בהחלט מגוון יותר מבחינה מגדרית. אנחנו כן יודעים שהרבה מיומנויות שחשובות בשוק העבודה במאה ה-21, כגון שיתוף פעולה, עבודת צוות וחשיבה במקביל נחשבות לתכונות שמאפיינות נשים, ובמובן זה יש אפשרות ליתרון נשי, אבל אני לא חושבת שצריך להסתכל על זה כעל דבר נשי או גברי, אלא כעל מיומנות שחשובה לכל עובד ועובדת במאה ה-21".
ולמרות הכול, תרבות הפנאי עולה ופורחת, וגם מדינת הרווחה, במקומות נאורים כמו סקנדינביה. אולי מתישהו בעתיד נוכל להכריז על מותה של הקריירה? נעשה מה שאנחנו רוצים והמדינה כבר תדאג לנו, ורק מי שממש רוצה ימשיך לעבוד?
"שאלת הפנאי היא שאלה קשה. מצד אחד, כן חשוב לשמור על איזון ולטפח גם פנאי. אם בעתיד עובדים לא יצטרכו לעבוד כלל, למשל אם הטכנולוגיה תעשה הכול במקומנו, מובן שיהיו לכך יתרונות רבים, משום שאנשים יוכלו לעסוק בדברים שגורמים להם הנאה בלבד. אבל יהיה צורך למצוא את הדרכים להעסיק אנשים בפעילויות שהן לא רק מהנות ושהם מפיקים מהן משמעות, אלא גם גורמות להם להרגיש נחוצים, וזה יותר מאתגר בפעילויות פנאי בלבד. במקרה שלא יצליחו להתמודד עם אתגר כזה, נמצא את עצמנו במצב שבו שיעור הדיכאונות עולה, משום שאנשים ירגישו חסרי תועלת".
