בחיים לא הייתי מאמינה שדווקא ג'ן סינצ'רו תהיה הבן אדם שיגרום לי להתחיל לעשות מדיטציה. אין מאחוריה 17 שנות צום חרגולים במנזר, היא לא עברה חוויית כמעט-מוות שהביאה אותה להארה. מה שכן יש בעבר שלה זה להקת רוק מחרידה, שהיא הקימה בתור דאחקה כשהייתה בת 25, למרות שלא ידעה לנגן או לשיר. ללהקה קראו בשם האלגנטי "מפשעה", ובקליפ הכי גדול שלהם אפשר לראות אותה בכמויות עור וניטים שלא היו מביישות מלאך גיהינום, מזמרת בקולה החורק מילים כמו “אתה פטיש הקונגו של האהבה”, ככה שכבר עדיף לקחת שיעורים בענייני רוח מ"מילי ונילי". ועדיין, היום סינצ'רו היא מלכת ספרי ההתפתחות האישית בארה"ב.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- מלינדה גייטס נזכרת: איך התחיל הרומן שלי עם ביל
- הצצה נדירה: הבריכות המפוארות של המיליארדרים הישראלים
- גיל שויד: אני ממליץ לכל בן 17 להיות בהיי טק"
והנה הדבר היפה, כל מה שסינצ'רו הייתה צריכה כדי להגיע להצלחה כזאת היה לרצות מאוד להפסיק להיות עוד אחת שכותבת תוכן שיווקי באינטרנט ובקושי מתפרנסת ולהפוך את עצמה לסלבית מיליונרית עם חיים מעניינים. אני יכולה לראות מאחוריה את תוצאותיו של המסע שעשתה. בית חווה יפהפה בניו-מקסיקו שקנתה, עם איזה 17 חדרים. "יפה, נכון?" סינצ'רו אומרת בלי בושה, "אני אקח אותך לסיור בזום". אנחנו מדלגות מחדר לחדר, ואני רואה את הסלון הפתוח לשדה, את חפצי האמנות ובעיקר את שפת הגוף שלה.
היא בת 55, גיל שבו רבים מאיתנו נכנעים. אומרים לעצמם, מפה זו ירידה תלולה למטה, אז אני אשאר בעבודה המסריחה הזאת עד שתגיע הפנסיה, ולא אתגרש כי מי תיקח אותי עם הכרס. אבל סינצ'רו זזה כמו נערה בג'ינס זרוק ובטי לבנה, ורואים עליה שהיא חולה על עצמה ומזמנת לחייה דברים נפלאים כמו הר פרטי מטר מהבית, בדיוק כמו שהיא ממליצה.
"ברור שלא המצאתי שום דבר חדש", היא מודה, "הספר שלי הוא מישמָש של שיטות שהמציאו אחרים ושאני חיברתי יחד, רק בצורה יותר מצחיקה. כשהחלטתי שאני עומדת להיות עשירה, הכרחתי את עצמי ללכת לכל סדנת התפתחות או שיעור רוחניות רק כדי לנסות ללמוד איך לשנות את צורת החשיבה התבוסתנית שלי. ואני חייבת להיות כנה איתך, זה היה נורא. אלוהים, להתחבק עם זרים ולצעוק 'אתה תהיה מיליארדר!' שנאתי את זה, הרי עבדתי בתעשיית התקליטים והחזקתי מעצמי בן אדם קולי. אבל הייתי רצינית לגבי החלום שלי. מה לא עשיתי? הרבצתי לכרית עם מחבט בייסבול, צרחתי כאילו שאני עולה באש, ניסיתי לתקשר עם רוח רפאים, השתתפתי בטקס קבוצתי שבו התחתנתי עם עצמי, כתבתי מכתב אהבה לרחם שלי".
ומה למדת?
"הנה העניין: את רוצה להיות עשירה מאוד? מאושרת יותר? להתפטר ולעבוד במשהו שאת ממש אוהבת? תתכונני להרגיש מאוד-מאוד לא נוח וגם מפדח לפעמים".
לא גורואית טיפוסית בכלל, ג’ן, עם כמויות הפעמים שהיא אומרת “שיט” או “פאק” בדקה אחת - בכל זאת בת של מהגרים איטלקים שהגיעו לניו־יורק - או זורקת משפטים כמו “למרבה הצער, אי־אפשר סתם לצוף בבריכה של השכנים על מזרן מתנפח עם מקום לכוסות, ללגום קוקטיילים ולחכות לחד-קרן שיעופו מהשמיים”. אבל דווקא בגלל שהיא סתם בחורה מגניבה עם עבר פרוע אפשר להאמין לה יותר מלכל גלוחת ראש חמורת סבר שעושה יוגה גם כשהיא בפקק. בזכות התחושה הזאת שהיא נותנת, שאפשר לחוות הארה גם עם כוס ויסקי ונטפליקס ברקע, אני יושבת עכשיו במרפסת שלי בישיבה מזרחית עם הידיים על הברכיים.
סינצ'רו היא חלק מגל של קואוצ'ריות שקוראות לנשים להפסיק להיות ילדות טובות. רב־המכר שלה יצא בעברית תחת השם "אתה תותח - כיצד תכירו בעוצמה שבכם ותתחילו לחיות את החלום" (הוצאת מטר), אבל "תותח" זו הרי מילה מעצבנת, מה זה פה, ברכת יום נישואים לבעלול בפייסבוק? באנגלית זה עובד יותר טוב, כי מה שסינצ'רו מלמדת זה איך להיות "באד־אס".
מה זה באד-אס? זה מישהו בלתי נשכח שעושה מה שבא לו ולא אכפת לו מה חושבים עליו. פעם הייתי גם אני באד־אס, ואין לי מושג מה גרם לי להגיע לגלגול הנוכחי, שבו אני סוערת כמו סדין גומי מעומלן ורק מנסה לעשות את "הדבר הנכון".
"את ככה", סינצ'רו אומרת, "כי פשוט אין לך מושג מה את עדיין יכולה להשיג, כן, גם בתור אמא, גם בתור מבוגרת. לכל אחד מאיתנו יש תקופות שבהן הוא יותר זורח ואמיץ ותקופות שבהן הוא מכבה את השמחה שלו ונכנע למילים של מבוגרים: 'יש לי אחריות', 'צריך להתבגר', 'שום דבר מסעיר כבר לא יקרה לי'. השינה הגדולה, אני קוראת לזה, תרדמת שהופכת את החיים לשגרתיים ומובסים. השינה הגדולה היא כמו אמא מגוננת, לא רק שהיא לא רוצה שתצאו החוצה, היא גם רוצה שתגורו איתה לנצח. וזה בדיוק מה שאסור לעשות. צריך להתעורר, לשים לב לעוצמה האדירה שיש לנו כבר בידיים, לשפע האינסופי של היקום שרק צריך לדמיין אותו והוא מגיע".
נשמע כמו "הסוד".
"בדיוק, ותאמיני לי שגם אני זילזלתי בגישה הזאת פעם. מה, היקום הוא מין בופה ענק במלון חמישה כוכבים, אני רק צריכה להזמין אנצ'ילדה או הצלחה בינלאומית ומגיע מלצר ומגיש לי את זה? אבל אני אספר לך מה קרה לי כשהתחברתי ל'אנרגיית המקור', האנרגיה של היקום. האנרגיה הזאת תיתן לך כל מה שאת צריכה, היא שפע בלתי נגמר, ים של אפשרויות, וצריך רק להתחבר אליה כדי שהכל ישתנה".
סינצ'רו הייתה בת 42 ולוזרית גמורה בעיני עצמה כשהחליטה להתחיל להזמין מהמסעדה של היקום את המנות הכי מושחתות – כסף, הצלחה בינלאומית. היא הייתה כה מרוששת שהיא גרה בדירת חדר בלוס-אנג'לס. יותר נכון, במוסך שכור. "היה לי חלום לגור ליד הים, אבל זה יקר, המוסך היה המקום היחיד שיכולתי להרשות לעצמי. הוא היה כל כך פצפון, כמו לגור בסירת דיג, אבל זה כן היה ליד הים. לא שיכולתי לראות אותו. הרווחתי אז כלום כסף. כתבתי תוכן שיווקי באינטרנט, הרגשתי אבודה, חסרת אונים. לא ידעתי מה לעשות".
זה לא שהיא הייתה נובאדי מוחלט. מאחוריה כבר היו שני ספרים שכתבה. לראשון קראו "אל תשכבי עם המתופף שלך" ולשני "המדריך של הבחורה הסטרייטית לאיך לשכב עם בחורות".
שמות מעניינים.
"התיישבתי לכתוב על הדבר היחיד שהכרתי אז, תעשיית המוזיקה, ועל הרומן שהיה לי עם המתופף שלי. אני רוצה להדגיש שאין שום דבר רע במתופפים. כל המתופפים שם בחוץ, אני לא מנסה להרוס את חיי הסקס שלכם! זה פשוט שאני שכבתי עם המתופף שלי, נהיה בינינו רומן הרסני שבמסגרתו לא הפסקנו לריב, וזה פירק את הלהקה השנייה שהקמתי. את המדריך לאיך לשכב עם בחורות כתבתי כי הייתה לי בת זוג, אחרי שתמיד היו לי רק גברים. זה נמשך חצי שנה וחשבתי, האם אני לסבית? מה קורה פה? אז כתבתי על זה. ובמקרה, איך שכתבתי על זה, מדונה ובריטני התנשקו צרפתית בטקס ה־VMA, ואני צעקתי מול הטלוויזיה 'כן, כן תודה רבה לכן'. לצערי אני והבחורה נפרדנו. אני מתה על הסקס עם נשים, אבל מתברר שאני בכל זאת סטרייטית חסרת תקנה".
ספרי על הלהקה הראשונה, "המפשעה".
"זה היה בניינטיז. אני וחברה הכי טובה שלי אז, שרה רוטמן, עבדנו בחברת תקליטים גדולה בלוס-אנג'לס. עכשיו, תעשיית המוזיקה בשנות ה-90 הייתה כמו הפרק הכי שוביניסטי ב'מד מן', מזעזעת מבחינת היחס לנשים. אם היית רוצה לפנק כוכב רוק מפורסם, היית מזמין לו חדר בפור סיזנס, ואז מפנק אותו בחבילת סמים, ובשלוש נערות ליווי יקרות שיבואו לחדר שלו בלילה. נשים היו הפרס של הגבר המצליח, זו הייתה מטרתן. כששרה ואני היינו פותחות את הפה בישיבה, המבטים של הגברים הלבנים שניהלו אותה היו חולפים מעלינו כאילו אנחנו שני כיסאות ריקים. זה כל כך עיצבן אותי שאמרתי לשרה - 'בואי נראה להם שאנחנו גם יכולות להיות אוזי אוסבורן אם בא לנו'. אז הרמנו שתי גיטרות והתחלנו לשיר. זה היה בדיוק מה שאני מלמדת היום, להיות באד־אס, לעשות משהו רק כי מתחשק לך ולא משנה מה תהיה התוצאה. אני רוצה להדגיש שלא ידעתי יותר משלושה אקורדים על גיטרה, ובכל זאת הגעתי ל-MTV".
בתקופת המוסך, היא הייתה כבר פחות לוהטת. "דווקא מַתִּי על כתיבה שיווקית. לכתוב ספרים זה המון מילים, פרסום? זה רק מילה אחת. ממש נהניתי מזה, אבל לא עשיתי מזה שום כסף. היו לי טונה חובות בכרטיסי אשראי והלוואות סטודנטים. הייתי כזאת מרוששת, שהייתי מחטטת בספות של חברים, מחפשת מטבעות שמישהו שכח, וכמה פעמים אפילו גנבתי מחנויות. וכל הזמן חשבתי - באמת, בחיים היחידים שקיבלתי מאלוהים, זה הכי טוב שאני יכולה לעשות? שופליפטינג? וזה הכל בגלל הלא-מודע שלנו, אנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו מגבילים את עצמנו. אמונות כמו 'כסף רק מביא חרדות וסבל'. אני בת של מהגרים איטלקים, כשהייתי ילדה ראיתי את אבא שלי קובר את הכסף שלו בגינה מרוב שהוא חשש שהבנקים ייפלו. אז בתת-מודע הייתה לי אמונה שכסף זה משהו שיכול להפיל אותך, ועל פיה פעלתי. ויש גם אמונות אחרות – שנישואים הם גיהינום, שלחפש אחר האושר זה מרושע. זה הכל מהילדות, וכמה מטומטם זה לחיות לפי תכנות שאנחנו אפילו לא מודעים אליו".
ופה היא אומרת משהו שנכנס אליי עמוק. "אתה תמיד נתקע בסוף עם מה שאתה הכי מפחד ממנו. אני, למשל, חשבתי שאני אמנית ושלהתמקד בכסף זה בזוי, ומה קרה? חשבתי על כסף בלי הפסקה. הייתי קמה בבוקר ותופסת את הראש, מאיפה אני אשלם עכשיו את החשבון של הווטרינר, אוי לא, המקרר עושה קולות, אין לי מאיפה להביא כסף לתקן אותו. הייתי אובססיבית לגבי חשבון הבנק המתרוקן שלי יותר מהמיליארדר הכי קמצן.
“ואותו דבר עם כל פחד. אמרת קודם שאת מפחדת להיכשל? אז אם תישארי בעבודה הבטוחה שלך ולא תנסי להפוך לסופרת או זמרת כי את בטוח לא תצליחי, בסוף את תרגישי כישלון ענק עוד כמה שנים, כי מה יותר כישלון מלהרגיש תקועה ולא רלוונטית. ואם את מפחדת להיות לבד, ויוצאת עם בחורים לא מספיק שווים העיקר שלא להיות רווקה נואשת, בסוף את תרגישי הכי לבד ומיואשת בעולם כי תהיה לך מערכת יחסים גרועה וחלולה. אי־אפשר לברוח מהדבר שאתה מפחד ממנו, אז עדיף כבר להיתקל בו פול־און אחת ולתמיד”.
קל להבין את זה, קשה יותר ליישם.
"נכון, ולכן שכרתי קואוצ'רית, לא משנה שלא היה לי כסף בשבילה. זה מה שאני אומרת בספר, הדבר הכי חשוב זה להחליט להפוך את החיים שלכם על הראש. אבל אחרי ההחלטה תשכרו קואוצ'רים, תשימו על זה כסף, כי אתה חייב מישהו שידרבן אותך להפעיל את השריר של הלהשיג. המאמנת שלי הציעה שאפתח עסק שמלמד אנשים שרוצים לכתוב ספר איך להכין בשבילו פרזנטציה, כי הצלחתי למכור שני ספרים. הייתה רק בעיה אחת: לא רציתי לכתוב באינטרנט טקסטים סחיים ומפדחים כמו שהיא ביקשה. למשל, 'בוא למנף את הכתיבה שלך'. היא הסתכלה עליי ואמרה, בואי תבחרי, מה את מעדיפה? להיות ענייה וקולית, או עשירה וצ'יזית?
בחרתי להיות דביקה.
“החברים שלי חשבו שמכרתי את נשמתי לשטן, כי קודם הייתי מוזיקאית וסופרת ופתאום אני קואוצ'רית מגעילה, מאלו שמעלות סיפורים על הבוקר הנפלא שעאלק היה להן ואתה מרגיש שהן לא אותנטיות. אבל לאט-לאט השתנתה לי הגישה. הביטוי שנחשב אצל חברים שלי לקללה, 'להתמסחר'? פתאום חשבתי, היי, למה שאני לא ארצה להתמסחר? אם מישהו מוכן לקנות את זה, אז בטח שאני מוכנה למכור את עצמי".
היית שיפוטית כלפי אחרים שעשו כסף והצליחו, וויתרת על זה כדי להפוך לאחת מהן.
“אל תגזימי, שפטתי מישהו רק הבוקר”.
כדי להצליח, היא אומרת, צריך להפוך את עצמך לתא טרור קטן ונועז של נחישות ואומץ. היא מזהה חמש פעולות שיש לעשות בדרך. 1. להעיף הרגלים רעים, כמו משפחה מסרסת, חברים לוזרים שרק מדכאים אתכם, או יותר מדי שעות באייפון. כל דבר שאתם מרגישים שתוקע אתכם במקום; 2. נשימה נכונה. מדיטציה יום-יומית כדי להתחבר ל”אנרגיית המקור”; 3. לחפש חברים מצליחנים שנותנים לך השראה - כי כשהם גבוהים, אתה גבוה גם; 4. לחלק את היעדים שלך לחתיכות קטנות ככה שהם יהיו אפשריים להגשמה; 5. לאהוב את עצמך. לעשות זאת באמצעות אמונה באלוהים ובתפילה אליו, שמירה על גוף במצב טוב, שמיעת שירים שמחזקים אותך ושכירת קואוצ’ר, בכל מחיר.
“זה כמו שריר. את צריכה ללכת לג’ים רוחני, כל יום”, היא אומרת. “ויהיו ימים שיהיו ממש חרא, שתרגישי שאת חייבת להתלונן או לבכות במיטה קצת. אבל אסור לך לוותר על השרירים האלו שלך, את חייבת לאמן אותם מדי יום. לעשות מדיטציה, לדבר עם אלוהים, לשמוע מוזיקה שגורמת לך להרגיש באד־אס, לדבר עם אנשים מצליחים שגורמים לך להיזכר שאת גדולה ולא עם חברים דיכאוניים שמתלוננים כל הזמן. אני זוכרת שחשבתי, ‘יכול להיות שזה הכל?’ וכן, מתברר שזה הכל. לשים את המוח שלך מדי יום על דברים טובים, נפלאים. על חלומות. על לחשוב כמה את נהדרת. ואז זה מתחיל לעבוד. כמו שריר”.
סעיף 5, אהבה עצמית, מתברר, הוא ממש חשוב בדרך לחלץ מתוכך את האריאנה גרנדה הפנימית. כמו מה שקרה לה כשהלכה לקנות מכונית חדשה. "הטרנטה שלי הייתה בת 23 עם גג דולף נפתח. חיפשתי אחרת, אבל כל המכוניות המשפחתיות והמשעממות דיכאו אותי. יום אחד, מתוך איזו גחמה, התקשרתי לסוכנות של אאודי ולקחתי אאודי Q5 לנהיגת מבחן. זה היה טירוף, בדיוק הייתי באמצע בניית עסק, והאאודי הייתה לא בליגה שלי. קול ההיגיון אמר שאני צריכה לקחת הונדה, בגלל המחיר, האמינות, הנוחות. היתרון היחיד שהיה לאאודי זה מושבי עור ברמת חצי זיון, ומלאכים שרים כשאת פותחת את הדלתות. אבל זאת הנקודה, לפעמים צריך להעביר את עצמך ליגה בצורה מלאכותית. לקנות את האאודי כדי שתהפכי להיות מישהי שמתאים לה לנסוע ברכב כזה.
“אנשים חשבו שאני משוגעת, אבל הידיעה שאני צריכה להרוויח מספיק כסף כדי להחזיר את החובות עליה דירבנה אותי, ובכן, להרוויח יותר כסף. נהייתי ממש חיה רעה של רווחים אחרי שקניתי אותה. וכשנהגתי באאודי הרגשתי בשליטה מלאה בחיים שלי. המכונית הקודמת שלי הייתה נתקעת בעליות וגרמה לי להרגיש ילדה, ובכל פעם שהייתי נוהגת באאודי הרגשתי ונראיתי כמו אישה חזקה ומהממת. גם זה מיגנט אליי דברים טובים".
איך החזרת את הכסף?
"החוק הכי חשוב הוא: אם תבקשי את זה, זה יבוא. יום אחד הקואוצ'רית שלי אמרה: 'דמייני איך באים אלייך סכומים ענקיים של כסף'. אמרתי לה, 'יש גבול לכמה שאני יכולה להרוויח'. והיא אמרה, 'זה לא קשור לכסף, אני רוצה שתחלמי בענק, שתרחיבי את הקונספט של מה אפשרי בשבילך'. ואז היא אמרה, 'בואי נקבע סכום ותאריך שעד אליו את חייבת להשיג אותו, ואם לא תעמדי ביעד, תצטרכי לתרום 500 דולר למטרה שאת ממש שונאת, למשל, לעמותה נגד הפלות. קבענו סכום מטורף של 10,000 דולר, עד למחרת בערב. התחלתי להתקשר בטירוף למלא לקוחות עבר, וכולם לא התעניינו. חשבתי להתקשר ללקוח שאימנתי אותו באופן פרטי, ובעודי חושבת על זה, הוא פתאום שולח לי מייל - בא לי לעבוד איתך שוב. זה היה כל כך מיסטי, אני לא דיברתי עם האיש שנה! אבל הייתי צריכה לבקש ממנו 10,000 דולר, לא נעים. רק לפני שנה אימנתי אותו ב־50 דולר לסשן. אבל המאמנת שלי אמרה - 'לא רק שתבקשי ממנו 10,000 דולר לחבילת אימון, את תציעי לו עוד חבילה ב־12 אלף, שתגרום ל־10,000 להיראות כמו דיל, זה הטריק'. להפתעתי הוא לקח את החבילה של ה־12 אלף".
מה הדבר הראשון שקנית אחרי שנכנסו הצ'קים השמנים מהספר?
"ההורים שלי לא רצו מתנה גדולה, הם מתים על הבית שלהם, אז רק נסעתי לכל מיני מקומות משוגעים ונהניתי מהחופש. זה היה מדהים בשבילי לגלות כמה איזי החיים יכולים להיות".
הקורונה לא מדאיגה אותך?
"בכנות? סיימתי לשפץ את הבית, יש לי ספר חדש שעומד לצאת, אני מטיילת, אני קוראת. הדבר היחיד שנשאר הוא זה שאני עדיין רווקה. אבל אני אמצא מישהו מדהים, אני יודעת, הוא בדרכו אליי".
את מיישמת את השיטה כדי למשוך אותו?
"זה דומה מאוד לכסף, או להצלחה. את צריכה להיות מאוד מפוקסת וברורה לגבי מה שאת רוצה, ושאפתנית, אבל אסור לך להיות נואשת, זה טריקי. אני מכניסה את עצמי לאנרגיה של התרגשות כאילו שהוא כבר פה איתי, ומדמיינת את איך שהוא יגרום לי להרגיש, ובמקביל אני גם מרפה מזה. פשוט נושמת פנימה והחוצה ונותנת אמון בזה שהעולם נפלא כמו שהוא".
