כמו פעפוע חלקיקים - זה מחלחל אלינו כמעט מכל עבר: בשיחות מטבחון אקראיות, בתפוצת המייל הכללית, בנוסח ההזמנה לאירוע חברה. זה ניבט אלינו מקירות מעוטרים במסגרות נוצצות, מרחף בחלל הפתוח או בין קירות המשרד השקופים. בין אם מדובר בעסק קטן או בתאגיד ענק, המיתוסים שמלווים את חבלי הלידה, את הדמויות המשמעותיות בארגון - אלה שאיתנו ואלה שכבר לא - ואת הכישלונות שבדרך לסיפור ההצלחה הם נרטיבים מרתקים ששווה לעצור ולהכיר. כמו בכל מסגרת אחרת - לאומית, קהילתית או משפחתית - גם מקום העבודה שלנו מספר על עצמו סיפור נטול מחבר, שעובר בין קומות הבניין כחוט השני - לפעמים אפילו בלי משים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- יש לכם הזדמנות נדירה לשדרוג מקום העבודה
- סוף עונת החל"ת: הטיפים שיעזרו לכם לחזור לעבודה
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"ארגונים נתפסים כמסגרות מאוד רציונליות וענייניות", מסביר ישראל כ"ץ, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר ומייסד של מכון צפנת למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני. בימים אלה רואה אור ספרו "מיתולוגיות ארגוניות", שנכתב יחד עם שותפו למחקר רועי ליס, פסיכולוג חינוכי ומומחה בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי בילדים ובני נוער. "הרציונליות הזאת, שלפיה מנהלים של ארגונים מונעים בעיקר משיקולים ענייניים, היא מיתוס בפני עצמו, אבל כל אחד יודע שזה לא עיקר הסיפור. כך אנחנו מתחילים לראות שמיתוסים הם לא רק שריד עתיק של עידן שבו אנשים האמינו באמונות שווא - אלא יש להם, גם כיום, תפקיד פורה".
למה בכלל ארגונים צריכים מיתוסים?
"אנשים בארגונים מספרים לעצמם סיפורים שהם מאמינים בהם ושיש להם ערך. אלה לא רק אגדות וסיפורי שווא, זה חלק ממשהו בעל ערך. הסיפורים האלה מעצבים משמעות ומסרים, הם בעלי ממד חינוכי. למיתוסים יש קווים משותפים, הם תמיד סיפורים - אבל הם גם הרבה יותר מזה. הם מייצגים התמודדות, מאבק ומתן כיוון ביחס לאירועים המשמעותיים שיש לנו בחיים. מיתוסים גם מחברים אנשים לארגון עצמו, מעבירים מסרים לגבי איך ראוי להנהיג בארגון, מגבשים שפה".
תן דוגמה.
"אפשר לחשוב למשל על האופן שבו מסופר סיפור ההולדת של ארגון פר"ח (פרויקט חונכות - ה"ב), שנולד במכון ויצמן. נתקלתי בסיפור הזה כשפגשתי צוות של פר"ח, והם הציגו לי את הסיפור שהופיע ביומן השנה שלהם. הסיפור עצמו מתאר איך בערב חשוך וגשום מייסד הארגון פגש בנערים שזקוקים לסיוע. זה סיפור שיש בו יסוד חצי אקראי וחצי דרמטי, וגם יסוד של מסר - על איך בעצם המפגש עם המצוקה הוליד סיוע. האם באמת התרחש ערב כזה, ואיך זה בדיוק הוביל להולדת הארגון? זה פחות חשוב. העיקר הוא שהסיפור הזה מגלם בתוכו את היסוד שבבסיס ארגון החונכות".
אז האמת ההיסטורית בכלל לא רלוונטית?
"מיתוסים נחזים לבעלי עוגן היסטורי, אבל זה לא הדבר החשוב בהם. הפואנטה העיקרית שלהם היא לא האמת ההיסטורית. 'טוב למות בעד ארצנו' זה מיתוס, ויש ויכוח אם זה בדיוק מה שאמר טרומפלדור רגע לפני שנפח את נשמתו, אבל זה פחות חשוב. מדובר בסיפור מתגלגל שמעצב משמעות, סיפור חינוכי. אנחנו מאמינים בו, והוא מעביר לנו מסרים - טובים יותר או פחות, זה כבר תלוי את מי שואלים, אבל אין מי שלא מכיר את הסיפור הזה".
יש מיתוסים של בריאה-הולדת, מיתוסים של גבורה, שמרוכזים בדרך כלל סביב דמויות מפתח בארגון, מיתוסים של הצלחה וגם רוחות רפאים ארגוניות - האנשים שעוזבים או מסולקים מהארגון אבל דמותם נשארת מרחפת בחלל בשתיקה. "פיטורים זה אחד האקטים הכי קשים עבור ארגון", מסביר כ"ץ. "אפשר לראות למשל מנהל שהורידו את התמונות שלו מהקיר ואסור לדבר עליו, אבל במובנים רבים הזיכרון שלו עדיין קיים בתוך הארגון. אדם נוכח-נפקד, שהוא איננו אומנם, אבל הסיפור סביבו נמשך".
אז מיתוסים הם לא רק סביב הצלחה.
"הם סביב הצלחה, אבל גם סביב אובדן וטראומה לפעמים. מיתוסים הם תמיד על גבול החיים. יש מיתוסים של טלטלה מאוד גדולה, או של קושי להיפרד מדמויות. אנחנו קצת חיים בעידן א-היסטורי, במובן הזה שנכנס אדם חדש לתפקיד חדש והדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לגרוס את כל מה שעשה קודמו. מיתוסים אומרים - לא, יש היסטוריה, ואם לא ניתן לה ביטוי היא תהפוך לרוח רפאים. היכולת להיפרד היא חשובה בהקשר הזה, כי רק אז הדמויות האלה באמת מפסיקות להטריד את האנשים".
מיתולוגיות של ארגון לא נשארות עניין פנימי לאורך זמן. התהודה הציבורית של ארגונים מאפשרת למיתוסים שמלווים אותם לחלחל גם החוצה, ולהשפיע גם על מי שאינם עובדי החברה ולא מכירים באופן אישי את הדמויות המובילות אותה. אחת הדוגמאות הבולטות בספר היא זו של ענקית הטכנולוגיה אפל והאיש שבמובנים רבים, גם עשור אחרי מותו, ממשיך לשמש דמות בולטת ומרכזית בה - המייסד המיתולוגי סטיב ג'ובס.
"סיפור חייו של ג'ובס, כפי שתואר בביוגרפיה שפורסמה לאחר מותו, החל במסירתו של ג'ובס לאימוץ מיד לאחר לידתו, מוטיב מיתי - כמו בסיפור על משה רבנו", נכתב בספר. "תמונת ילדות משמעותית נגלית לפנינו ברגע הגילוי של ג'ובס על היותו מאומץ. הוריו הסבירו כי בחרו בו במיוחד. נראה כי מרגע זה, כל חייו של ג'ובס, שגילה כי הישרדותו כילד הייתה תלויה בהיותו מיוחד, הוקדשו למטרה זו: להיות יוצא דופן.
"גם לאחר שהקים את אפל התמקם ג'ובס שוב ושוב בעמדה מרדנית וחתרנית בתוך הארגון שהוא עצמו היה בעליו: 'עדיף להיות שודד ים מאשר להצטרף לצי', אמר פעמים רבות. לאחר שאפל נקלעה לקשיים חזר ג'ובס להוביל את החברה. זו 'שיבה הביתה' המהדהדת את חזרתו של אודיסאוס לביתו שבאיתקה".
גם אירועי השקת המוצרים של אפל מתוארים היטב בספר, כמעמד ייחודי שבו ג'ובס מתפקד כ"שאמאן המוביל קהילה בטקס בעל מאפיינים דתיים. כמו שמשון הגיבור, זה הערך שהוא הקרין על החברה: העזה, תושייה, נחרצות, עיקשות. גם אם היית הלקוח המיליארד של אפל, סטיב ג'ובס ידע לגרום לך להרגיש מיוחד". היכולת לאתר ולהבין את המיתוסים שאופפים דמויות ציבוריות מהסוג הזה מאפשרת לנו הבנה טובה ועמוקה יותר של המורשת שלהם.
"בעולם הארגוני נפוצים סיפורי גבורה שכרוכים במייסדים ומנהיגים", מסביר כ"ץ. "הדמות של סטיב ג'ובס אכן מלווה בהירואיזציה שלו, כמי שידע הרבה סבל, שהיה צריך להתמודד בתנאים-לא-תנאים, שחווה לא מעט כישלונות, ויחד עם זאת יש בו הרבה איכויות של גיבור. גיבורים ארגוניים הם בעלי ממד טראגי, אבל כאלה שהצליחו לא להיתקע בקושי או בסבל - אלא להתגבר".
כמה מהדבר הזה הוא תוצאה של מיתוג מכוון? איפה עובר הקו בין מיתוס לבין עבודת שיווק מצוינת?
"ברור שהדברים האלה לא קורים בתמימות ובספונטניות. פרסומאים, אנשי יחסי ציבור ואנשי תקשורת מבינים את הכוח של העולם המיתי ומשתמשים בו. תחשבי למשל על הצוות שמקיף את נפתלי בנט ובונה את המיתוס שלו כראש ממשלה. איך לוקחים את האלמנטים הסטארט-אפיסטיים שלו, את ההצלחה הכלכלית שלו, ורותמים אותם. זה לא משנה אם זה בנט או ביבי, אגב. הכוח המיתי הזה מופקע ועובר שימוש ציני בידי ענף הפרסום - זה ברור וזה קורה תמיד. ההבדל הוא - וזה היה גם בעולם העתיק - שמיתוסים לא מתקיימים בפני עצמם, אלא כי מתקשרים אותם שוב ושוב. הרעיון הוא להצליח לבוא לזה בצורה מפוכחת, להבין שזה פועל עליך, לזהות את היחס שבין האותנטי לבין המכוון".
יש דרך לשנות נרטיב מיתי? אני חושבת לדוגמה על השינוי שעברה מיקרוסופט בשנים האחרונות.
"מיקרוסופט נחשבה במשך שנים חברה קרה, אמביציוזית ורעבה. המנכ"ל סאטיה נדלה הגיע והכניס סוג של תיקון, כיוון אחר. הוא הכניס דיבור על רגש ועל רוח, הוציא טקסט שמבטא את זה. היה פה ניסיון לבנות מחדש - אגב, לתוך הארגון פנימה, לאו דווקא חיצונית, מאמץ אמיתי לבנות סיפור אחר. הרבה ארגונים מנסים לעשות את זה, בדרך כלל דרך הנושא של אחריות תאגידית. הרבה פעמים זה מאוד אותנטי, סאטיה עשה שינוי עם כוונה, אבל לפעמים עומדים מאחורי זה מניעים תועלתניים יותר".
מי בעצם יוצר את המיתולוגיה? המייסד? העובדים? המדיה?
"זה גם וגם וגם. הרבה פעמים מיתוסים - בייחוד התקשורתיים - עולים ויורדים. אז אנחנו צריכים להבחין בין מיתוסים נכונים לשעתם, לבין מיתוסים ששורדים לאורך זמן. במיקרוסופט, המיתולוגיה של ביל גייטס ממשיכה לשרוד כבר שלושה דורות. בכלל, מייסדים של ארגונים מאוד עסוקים בשאלה הזאת של מה יישאר ומה ישרוד הלאה. סטיב ג'ובס כבר לא חי, ועדיין אנחנו רואים באפל דברים ברוח שלו. המבחן פה הוא מבחן היסטורי, ויש מיתוסים ששוקעים עם הזמן. אי אפשר לקבוע מראש את כוח השרידות של המיתולוגיה - זה לא עניין של טריק פרסומי אלא עניין של שותפות תרבותית, של משהו שנבנה בהרבה זיעה וסבלנות. מיתוסים אמיתיים הם נטולי מחבר. קיבלת את זה כסיפור, אבל את לא בדיוק יודעת מי יצר אותו. להבדיל מהפרסומאי או איש התקשורת, אין לו מחבר ידוע, הוא כולו מתקיים דרך הקורא".
כ"ץ מבהיר ששיפוט ערכי הוא פחות רלוונטי כאן. אין מיתוס טוב ומיתוס רע, יש בעיקר שאיפה להכיר בכוח של המיתולוגיות האלה ובאופן שבו הן פועלות עלינו - כפרטים בחברה, בקהילה או במקום העבודה. ובכל זאת, יש מיתוסים שעלולים להיות בעייתיים עבור ארגונים מסוימים. "היה מקרה שבו ניסיתי לעזור לארגון להיפרד ממיתוס המשפחה שלו, כי חשבתי שהוא בעייתי. כי מה זה אומר 'משפחה' - הרי ברור שזו לא משפחה באמת, ואם זו משפחה אמיתית הרבה פעמים זה דווקא מקור לצרות בארגון. אבל הסיפור פה הוא לא האמת העובדתית אלא מה היא יוצרת".
מה בעייתי במיתוס המשפחה?
"משפחה לא בוחרים. משפחה לא עוזבים. לדברים האלה יש מחיר, ולפעמים אתה דווקא רוצה ליצור גבולות ברורים יותר בין המשפחה לבין הארגון. חברה 'משפחתית' יכולה לפטר עובדים בקור רוח? זה לא משהו שעושים בתוך המשפחה. בטח לא מפטרים כי אין כסף. אז חלק מהאתגר כאן הוא למצוא את גבולות השימוש האותנטי, ואת המקומות שבהם המיתוס יכול להפיל אותנו בפח. עובדים צריכים לדעת שארגון הוא לא משפחה, אבל שהוא כן יכול ליצור קרבה ושייכות - בתנאי שעושים את זה בצורה אותנטית".
כ"ץ מביא דוגמה מעניינת למיתולוגיה בהיווצרות: "כשאת נכנסת למשרדי תאגיד השידור הציבורי בתל אביב, את רואה על הקיר תמונה ממוסגרת בגדול - עם כותרת של 'ידיעות אחרונות' - שבה הציטוט של מירי רגב, שאמרה 'מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?'. ככה נוצר המיתוס. זה אירוע אמיתי, עם עמוד מהעיתון שיש לו תאריך מסוים, אז יש אמת היסטורית. מצד שני - הוא מקבל ביטוי מגבש בתוך הארגון, שמצליח לעמוד באתגרים, בנסיונות לסגור אותו או לשלוט בו, זה גם מכתיב לעובדי התאגיד את השאיפה למצוינות מול הכוחות שפועלים נגד הארגון. זה מיתוס בפעולה".
פורסם לראשונה: 09:19, 01.07.21
