מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת סימון מכפר סירקין.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו, האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי "כסף חדש", וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
בצילום: אורנה (70), שבתאי (70 פלוס), יערה (45). מחוץ לתמונה: צופית (43), יניב דבש (42).
הבית? וילה במושב שבנו במשק המשפחתי ונכנסו אליה ב-1982. אין משכנתה. שבתאי: "היום כדי לקנות פה צריך לעבור ועדת קבלה וזה אנשים עם כיסים עמוקים. רק עבור מגרש בהרחבה משלמים כ-2 מיליון שקל".
כפר סירקין? שבתאי: "כל מחנה סירקין שהוקם כמחנה בריטי פונה, והולכים להקים פה לידנו למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור. כביש 6 לקח את האדמות שלנו ממזרח ואת האדמות מדרום רוצים להעביר לאלעד. פ"ת סוגרת עלינו מהצד השני ואנחנו מושב קטן באמצע, אבל זה המקום הכי טוב בארץ. מבחינת חקלאות נשארנו 3 חקלאים פעילים והאוכלוסייה השתנתה והיום יש פה פשוט וילות. הורי היו ממקימי המושב והקימו משק של 5 דונם שפעם היה אפשר להתקיים ממנו".
משק? שבתאי: "ההורים שלי גידלו פרות, עזים, תרנגולות וירקות ואני גדלתי במשק. בגרמניה היה להם דבורים אז הם גידלו גם דבורים. כשהשתחררתי מהצבא רציתי גם להיכנס לעבוד בחקלאות אבל לא רציתי מוצר שפג תוקף שחייבים למכור כמו ביצים ועופות. ובגלל שהיה קצת דבורים ואהבתי את זה החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני נהנה גם היום לקום בבוקר ולצאת לשדה לכוורות. בשלב מסוים ההורים שלי החליטו לתת לי את המשק ולעבור לפ"ת כי כפר סירקין עוד היה נחשב חור בשנות ה-70. אז נכנסנו לגור בבית של ההורים וחסכנו פרוטה לפרוטה כדי לבנות את הבית הזה. טעות כלכלית".
טעות? שבתאי: "בדיעבד כן. לא רציתי להתחייב למשכנתה ובניתי את הכל מהכסף שחסכתי". אורנה: "הריביות הפחידו אותנו והיינו סטודנטים ופחדנו שלא נצליח לעמוד במשכנתה מעבודה בחקלאות". שבתאי: "תבין, השכן שלנו לקח משכנתה ובשנות ה-80 היתה היפר אינפלציה, הלירות הפכו לשקל ואח"כ השקל הפך לשקל חדש והכסף איבד מהערך שלו. תבין שלהוציא מכתבים מהבנק עלה יותר מכל החוב. בשלב מסויים שלחו לו מכתב 'עזוב אותנו. החוב נסגר'. אני המשכתי לעבוד כמו חמור ולשלם ולבנות את הבית. זה ההבדל. אבל אנחנו לא מתלוננים, אנחנו אוהבים את המשק ואת העבודה עם הדבורים".
דבורים? אורנה: "זה התחיל עם 10 כוורות כתחביב וגדל. היום אנחנו משק מקצועני ויש לנו כוורות בכל מיני מקומות בארץ". שבתאי: "אנחנו עושים על מה שקשור בדבורים. יש לנו נגריה לבניית כוורות מעץ, אנחנו עושים שעוויות (טבלת דונג לבניית חלות דבש. - א.ח), גידול מלכות, עשיית נחילים, נדידה עם הכוורות להאבקה ורדיית דבש. והחלק השני הוא אריזת הדבש והמכירה וייצור כל מוצרי הדבש הנלווים".
מוצרי דבש? שבתאי: "בנינו בקתת עץ בחזית שהפכה למקום מגיעים אליו מכל הארץ כדי לקנות את הדבש שלנו. במשך השנים התחלנו לעשות עוד מוצרים מדבש כמו מזון מלכות טהור, פרופוליס, נרות מדונג טבעי, חלבה דבש או דבש עם מרציפן וגם משחות טיפוליות. זה היה אחד המהלכים החכמים שעשינו כי הבקתה הקטנה הזו מצליחה לפרנס ואתנו יפה ובזכותה אנחנו מצליחים להתקיים בצורה טובה". אורנה: "אנחנו רודים דבש זני. למשל דבש מצוף של אבוקדו, אקליפטוס, הדרים או דבש מאזור הירדן ההררי והטעמים משתנים לפי הטבע". שבתאי: "דבש זו עבודה קשה. אתה יוצא ב-5 בבוקר לשדות, עובד בחום, נעקץ ואז אתה צריך לפזר כוורות להאבקה ולטפל בהן. אבל אם זו לא היתה עבודה קשה היו הרבה יותר מתחרים אז זה בסדר גמור. וגם הילדים עוזרים. יערה עושה הכל במשק". אורנה: "הילדים מאז שנולדו תמיד עזרו. גמרו ביה"ס, באו הביתה ועבדו. לא כמו הנכדים שדופקים כרטיס בשביל לקבל דמי כיס. הם עשו את זה בלי תנאים".
יערה? "נכנסתי לזה בגיל 20. התחלתי בתור עבודה מועדפת ונשארתי. היום אני גרה בבית הישן של הסבא והסבתא עם שלושה ילדים. יש לי רישיון למשאית ואני נוסעת לשדות. מנסים ליצור הפרדה כדי שלא נריב". שבתאי: "יש ויכוחים וחילוקי דעות אבל אנחנו מנסים לתעל את זה לזמנים מסוימים. בזמן העבודה מתנהלות מלחמות אבל איך שנגמרת העבודה - זהו. זה לא תמיד מצליח אבל אנחנו מאוד משתדלים להפריד".
משאית? שבתאי: "לי אין רישיון על המשאית. היה פעם שנסעתי עם יערה שנהגה להאבקה בערבה. נסעה מולנו ניידת שפתאום הוא קלט בחורה צעירה על ההגה ומיד עשה פרסה ועצר אותנו. הוא מגיע ואני מתחיל להגיד ליערה לפניו 'אמרתי לך שאסור, בשביל מה עשית את זה' והוא היה בטוח שהאבא נתן לבת לנהוג קצת, אבל כשהיא הוציאה לו את הרישיון הוא החוויר וכמובן שחרר אותנו".
נעקצים? שבתאי: "ברור. מה שעשיתי זה לטפח דבורים שקטות ולא אגרסיביות. היתרון שהן עוקצות פחות אבל החיסרון הוא שקל מאוד לגנוב אותן". יערה: "אם מישהו בא ומנסה לקחת דבש - הדבורים העצבניות היו יכולות להיות מסוכנות מאוד והם למדו לא להתעסק. היום הדבורים רגועות וקל יותר לעבוד איתן והיום אני יכול לעבוד איתן בלי עשן ולא לבוש. הדבורה תעקוץ רק במצוקה".
גונבים? שבתאי: "המון. זו מכה. אני כבר לא פונה למשטרה כי היא לא פועלת. אני תפסתי גנבים, ומן הסתם כדי לתפוס גנב נוצר מגע פיזי ביננו, ואני לוקח אותו למשטרה. הוא אומר לשוטרים בפירוש שהוא בא לגנוב אבל אומר גם שאני תקפתי אותו ומה שקורה זה שהוא הולך הביתה ואני נשאר במעצר. כל כוורת עולה 1,500 שקל וזה הפסדים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ואין על זה ביטוח. אנחנו לבד לגמרי בהתמודדות הזו".
מצב כלכלי? שבתאי: "לא לוקחים אשראי ולא במינוס. חיים ממה שיש ותמיד יש אגורה לשים בצד".
הבילוי שלכם? שבתאי: "מריבות משפחתיות". אורנה: "טיולי אופניים משפחתיים. היינו עכשיו בהולנד כל המשפחה, רוכבים 40 ק"מ ביום בנופים מהממים. זה מסע נפלא וגאווה להשלים כל יום כקבוצה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
