העשור האחרון התאפיין בנפילת טייקונים כמו מוטי זיסר ז"ל, לב לבייב, נוחי דנקנר, אליעזר פישמן ושאול אלוביץ'. חלקם (אלוביץ' ודנקנר) הסתבכו בפלילים, רובם (זיסר, לבייב, דנקנר ואלוביץ') נאלצו לוותר על החברות שהיו בבעלותם מאחר שלא עמדו בחובות של מיליארדי שקל לבנקים. המשותף לכולם - שהרכישות וההשקעות שביצעו מומנו על ידי הלוואות עתק מהבנקים, וכשעסקיהם כשלו, נכסיהם הועמדו למכירה וחלקם נרכשו על ידי דור חדש של טייקונים, צעיר יותר, פחות מיוח"צן. דור שהולך וצובר עסקים, כוח, השפעה ונכסים בתחומים שונים ובדרך כלל מנסה להישאר מתחת לרדאר התקשורתי.
כתבות נוספות למנויים:
הנה חמישה שעשו עסקאות רבות בשנה האחרונה ויכולים להחשב הטייקונים החדשים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
אנשי העסקים והאחים דני ומייקי זלקינד הם דור שלישי לתעשיינים, נכדיו של אלכסנדר זלקינד שהקים את אלקו ב־1949. אביהם גרשון הפך את החברה לאימפריה והוריש אותה ב־2017 באופן שווה לאחים, שמכהנים כמנכ"לים משותפים ומחזיקים ב־65% ממניותיה. לפני מותו, שווייה של אלקו (שמחזיקה בחברות־הבת אלקטרה מוצרי צריכה, אלקטרה ואלקטרה נדל"ן) היה 2.4 מיליארד שקל. שלוש שנים וחצי מאז פטירת אביהם, שווייה בבורסה בת"א הוא כ־5 מיליארד שקל.
האחים קופצים כמעט על כל עסקה גדולה העומדת על הפרק במשק בתחומי אנרגיה, תעופה (התעניינו ברכישת ישראייר שנרכשה לבסוף על ידי רמי לוי), נדל"ן, קמעונאות (ההשקעה ביינות ביתן, שנעשתה לבסוף על ידי הקבלן יגאל דמרי) או תחבורה. לאחרונה, באמצעות חברת־הבת אלקטרה נדל"ן הודיעו האחים שנבחנת אפשרות להקמת קרן השקעות לראשונה גם בתחום המלונאות. האחים גם הצטרפו לאחרונה לנחמיאס ומגה אור ברכישת דסק"ש.
לעסקי הסרטים והמדיה האחים נכנסו לראשונה ב־2017, אז רכשו מידי כונס כנסים את רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס תמורת 144 מיליון שקל. באותה השנה רכשו באמצעות אלקטרה צריכה את חברת גולן טלקום תמורת 350 מיליון שקל, ובפברואר אשתקד מכרו את החברה ברווח גדול לסלקום - ששילמה עבורה 590 מיליון שקל.
עוד מרכישות האחים: ב־2018 נכנסו לתחום שלהט בזמנו, חללי עבודה משותפים, והשקיעו כ־40 מיליון שקל בחברת MIP - Meet In Place, שעוסקת בהשכרת חדרי ישיבות בתל־אביב, בניו־יורק ובלונדון, והתחייבו להשקיע כ־20 מיליון שקל נוספים. ב־2019 נכנסו לתחום האנרגיה עם רכישת חברת סופרגז, מהגדולות בארץ להפצת גז למגזרי המשק הביתיים והתעשייתיים מידי קבוצת עזריאלי לפי שווי של 800 מיליון שקל. ביוני 2020 צירפו שותפים והנפיקו 25% ממניות סופרגז בבורסה בת"א לפי שווי כפול מהשווי שבו רכשו אותה. החברה נסחרת כיום לפי שווי של 1.23 מיליארד שקל. בסוף 2020 הודיעו על חתימה על הסכם זיכיון משותף עם קבוצת פוקס של הראל ויזל להפעלת רשת חנויות הנוחות האמריקאית סבן אילבן.
בינואר 2021 נכנסו האחים לראשונה לתחום התחבורה הציבורית וההסעות: הם רכשו באמצעות אלקטרה את השליטה בחברת אמנון מסילות, שחברת־הבת שלה אפיקים מחזיקה בזיכיונות להפעלת קווי תחבורה ציבורית בארץ עם צי של 850 אוטובוסים ו־240 כלי רכב אחרים. בנוסף אמנון מסילות מחזיקה ב־25% מחברת נתיב לעיר, הזוכה במכרז הענק של הקמה ותפעול של נתיב מהיר מנתניה לראשון־לציון בהשקעה של 2.5 מיליארד שקל.
אתמול (ב') נודע על תחום נוסף שהאחים נכנסים אליו - ציוד לטיולים ופנאי. באמצעות אלקטרה צריכה רכשו האחים את השליטה (50.1%) בקבוצת קולומביה תמורת 80 מיליון שקל. הקבוצה מפעילה שלוש רשתות קמעונאיות לממכר ציוד מקצועי וביגוד לטיולים, לקמפינג, לסקי וכו' - שבילים, קולומביה ואאוטסיידרס.
צחי נחמיאס, שמתגורר במושב שילת שבו גדל, נחשב לכוכב עולה בתחום הנדל"ן אף על פי שרוב הציבור לא שמע את שמו. בעל השליטה בחברת הנדל"ן מגה אור הוא מהראשונים שעלו על הצורך במחסנים לוגיסטיים לאחסון ושינוע חבילות וסחורות, ומהם עשה את הונו. כדרכם של הטייקונים החדשים, הוא בורח מהתקשורת ולא נצפה באירועים ציבוריים, כנסים וכדומה.
נחמיאס למד לפני 20 שנה שמאות נדל"ן ועבד בעסק המשפחתי במושב - מפעל לעיבוד שבבים. הום סנטר חיפשו מחסן באזור והציעו למשפחת נחמיאס לשכור את המבנה, אז נפל האסימון לנחמיאס והוא הבין שהתמורה מהשכרת המבנה גדולה מהרווחים שמניב העסק שבבעלותם. בהמשך הוא ביצע עסקאות דומות עם חברי מושב אחרים, שקנה את אדמתם או בנה עליה מחסנים להשכרה. בהמשך התרחב למודיעין הסמוכה, וטוענים שהוא זה שהפך אותה למעוז המחסנים הלוגיסטיים במרכז.
לדוגמה, הסניף של רמי לוי בשילת הוקם על קרקע שרכש לוי מנחמיאס, ומשרדי ההנהלה של מגה אור פועלים עד היום מעל הסניף. גם סניף איקאה באשתאול, שעשה כותרות בגין טענה לחריגות בנייה, נבנה על קרקע של מגה אור עבור איקאה - כמו סניפים נוספים שלה. כיום נחמיאס שותף עם לוי במספר מרכזי קניות, אך השותפות העיקרית שלו היא עם חברת ביג של האחים נפתלי, בעלת מרכזי הקניות הפתוחים, שהוא מחזיק ב־7% ממניותיה.
על הדרך שעשה ב־20 השנים האחרונות ניתן ללמוד משווייה של מגה אור. ב־2007 החברה הונפקה וגייסה 40 מיליון שקל, וכיום היא נסחרת בבורסה בשווי של 3.6 מיליארד שקל. חלקו של נחמיאס בחברה (38%) שווה 1.2 מיליארד שקל.
ב־2019 עשה קפיצה מדרגה כשרכש נתח בחברת אפי נכסים (לשעבר אפריקה ישראל נכסים) עבור מאות מיליוני שקלים. אפי, חברת נדל"ן שבבעלותה גם נכסים במזרח אירופה, הייתה בעבר בבעלות לב לבייב ונמכרה במסגרת הסדר החובות של אפריקה שנקלעה לקשיים. השותפה של נחמיאס באפי נכסים היא חברת ביג. בהמשך ביצעה מגה אור החלפה של מניות אפי בביג, וכיום היא כאמור מחזיקה 7% מחברת ביג (ששווייה כ־5.8 מיליארד שקל). עם ביג הוא גם שותף ברכישת שרונה מרקט בתל־אביב, שנקנתה לפני שנה מהאחים גינדי.
קפיצה נוספת לליגה של הגדולים מתרחשת בימים אלו, כאשר מגה אור רוכשת את השליטה (29.9%) בחברת ההחזקות דיסקונט השקעות, בעסקת ענק של יותר מ־1 מיליארד שקל, בה שותפים בחלקים קטנים גם רמי לוי והאחים זלקינד. דסק"ש מחזיקה בנכסים ידועים כמו סלקום תקשורת, חברה לנכסים ובניין, חברת ההשקעות בהיי־טק אלרון ועוד.
דוד פורר, שהונו האישי מוערך בכ־2 מיליארד שקל, מתגורר ברמת־השרון והוא בעל חברת התרופות ניאופארם, יבואנית ומשווקת תרופות, קוסמטיקה ומזון לתינוקות. היא מחזיקה בכמה מהמותגים החזקים בתחום: אדוויל, סימילאק, ליסטרין, בקבוקי "נוק", ויטמינים "צנטרום", חיתולי DPL ומותג הקוסמטיקה ד"ר עור. באמצעות חברת־הבת אלדן הוא מספק ציוד רפואי כמו מכונות דיאליזה ומכשירי הנשמה. מכירות הקבוצה עומדות על יותר מ־1.4 מיליארד שקל. פורר הצטרף לניאופרם בשנת 1980 כשנישא למיכל, בתו של מייסד החברה, ומאז הפך את החברה לאימפריה, בין השאר באמצעות רכישות ומיזוגים.
ב־2016 הוא ניצל את פשיטת הרגל של פישמן ורכש 24.8% ממניות חברת הנדל"ן המניב "החברה הכלכלית ירושלים" עבור 470 מיליון שקל. לאחר מכן החברה מוזגה עם חברת מבני תעשייה, וכיום פורר מחזיק ב־17% מהחברה הממוזגת "מבנה", שנסחרת בבורסה בת"א בשווי של 7 מיליארד שקל. בבעלות החברה 12 מתחמי קניות ומספר רב של פארקי מדע ותעשייה.
ב־2019 רכש תמורת 90 מיליון שקל 3% מחברת בזק שהייתה בבעלות אלוביץ'. קרן סרצ'לייט האמריקאית רכשה את השליטה בבזק ולפי תנאי הרגולציה נאלצה להכניס שותף ישראלי, ופורר קפץ על ההזדמנות. בזק נסחרת כיום לפי שווי של 9.5 מיליארד שקל.
מוטי בן משה היה אנונימי לגמרי עד שבדצמבר 2013 הכריז בית המשפט על בן משה ואדוארדו אלשטיין כזוכים באי־די־בי, אז עדיין חברת ההחזקות הבולטת בבורסת ת"א. בן משה הזרים כ־500 מיליון שקל לחברה, הסתכסך עם אלשטיין ופרש בהפסד גדול של כ־550 מיליון שקל. הוא סיפר שאת כספו עשה מתוכנת בילינג (חיוב חשבונות) בתחומי הסלולר והאנרגיה בגרמניה ובמקומות נוספים באירופה, וכי החל את עסקיו בחברת תוכנה שהקים לאחר שירותו הצבאי, בעזרת הלוואה של 5,000 דולר כנגד מענק השחרור שלו. לאחר מכן פיתח עסקי תקשורת באירופה תוך שהוא מנצל חלון הזדמנויות של פתיחת שוק התקשורת הגרמני לתחרות.
ב־2016 בן משה רכש, תמורת 430 מיליון שקל, את השליטה באלון רבוע כחול, הכוללת שתי חברות־בנות: חברת תחנות הדלק דור אלון, המחזיקה גם ברשתות AM:PM ואלונית, וחברת רבוע כחול נדל"ן. הרכישה נתנה לבן משה נגיעה בתחומים רבים: קמעונאות מזון, טקסטיל, כלי בית, אנרגיה, נדל"ן מניב הכולל גם את קניון TLV בת"א (וב־2019 רכש את אחזקותיה של משפחת גינדי, 50%, בקניון תמורת 225 מיליון שקל). שווייה של אלון רבוע כחול בבורסה עומד היום על 1.3 מיליארד שקל, פי שלושה מסכום הרכישה. בן משה ניסה גם לרכוש את אפריקה ישראל השקעות ואת ישראייר אך לא הצליח.
בינואר האחרון נכנס לעסקי ההסעדה ורכש באמצעות דור אלון 50% מרשת המסעדות BBB, הכוללת גם את רשת מוזס ורשת בורגרים, תמורת 75 מיליון שקל. בנוסף, באמצעות נעמן גרופ שבבעלותו הפרטית המלאה, רכש תמורת מיליוני שקלים בודדים את רשת ההלבשה התחתונה בוניטה דה מאס (9 מיליון שקל), רשת הטקסטיל לבית הום סטייל (10 מיליון שקל) ואת יצרנית בגדי הים קורל מודל (לא ידוע סכום הרכישה).
באופן פרטי הוא השקיע בקרן AMI של אייפקס, המתמקדת בחברות בגודל בינוני, ברשת מכוני הכושר הולמס פלייס (בטרם נכנסה לבורסה), בתחנת הכוח IPM שמוקמת בבאר טוביה ועוד.
לפני שבועיים בן משה נכנס לראשונה לתחום השילוח עם רכישת 80% ממניות חברת "פריץ" המתמחה בשילוח בינ"ל ולוגיסטיקה, לפי שווי מוערך של כ־300 מיליון שקל. לאחרונה פורסם כי בכוונתו גם להכניס רגל לשוק ההון ולהקים חברת חיתום חדשה.
מי שלא נכנס לרשימה הוא רמי לוי (65), שבהחלט ראוי להחשב טייקון אבל פועל בפרופיל גבוה, גם בשל אופי החברות שהוא מחזיק. לוי הרחיב את פעילותו מעבר לעסקי המזון והנדל"ן ורכש את חברת התעופה ישראייר ונכנס לשותפות (10.8%) בדיסקונט השקעות, חברת החזקות שבבעלותה סלקום, בין השאר. לוי גם מתמודד על הפרטת דואר ישראל. עוד רכישות אחרונות של לוי: רשת החנויות לממתקים "שוויצריה הקטנה", רשת בתי הקפה והסופרים העירוניים קופיקס ורשת גוד פארם.
הוועדה לצמצום הריכוזיות במשק הכריזה על לוי כ"גורם ריכוזי" (גורם המרכז עוצמה והשפעה כלכלית באמצעות החזקות בפעילויות שונות ועל כן נתון לפיקוח) לאחר שמחזור מכירות הקבוצה שבבעלותו עלה לכ־6 מיליארד שקל.
אין נוסחה מדויקת לשימוש בתואר טייקון, או כללים מדויקים מדוע חלק מאנשי העסקים בעלי ההון זוכים בתואר בעל הון בלבד ומתי הם משודרגים לדרגת טייקון. בפועל, את התואר "מקבלים" מי שהגיעו למעמד רב־עוצמה כלכלית, לא רק בליבת העסקים שלהם, אלא בעיקר כשהם מתרחבים ושולחים זרועות לתחומים רבים, שלבסוף נוגעים ברמת הפרט של הצרכן.
בישראל המונח לא היה בשימוש עד לעשור האחרון: אילי ההון שהגיעו מברית־המועצות החל משנות ה־90 זכו בתואר אוליגרכים, כשמקביליהם הישראלים זכו בתואר "עשירי הארץ" ו"בעלי הון". השימוש במונח טייקון צץ, ולא לחיוב, בעשור האחרון, ותיאר שורת אנשי עסקים מובילים בארץ כמו לב לבייב, אליעזר פישמן ומוטי זיסר ז"ל, שהתרסקו לאחר שבמשך שנים גייסו מהציבור ומהבנקים מיליארדי שקלים. לאחר שנקלעו למשבר בעסקיהם, ששוויים צנח, התברר שהאשראי האדיר שלקחו הפך ברובו לחובות אבודים שאין ביכולתם להחזיר והם איבדו את עסקיהם. הם כונו הטייקונים. האחרון שבהם, יצחק תשובה, עדיין נאבק להצלת עסקו.
מאז השתרש הכינוי לבעלי הון שעסקיהם שווים מיליארדים ורוכשים ומשתלטים על תחומים נוספים באמצעות רכישות ומיזוגים. הטייקונים החדשים שניצלו את משבר הקורונה לרכישות הם מגוונים: מוטי בן־משה וצחי נחמיאס בנו את עסקיהם מאפס עד שהגיעו לגודל שמאפשר להם להתרחב באמצעות רכישות ומיזוגים של חברות משמעותיות במשק. דוד פורר אומנם קיבל בקשרי נישואים חברת תרופות קטנה, אבל פיתח אותה לאימפריה. האחים זלקינד קיבלו אימפריה מוכנה בירושה – אבל לזכותם ייאמר שלא רק שמרו על הישגיה, אלא ממשיכים לגדול ולצמוח.
