מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת כנעני-פלטק, מקיבוץ נחשון.
בצילום: אביטל (46), אבישי (50), רות (9), דוד (4 וחצי).
הבית? בית שכור. משלמים כ-8,000 שקל. אביטל: "אנחנו פה שלושה שבועות. עברנו מכברי שעל גבול לבנון".
איך הכרתם? אביטל: "אני גדלתי בקיבוץ כברי. סבא שלי יחיאל שמי פסל, זוכה פרס ישראל, והיה בין מקימי המקום. זה מקום של אמנות וחינוך ואני גדלתי לתוך זה, אבל אחרי הצבא הגעתי לתל אביב. שם גם הכרתי את אבישי, יחסית מאוחר. שנינו אמנים, כל אחד בדרכו".
אבישי: "אביטל גרה ביפו ולי היה לופט ענק במפעל נעליים לשעבר בדרום תל אביב שהפכתי אותו לממלכה שלי. שם גרתי ושם גם היה לי הסטודיו ובית ספר לציור שהקמתי. רות נולדה שם באזור התעשייה וזחלה בין התלמידים שלי".
דרום תל אביב? אבישי: "זה בין נגריות ובעלי מלאכה, אין מדרכות וזה די הארד קור". אביטל: "ירדתי איתה במנשא פעם ראשונה לכל המוסכים האלה והבנתי שזה לא מקום לגדל את הילדה וחיפשנו משהו יותר רגוע, אז קנינו בית בשכונת שפירא בתל אביב, שזה גם יכול להיחשב קצת הארד קור להרבה אנשים". אבישי: "שתלנו עצי פרי ודשא והייתה לנו דירה יפהפיה אבל אחרי כמה שנים כשדוד נולד הבנו שאנחנו רוצים לעבור לכליל בגליל. ניסינו למצוא מקום שם אבל אז הציעו לנו במפתיע בית בקיבוץ כברי, שם אביטל נולדה. זה היה בית מדהים ועברנו לשם".
כברי: אבישי: "זה היה בית ששכרנו בקצה הקיבוץ עם בוסתן ועצי פרי אקזוטיים וליד הכרם. נוף מדהים ובית יפהפה. באוגוסט 2023, חודשיים לפני המלחמה, עברנו וגילינו שאנחנו אמנם בבית מדהים אבל בקו ראשון לחיזבאללה. היו לנו חיים כפולים. גרנו בדרום לבנון ועבדנו בתל אביב. הייתי נוסע ליומיים לתל אביב, ישן שם, מלמד, מצייר שם וחוזר. בגלל המלחמה הכל הצטמצם ונסגר, ובהתחלה הרבה תושבים מהקיבוץ עזבו". אביטל: "כטב"מים, יירוטים, פיצוצים. היה שגעת. עוד לא התחלנו אפילו להעביר את הדברים צפונה והבנו פתאום שאולי עשינו טעות".
טעות? אבישי: "בחודשים האחרונים השתנה הכל. המצב החמיר ורצנו מממ"ד לממ"ד. היה קשוח". אביטל: "הכי פחדתי כשהייתי רחוקה ומשאירה את הילדים. כיפת ברזל הייתה ממש מתחת לבית שלנו ולפני שלושה שבועות החלטנו שדי ושאנחנו עוזבים ומצאנו בית בקיבוץ נחשון. מאוד התלבטנו אבל עיקר החרדה בכברי הייתה מלהיות 'עוטף 2'. אנחנו עדיין חלוקים אם זה מעבר טוב או לא".
קיבוץ נחשון? אבישי: "באותו יום שעברנו גם הקמנו תערוכה, הכנסנו ילדים למסגרות חדשות ונכנסו לבית חדש. הכל עדיין בארגזים". אביטל: "מאוד יפה פה אבל מצד שני אתה מוקף בכבישים מהירים ותחושה שחזרת למרכז. אני עוד לא יודעת אם זה הבית, כרגע אנחנו פה". אבישי: "היה לי פה התקף חרדה או חרטה ויומיים לא ישנתי. חזרתי מהתערוכה שלי ופתאום אני יושב בפקק ואומר 'מה עשיתי לעצמי? איך חזרתי לדבר הזה'".
פקקים? אבישי: "מכברי - כל פעם שהייתי בא לתל אביב ברכבת הייתי מבסוט, פרחתי. אתה יורד ברחוב סלמה הכל הרוס ואני מאושר. אבל אתה מדבר עם אנשים בעיר והם בבאסה, ישר מורידים אותך. בתל אביב יש אמת אחת ודווקא במקומות שחושבים שיש מחשבה עצמאית - כולם חושבים אותו דבר. שותים אותו קפה, הולכים לאותו טיול באיסלנד ועושים יוגה באותו מקום. בצפון אנשים פתוחים, רגועים - למרות המלחמה".
אביטל: "המרחק מהצפון לתל אביב היה מאוד מורגש במלחמה. חיינו חיים אחרים". אבישי: "לא היו מסגרות לילדים, ואתה כל היום במקלט. מה אפשר לעשות? אתה לא יכול לעבוד. את הציורים לתערוכה ציירתי אחד במקלט, אחד בתל אביב, אחד ברכבת".
מה אתם עושים? אבישי: "אני צייר ואני מתפרנס מללמד. יש לי בית ספר לציור בדרום העיר ואני מלמד בשנקר". אביטל: "אני מפסלת, עושה תחריט, שזה סוג של הדפס שזה בעיקר מה שאני מציגה, ורישום. אני מציגה עכשיו בכמה תערוכות בו-זמנית במוזיאון ישראל, מוזיאון ת"א ושנינו מציגים יחד עכשיו בתערוכה גדולה בגלריה מאיה בקריית המלאכה בתל אביב וזה הסופ"ש האחרון שלה. חוץ מזה אני מורה לאמנות בבית ספר תלמה ילין ובמדרשה לאמנות".
מצב כלכלי? אביטל: "אנחנו בסדר. לשמחתי אני שכירה כל החיים. אנשים חושבים שלהיות מורה זה הדבר הכי גרוע בעולם אבל לדעתי זה אחד הדברים היציבים והטובים שאדם יכול לעשות לעצמו. זו יציבות מנטלית בריאה ואני אוהבת את זה. אצל אבישי במלחמה דווקא הייתה עלייה כי אנשים רצו אמנות ובאו ללמוד כי יש רצון לנחמה או מציאות אחרת". אבישי: "אני גם מעביר ריטריטים של ציור".
ריטריט? אבישי: "אני לוקח אנשים לצייר במקומות שונים. כל שנה 3 ריטריטים בארץ ואחד בחו"ל. השנה למשל אני עושה בינואר ריטריט בצוקים בלב המדבר, בעין כרם ובטוסקנה. זה טבע וחופש וריפוי והרבה אמנות. תמיד מתחילים ברישום בוקר בשתיקה. הריטריטים האלה מחברים כל מיני אהבות שלי - טבע, טיול, אוכל, אמנות ומפגש עם אנשים שבסטודיו קצת חסר לי".
חו"ל? אבישי: "אנחנו מאוד רוצים לנסוע תקופה ליפן לצייר. זה קצת קשה עם הילדים כי כל התוכניות מיועדות לרווקים אבל אנחנו מנסים".
הבילוי שלכם? אביטל: "לצאת לטבע. קמפינג עם חברים". אבישי: "אני אוהב לעשות מסיבות. פעם הייתי מפיק מסיבות אצלי בלופט והגיע הזמן באמת לעשות עוד מסיבה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
