איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: מור זימבריס, מכמורת.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מור זימבריס (29) והכלבה ג'סי.
הבית? "כשאני בארץ אני גרה בבית של ההורים במכמורת. זו נחלה של ארבעה דונם עם בית גדול. ההורים של אבא היו ממקימי המושב, ובזמנו הם קיבלו נחלות מאוד גדולות. יש לנו גם חוות סוסים, ליד נחל אלכסנדר".
מכמורת? "כשנולדתי ההורים גרו ברמת אביב ג'. אמא עלתה בגיל 24 מוונצואלה ורצתה לגור בתל אביב, אז אבא הגשים לה את החלום. אחרי שנולדתי הם חזרו לפה. זה אחד המקומות השווים בארץ, ולקנות פה בית זה הרבה מאוד כסף, כי זה יישוב על הים. זה היה הסוד הפרטי שלנו, והיום כבר יותר אנשים גילו את זה. הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי פה".
מה את עושה? "אני כבר תשע שנים עובדת בחוץ לארץ ברשת קלאב מד, ועכשיו מתחילה תפקיד של מנכ"לית אחד המלונות של החברה בסיציליה, עם צוות של 350 עובדים".
קלאב מד? "כשהשתחררתי רציתי לטייל. הכרתי את קלאב מד עוד מהילדות כי היינו נוסעים המון, וחשבתי לעבוד בקלאב מד בצרפת כמדריכת שיט. בגלל שלא ידעתי מילה בצרפתית, הגעתי לתקופת ניסיון כמדריכת ילדים באלפים בצרפת, והתמכרתי למערכת. זה כמו סם. לנסוע, להכיר אנשים, להחליף מקומות. אחרי שלוש שנים, כשכבר ידעתי קצת צרפתית, עברתי להיות מדריכת שיט - שזה מה שבאמת רציתי".
שיט? "גדלתי בים. אבא היה שייט, והיו חופשות שבהן היינו שוכרים יאכטה ועושים הפלגות כל המשפחה. בגיל תשע כבר הייתי גולשת רוח תחרותית".
קידום? "הגעתי למקסיקו להיות מדריכת שיט, ואחר כך התקדמתי להיות מנהלת מחלקת ספורט, וככה כל פעם הגעתי למדינה חדשה ולקלאבים אחרים. קידום רשמי למנכ"לית של מלון קיבלתי לפני שלושה חודשים. התפקיד נקרא אצלנו שף דה וילאז'. אני אוהבת את זה שבחברה מקדמים אנשים מאפס - מי שלא גדל בחברה לא יכול להגיע למעלה. הכל מלמדים אותך בדרך: פיננסים, פסיכולוגיה, ניהול, והכל כמובן בצרפתית. עד היום מעולם לא לקחתי שיעור בצרפתית. הילדים שהדרכתי לימדו אותי את השפה והייתי רושמת, ואז עברתי לסרטים של דיסני בצרפתית, שהכרתי אותם גם בעברית, וככה למדתי כל פעם קצת".
מנכ"לית? "זה כבר לא הפאן שהיה כמדריכת שיט. זו עבודה קשה עם לחץ, יעדים, אתגרים וצוות שלא תמיד מסתדר. זה מאוד אינטנסיבי. העבודה מתחילה כל יום בשש בבוקר ונגמרת באחת בלילה. זה לא כמו עבודה רגילה שהמנכ"ל הולך הביתה בסוף היום. אני חיה בבית המלון ולמעשה אין ממש חיים פרטיים".
זוגיות? "זה מורכב. היו לי בני זוג אבל זה קשה. לא פשוט למצוא מישהו שיקבל את אורח החיים הזה, ולכן זה צריך להיות מישהו מבפנים. עד היום הייתי מאוד מוכוונת קריירה ולא רציתי הסחות דעת. ניסיתי אבל הבנתי שזה שואב ממני המון אנרגיה שאני לא יכולה לבזבז אם אני רוצה להגיע ליעד שלי - להיות מנכ"לית לפני גיל 30".
יעד שאפתני? "בגיל 25 עבדתי כמדריכת שיט במלדיביים, ושאלתי את עצמי מה עכשיו? כל פעם שחזרתי לארץ ראיתי את החברים שלי מתקדמים בעבודות, עושים תארים, והבנתי שאני אהיה בבעיה. עכשיו אני נהנית, אבל בעוד שנתיים-שלוש אני 'אחטוף כאפה', ומתישהו הכאב ראש של ללמוד ולבנות חיים ייפול עלי. צילצלתי לאבא והוא אמר לי: 'אם זה מה שאת אוהבת - תעשי קריירה בזה'. ופתאום הבנתי שאני הולכת על זה, ואם לא אצליח עד גיל 30, אתחיל את החיים האמיתיים, את השגרה".
זו לא שגרה? "יש לי שגרה, אבל היא לא שגרתית. אני קמה בבוקר כל פעם למגרש משחקים חדש, עם אנשים חדשים, וכל חצי שנה לעולם אחר. אתמול הייתי באלפים, מחר אני בסיציליה, מחרתיים בברזיל, ואחר כך מי יודע. בקלאב מד משנים מנכ"ל וצוות כל שישה חודשים ומתחלפים בין המקומות כדי לשנות אווירה. כמו חבילת קלפים, בכל פעם מערבבים הכל מחדש, ולכן זו אף פעם לא אותה חוויה. זה מתיש וקשה אבל זה מה שאני מאוד אוהבת, ועכשיו זה כבר לא פאן אלא קריירה".
קורונה? "זו הייתה מכה קשה. הייתי בצרפת, המלון נסגר מהיום למחר, והייתי תקועה ארבעה חודשים באלפים לבד, אני והאבטחה של המקום. חורף, אי-אפשר לצאת. לארץ לא נתנו לי להגיע כי אני כבר לא תושבת. ארבע שעות חדר כושר ביום ונטפליקס. זה היה קשוח".
מצב כלכלי? "בקלאב עצמו לא מוציאים כלום, ועכשיו כמובן השכר עלה ויש בונוסים ותנאים טובים, ועדיין אין הוצאות, כך שחסכתי הרבה יותר מכל אחד אחר בגילי עד היום".
בילוי? "הבילוי שלי מתנקז ליום חופש אחד בשבוע, למרות שכל יום הוא פאן. כל ערב אני חוזרת לבר שבו כולם נמצאים, שותים, מדברים, יש הופעה כל ערב ויש מועדון. ביום החופש אני יוצאת לגלות את המקום. לוקחת את הרכב ונוסעת. הרבה פעמים לפי העצות של המקומיים. במקסיקו בכל יום חופש עשיתי משהו אחר - שחיתי עם כרישים, הייתי בפירמידות, בעתיקות, באיים, ולא הספקתי לעשות כל מה שרציתי".
חברים? "בשנים הראשונות הקשר נשמר, אבל עם הזמן זה פחות, ואתה רואה מי נשאר ומי שווה להתעקש ולתחזק את הקשר איתו. נשארו איתי חברים טובים מבית הספר ומהצבא וגם מהעבודה, כאלה שלמרות שלא מדברים הרבה זמן, כשנפגשים הכל נשאר אותו הדבר".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
