ניסה לחמוק מהעסקת עובדת בהיריון – ויפצה

העובדת סיפרה על ההיריון רק לאחר שהתקבלה. בבית המשפט נקבע שהיא פוטרה כעבור חודש במהלך שתוכנן מראש. היא תפוצה ב-45 אלף ש'

מערכת פסקדיןפורסם: 18.01.21 , 07:19

בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לאחרונה פיצויים והוצאות של כ-45 אלף שקלים לשרטטת בת 35 שפוטרה מעבודתה במשרד אדריכלות בחלוף כחודש כשהייתה בהיריון. השופטת יעל אנגלברג שהם קבעה כי אף שחוק שוויון הזדמנויות לא חל על המעסיק, ההתנהלות שלו כלפי העובדת הייתה נגועה בחוסר תום לב ופיטוריה לא היו חוקיים.

באוקטובר 2016 נערך לשרטטת ראיון עבודה וארבעה ימים לאחר מכן קיבלה הודעה שהתקבלה. באותה שיחה היא סיפרה לבעל המשרד שהיא בחודש השלישי להיריון ולדבריה מהרגע הזה הוא שינה את הגישה כלפיה וניסה להתחמק מהעסקתה.

בתחילה אמר לה שהמשרה כבר לא רלוונטית כיוון שהעובדת שהייתה אמורה לעזוב התחרטה. רק לאחר שהשרטטת ראתה שפרסם מודעת דרושים חדשה והתעמתה עמו, אשתו סיכמה איתה על מועד תחילת עבודה. ואולם, תוך חודש היא כבר זומנה לשימוע בטענה שלא עמדה בזמנים ואין לה ידע רלוונטי. באותו היום היא הושעתה ולאחר שיחת שימוע נמסר לה מכתב פיטורים.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

לפני כשלוש שנים היא הגישה תביעה נגד המשרד ובעליו באמצעות עו"ד אלי דמרי, שבמסגרתה ביקשה פיצויים על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין, הפרת חובת תום הלב ואי מסירת הודעה על תנאי העסקה. לטענתה היא פוטרה רק בשל ההיריון, כשלדבריה, מתחילת הדרך בעל המשרד ואשתו התנכלו לה וגם השימוע נערך לה רק כדי לצאת ידי חובה כשהפיטורים תוכננו מראש.

הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד מרסל אביטל, טענו מנגד כי חוק שוויון הזדמנויות חל על עסק עם שישה עובדים או יותר, ואילו במשרד מועסקים 4-3 עובדים בלבד. לדבריהם ההתלבטות באשר להעסקת הנתבעת נבעה מכך שהפרה את האמון כשלא סיפרה על ההיריון אלא לאחר שהתקבלה לעבודה ושיקרה לגבי הניסיון המקצועי שלה. עוד נטען כי השימוע נערך "בנפש חפצה" והיא פוטרה בשל חוסר מקצועיות.

השופטת יעל אנגלברג שהם הסכימה שחוק שוויון הזדמנויות לא חל על המקרה בשל מספר העובדים במשרד. עם זאת, היא קבעה כי לתובעת מגיע פיצוי על הפרת חובת תום הלב.

נקבע כי ההתנהלות מול התובעת במקרה הנוכחי העידה כי הנתבע, שראה בהיריון מכשול, ניסה להתחמק מהעסקתה ואף שיקר לה כשאמר שהמשרה לא רלוונטית. בפסק הדין הובהר כי התובעת נהגה בהגינות מלאה כשסיפרה על ההיריון בשלב מוקדם אף שלא הייתה חייבת לעשות זאת ובכך דחתה את הטענה להפרת אמון.

השופטת לא האמינה כי הסיבה לפיטורי התובעת הייתה חוסר התאמה מקצועית. למעשה, היא התרשמה כי הנתבע החליט להעסיק אותה למרות "המכשול" רק משום שהבין כי ההתנהלות שלו בעייתית מבחינת החוק, ומרגע זה הוא ואשתו נקטו עמה יד קשה כדי להצדיק את פיטוריה. במילים אחרות, השניים היו נחושים לפטר את התובעת מלכתחילה, ומכאן שפיטוריה היו פגומים.

לתובעת נפסקו פיצויים של כ-35 אלף שקל על הפרת חובת תום הלב, פיטורים שלא כדין ואי מסירת הודעה על תנאי העסקה, בתוספת הוצאות משפט של 10,000 שקל.