איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת ואן חרבנברוק, חוות בודדים אל היען.
בצילום: צופיה (68), מייק (78), לורן (32), נור (שנה ו-10 חודשים).
הבית: שלושה קרונות רכבת להובלת סוסים של הצבא הבריטי שחוברו יחד. נמצאים במקום מ-1981. צופיה: "זה מתוך אילוץ. הקרקע היא של המדינה ולא מאפשרים לבנות פה מבנה קבע, אז אמרו לנו שאנחנו צריכים לגור במשהו נייד. מייק עם הראש היצירתי שלו לקח אותי לרכבת ישראל בחיפה, ומצאנו שם את הקרונות האלה. מכרו לנו אותם בגרושים – 200 דולר לקרון. ההובלה עלתה יותר. זה בית מאוד פרוץ, לא אטום, טלאי על טלאי. זו תחזוקה מאוד קשה, אבל אנחנו אוהבים אותו מאוד".
מייק? "נולדתי בהולנד, ואחרי לימודי חקלאות, האלוף אברהם יופה ביקש מהפרופסור שלי שישלח מישהו לטפל בשמורת החי-בר ליד אילת. והגעתי. בהתחלה לא מצאתי את המקום כי לא היה פה כלום, אז התקשרתי לאברהם להגיד לו שאני לא מוצא חי-בר, והוא אמר: 'את זה אתה צריך לבנות'. את החיות הבאנו מסעודיה, צפון אפריקה ואיראן. בגלל הדרכון שלי טסתי גם למקומות שלא היו להן יחסים עם ישראל".
איך הכרתם? צופיה: "מייק גר באילת עם אשתו ושני הבנים שלו. אני מכרתי בדלפק ביוטבתה, והוא היה אחד הלקוחות והציע לי לעבוד איתו בחי-בר בהדרכה. הסכמתי כי הוקסמתי גם מהשמורה וגם מהאיש, ואחרי שנה וחצי הוא החליט לפתוח פרק חדש בחייו והציע לי להצטרף אליו לדרום-אפריקה. שם הוא עבד בחווה של יענים שהייתה שייכת ליהודי שחלם להקים משהו דומה בישראל. בדרום-אפריקה היו המון חוות לגידול יענים וסחרו בנוצות, בעור ובבשר, זה היה מכרה זהב, והיה חוק נגד הוצאת יענים מהמדינה. כשעזבנו אותו חזרה לארץ, הוא לא ידע שמייק החביא בתיקי היד ביצים של יענים, רגע לפני בקיעה. אז, לפני 40 שנה, הכל היה יותר פשוט בשדות התעופה". מייק: "סיפור הכיסוי, אם תופסים אותי, היה שזה ביצים ריקות לנוי, ולזה היה לי רישיון". צופיה: "בטיסה הביצים התחילו להשמיע קולות – עלינו לטיסה זוג וירדנו זוג פלוס 12 אפרוחים. שמנו אותם בבריכת שחייה ריקה באילת, אבל הם גדלו מהר והיינו צריכים חווה".
חוות אל היען? מייק: "אריק שרון רצה אז לשמור על הקרקעות ואפשר לנו להתיישב פה. היו המון מגבלות. נתנו לנו את השטח והרשו לנו לעסוק בחקלאות, אבל לא הייתה שום הסדרה ולא היו אישורים לבנות בתים, להתחבר למים או חשמל. יש לנו אישור שמתחדש כל שלוש שנים ואנחנו משלמים מאות שקלים בשנה". צופיה: "הגענו לפה לכלום ושום דבר. מייק ממש הפריח פה את השממה. היינו לבד ואלו היו ימים קשים. היו לנו חמור ועגלה וסוס. התחברנו באופן לא רשמי לאיזה קו מים, וכשנולד הבן הראשון שלנו חיברנו את המצבר מהרכב לתאורה, כדי שיהיה אור. הייתה פעם סדרת טלוויזיה בשם 'בית קטן בערבה', וזה תמיד היה החלום שלי, ופשוט חייתי את זה, הייתי באופוריה, ואז הקמנו פה חוות יענים".
יענים? צופיה: "הענף שיגשג. לפני 20 שנה היו פה 1,000 יענים, ומזה התפרנסנו. מכרנו לחקלאים אפרוחים של יענים והקיבוצים גידלו אותם למסחר בבשר ובנוצות. היו פה אז 40 חוות גידול ואנחנו סיפקנו את האפרוחים". מייק: "הקמו קילומטרים של גדר של 2.5 מטר גובה, כדי שהזאבים לא ייכנסו לטרוף את היענים. זה קרה וקורה עד היום שאני צריך לצאת עם רובה ציד. כל יום טורפים פה כבשים ועגלים".
צופיה: "לקח לנו זמן להבין שאין היתכנות עסקית לזה, אבל מי שחייב אותנו להפסיק את הגידול זה הירוקים, שיצאו נגד שחיטת היענים והשפיעו על הגדרת היען כחיית בר מוגנת, וב-2011 נסגר הענף. מייק היה שבור, והצעתי לו לפתוח את החווה למבקרים. גם פתחתי בית קפה בשישי-שבת. ואנחנו גם עושים פה אירועים למשפחות. החלטנו גם להקים מתחם גלמפינג, עם שמונה אוהלים מפנקים שנפתח באפריל. אולי נעשה שכשוכיות לאוהלים, כי בקיץ אף אחד לא יבוא אם לא יהיו מים. יש לנו שותפים ואנחנו משקיעים יחד כמיליון וחצי שקל, ונעשה גם מתחם סדנאות. לורן תנהל".
מצב כלכלי? צופיה: "אנחנו עובדים מאוד קשה. צריך לטפל ביענים ובחיות ומקימים את מתחם הלינה, ואנחנו לבד, אבל אני קמה כל בוקר ואומרת 'מודה אני לפניך'. נגסנו בכל החסכונות שלנו, אבל בזכות האירועים המשפחתיים אנחנו שורדים. הקורונה גם עשתה טוב כי אנשים לא נסעו לחו"ל והמקום היה מוצף".
מי גר בחווה? צופיה: "לורן עם בעלה, עומר, ונור והבן של מייק, בובי. לורן פתחה פה סטודיו שעובד מעולה. היא מאמנת כושר, ומגיעים מכל האזור. לבובי יש עדר כבשים קטן. אהבת חייו זה לבשל והוא עושה את זה נפלא, ואני מקווה שכשמתחם הקמפינג ייפתח הוא יארח במרפסת המדהימה שלו שצופה על כל החווה". מייק: "פעם חשבתי שבגיל הזה אני כבר אחזור להולנד, הכל שם איזי וקל, אבל משעמם. אז החלטתי שזהו, אני פה, למרות שעם המדבר אני עדיין לא מסתדר".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
