מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת מרקס מתל אביב.
בצילום: שירה (26), ג׳וש (28).
הדירה: דירת שני חדרים ליד הים בשכירות. משלמים 6,500 שקל.
תל-אביב? שירה: ״אנחנו גרים כאן כמעט שנה. עשינו עלייה מדרום-אפריקה בפברואר ולמזלנו מצאנו את הדירה הזו בשדרות בן-גוריון. היינו פה בישראל ב-2022 בתוכנית מסע חצי שנה, וידענו לאן אנחנו מגיעים. אנחנו מאוהבים באזור הזה ובעיר הזו. זה קרוב לחוף, לבית כנסת שלנו ולחברים ויש פה בסביבה גם מסעדות כשרות אז אנחנו מסודרים״.
דרום-אפריקה? ג׳וש: ״הגענו מיוהנסבורג. אנחנו כבר 10 שנים יחד והכרנו שם בקהילה היהודית. היינו בבתי ספר יהודיים. אני הייתי בבית ספר נפרד של גברים ונשים, ושירה הייתה בבית ספר מעורב״. שירה: ״יש כל מיני דרגות של דתיות בקהילה הדרום-אפריקנית. זו קהילה מאוד קרובה ופתוחה ומאוד מקבלת. זו קהילה מאוד סובלנית ואתה לא חייב להגדיר את עצמך. זה קצת שונה ממה שקורה פה - כי כאן מכניסים אותך לתבניות״.
ישראלים? גו׳ש: ״ברור, כמו בכל מקום. יש ישראלים שנתקעו אחרי טיול ונשארו בדרום-אפריקה והקימו שם עסקים. זו קהילה יותר ספרדית לעומת הקהילה האשכנזית בדרום-אפריקה שמוצאה מליטא במקור. המסלול של מי שעוזב את הקהילה הוא בדרך כלל לאוסטרליה, זה כנראה המקום הכי דומה לדרום-אפריקה. אבל התוכנית שלי הייתה תמיד להגיע לישראל ולקח לי זמן לשכנע את שירה״. שירה: ״לי לא תמיד היה קל עם הרעיון לעזוב את הבית אבל אני לא מתחרטת״.
עלייה? שירה: ״מה ששינה את דעתי הייתה תוכנית מסע. אחרי שהייתי כאן הבנתי שזו אפשרות טובה״. ג׳וש: ״לי יש פה משפחה. ארבעה אחים שלי פה בארץ והם עזרו לנו בהתחלה עם כל הסידורים. הם החליטו עבורי איזה קופת חולים ואיזה בנק״. שירה: ״עבורי זו הייתה החלטה קשה לעזוב מקום נוח ושהרגשתי בו בבית וכמובן את המשפחה. בטח כשזה כל כך יקר לחזור חזרה לביקור. זה לא שלא רציתי להגיע לישראל אלא שלא רציתי לעזוב את הבית. אבל אחרי שהתחתנו התחלנו לדבר על האם אנחנו רואים עתיד עבורנו בדרום-אפריקה, וכמה שזה היה קשה לעזוב, התשובה הייתה לא, והחלטנו לעלות לישראל״.
מלחמה? גו׳ש: ״המשפחות תמכו בנו למרות המלחמה. רציתי לעשות עלייה כבר המון זמן וזה רק גרם לי לרצות להיות פה יותר. כיהודים בגולה ישראל תמיד הייתה המקום הבטוח שלנו וידענו שתמיד יהיה לנו מקום בישראל. כשהמלחמה פרצה הבנתי שאם אנחנו סומכים על ישראל למצב שנרגיש לא בטוחים אז ישראל צריכה לסמוך עלינו כשהיא במשבר. מבחינתי אם אין ישראל אז אין גם קהילה יהודית בדרום-אפריקה והרגשתי שאני חייב להיות פה. והיום אנחנו כבר מרגישים פה בבית״.
למה מתגעגעים? שירה: ״חוץ מהמשפחה ושוקולד דרום-אפריקני - אני לא מרגישה געגוע. כל מי שמגיע לביקור מביא איתו את כל המוצרים שחסרים לנו אז גם זו לא בעיה״. ג׳וש: ״יש לנו ארון מלא במוצרים מדרום-אפריקה. תה, שוקולד, ממרחים שונים״.
ההבדלים? שירה: ״בדרום-אפריקה לכל אחד יש רכב. אף אחד לא משתמש בתחבורה ציבורית. גרים בבתים פרטיים עם גינה ונוסעים ממקום למקום ברכב. אחרי 9 בערב אתה נזהר יותר ולא מסתובב בחוץ, בטח בתור אישה, וכאן זה אחרת לגמרי. אני מסתובבת חופשי, הולכת ברגל ממקום למקום והחיים הרבה יותר אינטנסיביים ובטוחים. אני הולכת למכון כושר לבד ב-11 בלילה. שם כיהודים חיינו במין בועה מוגנת. לא היית צריך לצאת מהבועה שלך. לא הייתי ממליצה לאף אחד להיכנס למרכז העיר לבד, וגם מי שעובד מגיע עם הרכב לחניון של הבניין, עולה למשרד וככה בחזרה. יש שם הרבה פשע. עוד הבדל זה יוקר המחיה, שם יותר זול״.
יוקר המחיה? שירה: ״אין מה להשוות למחירים בדרום-אפריקה. זה לא פשוט לחסוך פה. אני זוכרת שבהתחלה הלכנו למסעדה, הסתכלנו בתפריט ואמרתי לג׳וש ׳אין מצב שאנחנו אוכלים פה. זה יקר בטירוף, בוא נלך למסעדה אחרת׳, אבל כשנכנסו למסעדה השנייה הבנתי שזה כנראה כולם ככה וכבר היה עדיף להישאר במסעדה הראשונה. בדרום-אפריקה זה רבע מחיר, אבל אנחנו שמחים להקריב קצת יותר יותר כסף כדי לגור כאן ובסגנון החיים הזה. מוציאים פה יותר כסף אבל גם מרוויחים יותר״. ג׳וש: ״אני אוהב את המדינה הזו. כל יום פה הוא שונה לטוב ולרע, אי-אפשר לדעת מה יקרה״.
מה אתם עושים? שירה: ״אני פיזיותרפיסטית בבית חולים איכילוב". גו׳ש: ״אני מהנדס אגירת אנרגיה בראלקו אנרגיה בנתניה. כל עוד אתה נוסע נגד התנועה אתה בסדר. זו חברה טובה וקיבלו אותי בזרועות פתוחות. שם פתאום הבנתי את המשמעות של מילואים ואיך זה משפיע. היו תקופות שחצי משרד היה ריק כי אנשים היו בצבא״.
מטיילים? שירה: ״המקום האהוב בעולם על ג׳וש זה המדבר. בשבוע הבא ג׳וש הולך להשתתף במרוץ ים המלח והוא ממש מתרגש״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
