כתבות נוספות למנויי +ynet:
אליעזר קושיצקי, 37
מכור נקי להימורים - שמונה שנים, שלושה חודשים וחמישה ימים
"ההתמכרות להימורים של אליעזר קושיצקי, עובד סוציאלי, מנהל מרכז גמילה "אחרת בדרך", החלה כהתמכרות לסמים. "במשך חמש שנים הייתי מכור לקנאביס ולקוקאין. אחרי סבל ממושך הפסקתי בכוחות עצמי, ללא טיפול. הייתי בטוח שהבעיה היא הסמים, ולא הבנתי שהבעיה היא בנפש שלי.
"התחלתי לעבוד בחברת פלאפון, הייתה לי עבודה והייתה לי יציבות. במקביל, בלי שממש שמתי לב, התחלתי ללכת לקזינו בטאבה, בסיני, באירופה. בהתחלה כבילוי. אז התחילה ההתמכרות שלי להימורים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"הייתה לי דרך חיים לא נכונה, ראוותנית, בזבזנית, ילדותית. אבל כשההימורים הצטרפו לזה, זה הפך להיות הרבה יותר חמור. בפעם הראשונה שנכנסתי לקזינו זה היה בפראג. נכנסתי עם מאה דולר ויצאתי עם שבע מאות. אחרי שבוע נכנסתי עם שבעת אלפים ויצאתי במינוס של מאה אלף דולר.
"נכנסתי למעגל שלא ידעתי איך לצאת ממנו. הימרתי בכל רגע פנוי שהיה לי. זה הלך והחמיר עד שכדי להחזיר כספים שהייתי חייב, ביצעתי הונאות בחברה והגעתי למצב שפוטרתי בבושת פנים. מצאתי את עצמי בלי כלום - עירום כלכלית ועירום חברתית.
"הבנתי שכדי לשקם את החיים שלי אני צריך להתרחק מסמים ומהימורים והחלטתי לעזוב את הארץ. עברתי לארצות־הברית ונכנסתי שם כשותף בעסק. לא טיפלתי בעצמי, אבל התנזרתי מסוג של פחד. אחרי שנתיים התחלתי לחזור לקזינו, בהתחלה כבילוי. אבל לאט־לאט הביטחון חזר, היה לי יותר כסף שאוכל לבזבז והגעתי למצב שאני מבקר שם כל יום, מבריז מהעבודה, מהמר על העסק, על המשכורות של העובדים ולווה כספים מהמשפחה שלי.
"גדלתי במשפחה חרדית בירושלים. הוריי הם אנשים ישרים והגונים. אבא שלי סופר סת"ם, אמא עקרת בית, משפחה נורמטיבית. לקחתי מהם כספים בלי ידיעתם. ההורים שלי מאוד תמימים וידעתי שהם מאוד אוהבים אותי ומאוד מפחדים עליי. ידעתי שאבא שלי לא יכול להגיד לי לא וניצלתי את החולשה שלו. הייתי לוקח לו צ'קים בלי ידיעתו, ואז כשאנשים היו באים לגבות ממנו את הכסף, הוא היה מפחד והיה מתבייש והיה מחזיר להם מאות אלפי שקלים. ידעתי שבתוך החברה החרדית האופן שבו אני נתפס כלפי חוץ מאוד משמעותי להורים שלי וניצלתי את זה.
"במשך השנים שהימרתי גרמתי נזקים מאוד קשים, ומי ששילם את המחיר באופן תדיר זו המשפחה שלי. גם כלכלית אבל גם מחיר נפשי מאוד כבד. במשך חמש שנים ההורים שלי לא ידעו לאן הולך הכסף. יש לי כישרון לדבר בצורה רציפה ולשכנע, תמיד ידעתי לגעת בנקודות החלשות שלהם – 'יהיה בסדר', 'זו פעם אחרונה'. וכל פעם מחדש הם הבינו שזה לא בסדר, אבל היה להם מאוד קשה להעמיד אותי במקום.
"בארצות־הברית הייתי לווה מאנשים, והייתי אומר להם שאבא שלי ישלם בשלוות נפש, שלוות נפש קצת פסיכופתית. ההורים שלי היו צריכים לשבור חסכונות כדי לשלם את החובות שלי וזה פגע ביכולת שלהם לעזור לאחים שלי. הם היו מיואשים וחסרי אונים לנגד הסיטואציה הזו".
בנקודת הזמן הנוכחית שבה הוא מלווה מכורים שנמצאים באותה נקודה שהוא עצמו היה לפני כמה שנים, הוא יודע להגיד כמה המצוקה של הוריו כמו גם הדילמה איך לסייע לו אופייניות לכל משפחה של מהמר: "ההורים שלי חוו איומים מאנשים שהייתי חייב להם כסף. איימו שירצחו אותי, שישברו לי את העצמות, שישחטו אותי. הוריי דאגו לשלומי, פחדו שיקרה לי משהו, שאעשה משהו לעצמי.
"הם לא ידעו שאני מהמר ולא הבינו לאן הולך הכסף. בכל פעם הייתי מספר להם משהו אחר, שאני פותח עסק חדש ואני צריך הלוואה, שלקחתי הלוואה מחבר ואני צריך להחזיר לו. היו מצבים שאמרתי להם שעשיתי דברים שהם לא בסדר, אבל לא הייתי אומר הימורים – נסעתי לחופשה ארוכה באילת, ביזבזתי יותר מדי כסף על קניות. הייתי שם בצל מתחת לעיניים, מתחיל לבכות, עשיתי המון מניפולציות, סיפרתי להם סיפורים שנגעו בנקודות הכי חלשות שלהם.
"היו פעמים שנתתי להם תחושה אובדנית, שאני לא מסוגל עם החיים האלה. היו פעמים שהייתי מאשים אותם, שזה בגלל שהם לוחצים עליי עם הקטע הדתי והחרדי ושזה בגללם. מאוד עירערתי את הביטחון שלהם על כל דבר. ניצלתי את האהבה האינסופית והדאגה שלהם אליי. היו פעמים שאבא שלי אמר שהוא ילך למשטרה, אבל ידעתי שהוא לא יוכל לשאת את השמועות האלה על הבן שלו, וגם צדקתי.
"בסופו של דבר, אחרי תקופה ארוכה שהמשפחה שלי לא רצתה לשמוע עליי, זה הגיע למצב שהימרתי את כל חיי. הגעתי למצב שחייתי בבדידות מוחלטת. ישנתי אצל חברים ואנשים, וכל אחד שהגעתי אליו לוויתי ממנו כסף והוא לא רצה לשמוע ממני יותר. בסופו של דבר הדבר היחיד שנשאר לי היה כרטיס טיסה כיוון אחד לישראל, והחלטתי שאני מגיע לכאן, לא במטרה להיגמל ולא במטרה לעזור לעצמי אלא במטרה לעקוץ את אבא שלי ולהתחיל את החיים מחדש. הבטחתי לעצמי בלי סמים ובלי הימורים.
בדרך לשדה התעופה בניו־יורק עצר קושיצקי באוהל של הרבי מלובביץ' בקווינס והרגיש צורך להתפלל. בכנות ובעצב הוא ישב וכתב על פתק את כל מה שעובר עליו אבל אומץ וכוח לשנות את המצב עדיין לא היו לו. הוא הכניס את הפתק למכנסיו וחזר הביתה, מבלי לדעת שהמילים הללו שכתב על דף בסופו של דבר יצילו אותו.
"עליתי למטוס והתפללתי שהוא ייפול, לא רציתי שהוא יגיע לארץ. אחרי שבוע וחצי אחותי ביקשה להיפגש איתי. היא סיפרה לי שההורים שלי יושבים ובוכים, שאמא שלי עשתה כביסה ומצאה את הפתקים והבינה שאני נמצא במצוקה קשה. היא אמרה לי, 'אליעזר, אתה מכור'. זו הייתה פעם ראשונה שמישהו מהמשפחה שלי אמר את זה ככה, בצורה עוצמתית, בצורה חודרת. הבנתי שאו שאני יוצא מבית הקפה הזה והולך להתאבד או שאני יוצא ממנו והולך לטיפול.
"נכנסתי לרטורנו לטיפול וזה היה מאוד לא פשוט. זו אוכלוסייה שאתה לא רואה את עצמך חלק ממנה. לקח לי זמן, אבל הבנתי שאין לי ברירה, שאני צריך להיות פה. היה קשה לי להודות. הבנתי שיש לי בעיה, אבל היה קשה להבין שאני מכור כמו כולם.
נקודת המפנה בטיפול קרתה לקושיצקי דווקא בטקס יום השואה במכון. "אני בא ממשפחה של ניצולי שואה. עמדתי בטקס ונזכרתי שפעם אחת כשחיכו לי אנשים שאני חייב להם כסף מתחת לבית של ההורים שלי, נכנסתי לחדרה של סבתי, ניצולת שואה ששרדה את ברגן בלזן, ולקחתי מהארנק שלה 1,500 דולר שהיו מיועדים עבור דמי חנוכה לנכדים. כשהיא קמה, היא נעמדה מולי ומול אמא שלי עם דמעות בעיניים, היא ידעה שזה אני, ואני התעקשתי ושיכנעתי את המשפחה שהיא סנילית והיא שכחה. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה.
"לא הייתי מסוגל להישאר במכון אחרי שהזיכרון הזה הציף אותי, הרגשתי שאני לא מסוגל להיות שם. בסופו של דבר החבר'ה, אלה שכל כך היה לי קשה להיות חלק מהם, הם אלו ששיכנעו אותי להישאר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שדיברתי על מה שאני מרגיש, על כמה שאני כועס על עצמי. ביקשתי סליחה מסבתא שלי. זה היה מעמד מאוד מרגש ששינה את התמונה עבורי.
"זה לא קל להתחיל מהתחלה. זה אומר לעבוד בחנות ממתקים בגיל 29, להרוויח 29 שקל לשעה, להתמודד עם התחושות שנובעות ממפגשים עם חברי ילדות שלך ששואלים מה אתה עושה פה. בסופו של דבר הבנתי מה אני רוצה לעשות – למדתי עבודה סוציאלית, ונכנסתי כמדריך שמלווה מכורים. אז גם הכרתי את אשתי. אני ממשיך לתחזק את זה – הולך למפגשים ולקבוצות כי רגשות תמיד יש. צריך להמשיך לחיות אחרי הסיפור הזה, אנחנו לא חיים באקווריום, אני צריך להשתמש בכלים שקיבלתי כדי לא למעוד שוב. אחד הדברים שהכי קשים לי זה לראות אנשים שהיו איתי בטיפול וחוזרים לטיפול פעם שנייה.
"המסר שהכי חשוב לי להעביר למכורים ולמשפחותיהם הוא שאפשר לצאת מזה. לא רק שאפשר לצאת מזה אלא שאפשר להצליח בחיים שביום שאחרי".
אלעד (שם בדוי), 44
מכור נקי להימורים - שמונה שנים, שישה חודשים ו־18 יום
ההתמכרות של אלעד החלה זמן קצר לאחר שאיבד את אמו במפתיע. הוא גדל בבית אוהב, עם משפחה מחבקת, אבא עו"ד, אמא מורה ואחים מוצלחים. היה ילד איכותי עם תעודת בגרות מצטיינת, אבל שום דבר לא הכין אותו לאובדן הקשה שבסופו של דבר גרם לו לברוח להימורים.
"התמכרות יכולה לקרות במשפחות הכי טובות", הוא משחזר. "במהלך השירות הצבאי שלי אמא שלי נפטרה, חטפה דום לב, הלכה לישון ולא קמה. הייתי בן זקונים שמאוד קשור לאמא שלו ולא יכולתי להכיל את המוות שלה. מה שגרם לי לברוח לשימוש קשה מאוד בהתמכרות.
"זה התחיל מיד בהתמכרות לטוטו. התחלתי לשלוח טפסים בצורה לא מבוקרת בסכומים גבוהים של אלפי שקלים ביום. בשלב מסוים גם התמכרתי לווינר. כל זה יחד הוביל לשנים רבות של שימוש, 16 שנים שבהן הימרתי על סכומים של 2,000 עד 3,000 ליום. שנים שהסתיימו בהפסד של שבעה מיליון שקלים שאותם אני ממשיך לשלם עד היום.
"לוויתי כסף מהבנקים, שוק אפור, חברים. לקחתי כסף מכל הבא ליד. ספגתי איומים, איבדתי חברים. כל החבילה. אנשים איבדו בי אמון. הרגשתי לבד מאוד. לאורך כל השנים אבא שלי היה קיר הבטון שלי. הוא תמך בי והיה שם בשבילי ומאוד ניסה בכל פעם לכסות את הנזקים שעשיתי בתקווה שזה יפתור את הבעיה. אני באמת חושב שהוא האמין בכל ליבו שזו התשובה. היום בדיעבד אני יכול להגיד שזו טעות. הרבה משפחות חושבות שאם הן יכסו את החוב זה יתקן את המצב, בפועל זה יוצר עוד חובות ועוד נזקים".
אחד הזיכרונות המשמעותיים ביותר של אלעד מהשנים הללו הוא הריטואל שבו אביו כועס עליו על החובות ויום למחרת הם יושבים יחד לחשוב איך לפתור את החוב הזה. "זו אחת הטעויות הכי גדולות בהתמכרות להימורים. כשאתה סובל מהמחלה הזו אתה לא מזהה שיש לך בעיה. אתה כל הזמן חושב שהטופס הבא יזכה והוא יפתור לך את הבעיה. אתה לא מבין שהגעת למקומות רעים ומסוכנים. אתה אומר שזה בסדר, שאני בשליטה. ואתה מאבד מיליונים ומוביל את עצמך למצוקות. כל מערכות היחסים שניסיתי לבנות בשנים הללו נהרסו. בכל פעם מחדש הצלחתי לדרדר ולהרוס את האמון שבנו בי תחת השימוש שלי".
בחלוף השנים למד אלעד משפטים ועבד בחברה של אביו כעורך דין. "גנבתי ללקוחות של אבא שלי כסף בסכום של כשלושה מיליון שקל. בשלב מסוים לא היה אפשר להסתיר את זה והוגשו תלונות במשטרה. הפסדתי הרבה מהכבוד שלי, מהחיים שלי, הפסדתי את תעודת עורך הדין שלי וישבתי על עבירות מרמה והונאה.
"כל החברים שלי התקדמו, הקימו משפחה, נמצאים בתפקידים בכירים. כולם אנשים אמידים. ורק אני המשכתי להחזיר חובות במשך שנים רבות, אתה לא יכול להתקדם כי יש אחריך שובל של מלחמה פעילה. כשאני נכנסתי לטיפול ברטורנו נכנסתי עם חובות פעילים של 1.6 מיליון שקל. ועד היום אני מתמודד איתם. יש לי עוד כמה מאות אלפים להחזיר.
"המחלה הזו גורמת לך לנצל את החולשות של הקרובים שלך ולתעתע בהם. היא גרמה לי לנצל את טוב הלב והרגישות של אבא שלי, את העובדה שהוא לא היה מסוגל להכיל שיש לו בן מכור, וגם אחרי שהוא הכיל את זה הוא לא ידע להתמודד עם זה. פגעתי בעיקר באנשים שהכי יקרים לי, ואני יכול להגיד שעד רגע זה אני לא מצליח להחזיר את האמון שלהם באופן מלא.
"בתקופת השימוש הייתי כמו מפלצת, כמו רכבת דוהרת של שימוש בלתי פוסק, רכבת דוהרת שיכולה לדרוס כל דבר שבא בדרכה. אני לא רואה כלום, רק חייב להשיג את הכסף. ברגעים האלה אתה יכול למכור הכל, זה הקטע של המחלה הזו, זה משחק כפול. כלפי חוץ אתה מאוד חמוד, נחמד, אבל הכל מתוך אינטרס, הכל מתוך רוע. זה דו־פרצופיות רצינית ובגלל זה מאוד קשה לקרובים שלך. אי־אפשר לא לאהוב אותך אבל אתה הרס לכל מי שסביבך. מרמה את כולם, משקר לכולם.
"רק אחרי שנעצרתי על ידי המשטרה התחלתי לחשוב מה עשיתי, איזו מפלצת הפכתי להיות, לאן הובלתי את עצמי. נשבעתי לעצמי שאני לא נוגע בזה יותר לעולם, אבל בסופו של דבר, אחרי שיצאתי מהכלא הידרדרתי עוד פעם, ומהרגע שנגעתי בטופס של 10 שקלים החלה הנפילה".
באוקטובר 2012 החליטו בני משפחתו של אלעד שנמאס להם, וברגע הזה, מבלי להבין, הם הצילו אותו. "נזרקתי לרחוב ובנקודה הזו היו לי שתי אפשרויות – רחוב או גמילה.
"הגמילה הייתה התהליך הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. זה פירק אותי ובנה אותי מחדש. למדתי שכל השנים לא ידעתי לדבר על מה שאני מרגיש והיה לזה מחיר כבד. אני סופר כל יום שאני נקי בו משום שאני צריך לזכור ולא לשכוח. החיים של מכור הם חיים שאתה צריך לשמור על עצמך בכל יום מחדש ולזכור את הדרך.
"יש רגעים שאני מרגיש שאני קרוב להידרדרות אבל למדתי לשלוט בהם. בדרך כלל זה קורה כשאני נכנס למצוקה או לחץ. מי שיש לו בעיית התמכרות להימורים הוא אדם עם פחדים, חששות ואי־יכולת לעמוד בלחצים. ההימור הוא סוג של בריחה מלהרגיש. אני הייתי במוות וקיבלתי את החיים מחדש, ואני שואב את הכוח מהעובדה שאני לא רוצה להיות שם שוב. דווקא מהאובדן אתה מוצא את הכוח".
ברק עזרי, 27
מכור נקי להימורים - שלוש שנים, שישה חודשים ו־22 יום
הפעם הראשונה שהימר ברק עזרי הייתה כשהיה בן 13. "זה התחיל בווינר ובסכומים קטנים. עשרה שקלים, עשרים שקלים בשבוע. במהלך התיכון זה עלה, אבל נשאר בגבולות הסביר, עד מאה שקלים בשבוע. קפיצת המדרגה המשמעותית הייתה באמצע הצבא, אז הסכומים התחילו לגדול כשגיליתי את עולם ההימורים הלא־חוקיים באינטרנט".
עזרי הגיע ממה שמכונה משפחה נורמטיבית. כילד לא חסר לו דבר. לימים יבין שהימורים זה יותר מכסף, זו בריחה, פנטזיה. "קיבלתי כל מה שהייתי צריך בתור ילד, אוכל, ביגוד, חוגים, שיעורים פרטיים, אבל במשך רוב הילדות שלי סחבתי תחושה פנימית של חוסר שייכות. הייתי ילד שמחפש בכל דרך להשתייך לאיזושהי קהילה, לסביבה, אבל אף פעם לא הרגשתי שייך באמת. הייתי מתאים את עצמי לסביבה שלי ופחות הבאתי את עצמי אליה. ההימורים היו הבריחה שלי. הייתי בטוח שדרך הכסף יראו אותי, ירגישו אותי ושיהיה לי משהו לתת. הייתי שוקע לפנטזיה הזאת, שבה לא הייתי צריך סביבי אנשים.
"במהלך הצבא הרגשתי שהסכומים הקטנים לא מרגשים אותי יותר. בער בי לעלות הילוך, 'לא להישאר ילד', רציתי כל הזמן לגדול עם הדבר הזה. מהר מאוד כסף הפך לאישיו רציני אצלי - כסף זה כוח. כלפי חוץ המשכתי לשדר עסקים כרגיל".
השירות הצבאי היה המחיר המשמעותי הראשון ששילם עזרי. הוא ויתר על שירות משמעותי ביחידה קרבית שעליו חלם בילדותו לטובת ההימורים. בהמשך ויתר גם על הטיול הגדול שאחרי הצבא.
"רוב החברים שלי הגיעו לשירות קרבי ומשמעותי, ופשוט לא היה לי פנאי לזה. חששתי שלא יהיה לי זמן להימורים כשאני אהיה עסוק בצבא. שירתי קרוב לבית, הוצאתי גימלים, הכל כדי לשרת את ההתמכרות.
"תמיד חלמתי לטייל ואמרתי לעצמי שבשביל זה הכסף. האבסורד הוא שבסופו של דבר הצורך להביא עוד ועוד כסף מנע ממני לטייל. זה מעגל אינסופי. הפנטזיה בראש זה לחיות חיים נורמטיביים ושהכסף ישרת את זה, שאני מהמר בשביל שיהיה לי כסף לדברים האלה. במקום זה מצאתי את עצמי מפסיד הרבה מאוד כסף שהוא לא שלי, גונב כסף מההורים שלי, מרגיש שאני צריך להמר כדי להחזיר להם וזה אותו לופ שלא נגמר".
לאורך כל שנות ההתמכרות שלו, מעולם לא דיבר עזרי על כך עם הוריו. "כל הזמן הייתה לי תקווה שאני יכול לצאת מזה. הפנטזיה שלי הייתה שאני מביא את המכה, שם את הכסף שאני חייב להורים שלי על המיטה, כותב להם מכתב סליחה ובורח מהארץ. אבל המחלה לא נתנה לי לעשות את זה. גם כשהיה לי את הכסף פשוט לא עשיתי את זה כי תמיד היה לי את הרעב לעוד ועוד ועוד.
"אף אחד בבית שלי לא דיבר על זה. אני מאמין שהם ידעו שגנבתי מהם, אבל הם ניסו להשתיק את זה. קשה לי להאמין שהם לא שמו לב שמאות אלפי שקלים נעלמים. כנראה שהם פשוט לא ידעו מה להגיד, איך להתמודד עם זה. אני מבין אותם, זה דורש הרבה תעצומות נפש.
"באיזשהו מובן זה הקל עליי לשרת את ההתמכרות, ובסופו של דבר זה מה שהוביל אותי לשם, התחושה שאין לי עם מי לדבר, כל הזמן תירצתי ביני לבין עצמי שאני נוקם בהם בעזרת הכסף. היו לי המון טינות כלפיהם, ואני חושב שזה מה שהוביל אותי להתמכרות".
לאחר כמה שנים עבר עזרי לגור עם אחותו במרכז והצליח להפסיק להמר במשך כמעט שנתיים. "הייתי בטוח שאני שולט בזה. שמעתי שני אנשים בעבודה מדברים על הימורים לא חוקיים באינטרנט. כששאלתי אותם על זה הם אמרו לי, 'עזוב, זה לא בשבילך', זה נגע לי באגו והרגשתי שאני חייב. זה היה הרגע שבו התחילה מסכת הימורים של שנה שהובילה אותי להתרסקות כלכלית טוטאלית שבה גמרתי להורים שלי את הכסף.
"ככל שזה התקרב לזה שייגמר הכסף, רגשות אשם אמיתיים הציפו אותי. חיפשתי את כל האופציות איך לא להגיע למצב הזה, אבל לא הייתי מסוגל לעצור. כל הזמן אמרתי לעצמי שהגעתי לגבול אבל לא הייתי מוכן לעצור.
"כשההורים שלי גילו שהכסף נגמר התחיל שבוע של הכחשות – הם טענו שלקחתי להם את הכסף ואני טענתי שלא. ניגנתי להם על הרגש עם מניפולציות תוך כדי שאני רואה אותם נקרעים להאמין לי, אבל ההיגיון אומר להם שאני משקר".
נקודת המפנה הבלתי צפויה קרתה יום לפני יום כיפור. עזרי נסע עם חברים לכותל. "מצאתי את עצמי צועק לשמיים ומבקש מאלוהים שיפסיק את זה, שיעזור לי להילחם במחלה הזאת שאני לא מסוגל לנצח אותה לבד. חברים שלי מסביבי נבהלו, וזו הייתה הפעם הראשונה ששיתפתי אותם במאבק שלי. יום למחרת סיפרתי לאבא שלי הכל.
"התחלתי ללכת למפגשים של גמילה. בסוף הפגישה הראשונה אזרתי אומץ ודיברתי. הרגשתי תחושה של הזדהות וביטחון, פעם ראשונה שהרגשתי ככה. אני מאמין שלפעמים אדם צריך להגיע לתחתית האישית שלו כדי למצוא את הדרך, אבל לא חייבים להגיע לשם. צריך לבקש עזרה, זה לא כזה גדול ומפחיד. יש תקווה. אין סיבה להישאר עם זה לבד".
91 אחוז מהפונים לטיפול - גברים
"הייחודיות בהתמכרות להימורים היא שלא מדובר בחומר אסור או לא חוקי אלא במשהו נגיש שנמצא בכל מקום", מסביר מנכ"ל מרכז הגמילה רטורנו, הרב איתן אקשטיין. "המשתמש לא צריך לצאת לאיזו סמטה מפוקפקת כדי למלא כרטיס מזל, למעשה הוא יכול לשלוח טופס אפילו מהשירותים בבית או מהמיטה בנוחות ובתוך דקות".
הרב אקשטיין הקים לראשונה את מרכז הגמילה שלו ב־1990 שמקסיקו, שם שימש כרב קהילה. משמעות השם בספרדית הוא פניית פרסה. ב־1996 שב לישראל והקים את המרכזים שלו כאן. בתוכנית 12 השלבים שלו הוא מטפל בכל סוגי ההתמכרויות – אלכוהול, סמים, מין, הימורים ועוד.
על פי הוועדה לטיפול, שיפור ובניית מערך הטיפול במכורים להימורים, שהתכנסה בפברואר 2019, 91 אחוז מהפונים לסיוע הם גברים המעידים על פעילות הימורים ממכרת. הגיל שבו פונים המהמרים לטיפול נע סביב גילי ה־30 וה־40, שגבוה בהרבה מנפגעי סמים ומעט יותר מנפגעי אלכוהול. המהמר הממוצע הינו בעל השכלה תיכונית ובעל משאבים כספיים ויכולת מימון ענפה בעת כניסתו למעגל ההימורים.
אקשטיין מסביר כי מדובר בפגיעה חמורה מאוד בכלכלת הבית ובקן המשפחתי ומסביר מדוע הקורונה גרמה לעלייה בהתמכרויות: "אנשים שמכורים להימורים מבזבזים סכומים אסטרונומיים, הרבה יותר ממכורים לסמים או לאלכוהול. מטופלים שהגיעו אלינו לטיפול, הגיעו עם חובות של מאות אלפי שקלים.
"ההתמכרות להימורים מתעתעת מכיוון שהטריגר להיווצרותה מתחיל דווקא כשאדם מרוויח ואז מתחילה ההתמכרות האמיתית, של האופוריה. הקורונה יצרה סיר לחץ ענק שהוביל לפיצוץ. אנשים איבדו את העבודה שלהם, נשארו בבתים וקיבלו חל"ת - כסף נוסף ללא מאמץ. כשיש לחץ וחרדה ויש לך כסף נזיל, אז גדל הפיתוי להשתמש בו בהימורים בשביל לפרוק לחצים ולטשטש במעט את החרדה".
פורסם לראשונה: 12:27, 18.05.21
