לפני יותר מ־20 שנה הייתה רונית כפיר במקום של הצלחה וזרי דפנה. היא הייתה אושיית רדיו מפורסמת, שדרנית בגלצ, ואפילו הרוויחה יפה מאוד, אחרי משא ומתן כספי שמעולם לא נאלצה לנהל בעצמה, כי הייתה לה סוכנת. אבל יום אחד החליטה כפיר לצאת לדרך עצמאית לגמרי, בתחום שהיה עבורה חדש: עיצוב פנים. היא פיטרה את הסוכנת והחליטה לנהל את עצמה גם מבחינה כלכלית, וזה היה, איך לומר, לא קל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
- "לא שנוררית": שרה רוזנבוים מסבירה איך לגייס תרומות
"פתאום", אומרת כפיר, "גיליתי את עולם ה'לא נעים לי'. עבדתי על פרויקט יותר זמן ולא תימחרתי את השעות הנוספות כי 'לא נעים לי', אנשים התמהמהו בתשלום ו'לא נעים לי להתקשר ולנדנד', אנשים התקשרו ל'משהו קטנטן' ואני נתתי - בחינם, עצות מצוינות, עשיתי הנחות לאנשים מבלי שביקשו, או כי חשבתי שמצפים ממני. עבדתי מול לקוחות שלא הסתדרנו כי שוב, 'לא נעים לי', או עם חברים וחברים של חברים, שרצו כמובן הנחת חבר. לקח לי זמן להעלות מחירים, כי שוב, 'לא היה לי נעים'".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
במהלך השנים היא שמה לב שזה קורה גם לנשים אחרות, "מוכשרות, שעבדו קשה והרוויחו מעט". נקודת התפנית קרתה מקץ 15 שנות קריירה. כפיר הוזמנה להרצות על עיצוב, אך מצאה עצמה מדברת על התנהלות כלכלית כעצמאית. מההרצאה הזו היא יצאה עם תובנה: היא רוצה להמשיך הלאה, לעסק חדש. היום, שש שנים אחרי, היא מייעצת לנשים איך לנהל תקשורת אסרטיבית עם לקוחות, בצד היותה מרצה ומנחת סדנאות תחת המותג "#נעיםמאוד". אחד הקורסים שלה נקרא "תעשי לי מחיר" ועוסק בהתנהלות בעסק עצמאי. הרצאה אחרת נקראת "מ'לא נעים לי' ל'נעים מאוד'". "באים גם גברים", היא אומרת, "אבל רוב הקהל שלי הן נשים, שאני מגדירה 'נשים עם כוונות רווח'".
כמו כפיר יש נשים נוספות שעוסקת בייעוץ לנשים אחרות בנושאים של התנהלות פיננסית. ענת ניר, חוקרת כלכלה ומגדר, היא יו"ר דירקטוריון המכללה הכלכלית לנשים "פמיננסי". לפני 17 שנה פתחה אמה, לילי ניר, שהייתה יועצת ארגונית, את המכללה. "אמי", אומרת ניר, "שמעולם לא נגעה בכסף באופן מעשי בעבודתה, ידעה להגיד שחינוך פיננסי לנשים זה הכי חשוב". כשנפטרה לפני עשור, לקחה הבת את המושכות. "אנחנו מעבירות קורסים וסדנאות מעשיים ולא עיוניים", מדגישה ניר. "בין השאר אני עוזרת לנשים להגיע ממשפטים כמו 'אני לא יודעת על זה כלום', ל'אני מבינה מה זו ריבית, איך להסתכל על תלוש שכר, וגם להשקיע בשוק ההון'". לדבריה, הפחד מלעסוק בפיננסים משותף לכל הנשים שהיא פוגשת. "גם לנשים שמביאות הביתה כסף גדול", אומרת ניר. "כשהקמנו את המכללה הייתה אישה שבעבודה ניהלה תקציב של מיליונים, ובבית לא פתחה את דפי פירוט הפעולות בכרטיס האשראי".
איך את מסבירה את זה?
"תהליכים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, שבגללם אנחנו מפקידות את הניהול הכלכלי שלנו בידיים אולי מאוד אוהבות, אבל הן לא הידיים שלנו. ואז, אם קורה משהו, בן זוג שנפטר, גירושין או משהו משברי - אנחנו אבודות. שלא לדבר על נשים שנמצאות כבנות ערובה בקשרים לא מיטיבים, אלימים, ולא מסוגלות להיחלץ מזה. כסף זה לא רק כסף. יש לו משמעויות חברתיות נרחבות. אם נשים מרוויחות 30% פחות, זו לא הבעיה הספציפית של אותה אישה, אלא זו בעיה חברתית של כולנו, גם גברים. כי יש להם בבית בנות, אחיות ונשים. כולנו מפסידים, לא משנה באיזה מגדר. גם הגברים מסכנים שהם צריכים לקחת אחריות ולהביא המון כסף הביתה. לא תמיד הם טובים בזה או רוצים בזה. כשאנחנו עצמאיות כלכלית, אנחנו יכולות לקבל החלטות ממקום בלתי תלוי".
יעל וינר, עורכת דין ועיתונאית כלכלית לשעבר, ייסדה לפני ארבע שנים את קהילת "עוברות ושוות" - נשים שמדברות על פיננסים, אותה היא מנהלת יחד עם אפרת טל. "כשעזבתי את עבודתי האחרונה", משחזרת וינר, "רציתי להקים עסק חברתי שיעסוק בנשים. יש המון עמותות וארגוני נשים מדהימים, אבל יש נושא אחד שלא מדברים עליו מספיק, והוא ניהול הכסף בתא הביתי. פערי שכר או ייצוג נשי בעבודה, את זה רואים בעיניים. אבל לא קל לדבר על מה שקורה בין קירות הבית. מי מנהל את החשבון שלך בבנק, מה הקוד הסודי, עם מי לדבר בבנק, ולחלופין - איך להשקיע. המחקרים מראים שהגברים הם האחראים העיקריים, אם לא הבלעדיים, על זה".
היום יש ב"עוברות ושוות" 52 אלף חברות בפייסבוק ו־7,000 באינסטגרם. "כשנשים מקבלות תשובה או עצה מנשים אחרות", אומרת וינר, "היא בדרך כלל תהיה לא שיפוטית, אלא מכילה, עניינית ועוזרת. יש קהילה מקבילה לנו ששם יש נשים וגם גברים, ואני יודעת שנשים שם חוששות להתבטא. כי ברגע שגברים נמצאים בשיח, הן מפחדות להיתפס כטיפשיות ולא מבינות. בסביבה נשית אפשר לשאול את השאלות הכי טריוויאליות. כשיש כאלו שכותבות 'יש לי שאלה מטופשת', אני עונה: 'אין שאלה כזו'".
עו"ס עדי דגן, בוגרת המנהיגות החברתית של קרן מנדל ואוניברסיטת תל־אביב, היא המנהלת של קהילת "עוסקות פטורות", שמטרתה לעודד נשים לפתוח תיק עוסק פטור ולנהל אותו בצורה עצמאית, בלי גורם מתווך כמו רואה חשבון או יועץ מס. "נשים ישאלו אלף פעמים את אותה שאלה. גברים יגידו 'יהיה בסדר, נפתח בבית גוגל'", אומרת דגן. "נשים מציפות חרדות: 'מה יהיה אם ככה וככה', ו'מה יהיה עם הדוח'. את יודעת כמה פעמים שאלו אותי 'מה זה מחזור שנתי?' ו'מס הכנסה לא יורידו לי יותר כסף ממדרגת המס?'. בהרצאה אני ממש מציירת את המדרגות. גבר בחיים לא היה שואל, אולי פעם אחת. חברה שלי קיבלה מכתב התראה ממס הכנסה ובכתה. לגבר זה לא היה קורה".
דגן מדברת על חסם מנטלי של תחושת אי־מסוגלות, ומספרת סיפור אישי: "לפני שנתיים קיבלתי הצעת עבודה טובה, שהתנאי אליה היה להיות פרילאנס. כמעט אמרתי לא, בגלל הקבלות. ואז חברה רואת חשבון אמרה לי, יהיה בסדר. בשנה הראשונה מילאתי את הדוח עם מלא טעויות, שהצטברו לכדי חוב של 20 אלף שקל למס הכנסה. בסוף למדתי מהטעויות לבד, והיום אני מלמדת בקבוצה מה לא לעשות.
"הרבה מהטעויות קורות כי רואי חשבון לא מנהלים עם נשים שיח כלכלי על מה קורה מאחורי מהמספרים. וגם נשים לא שואלות. בכל מה שקשור בהתנהלות מול מס הכנסה, גברים אומרים: 'יהיה בסדר בסוף השנה'. נשים שמזהות קושי, אומרות מראש: 'לא מתקרבות לזה'. בהתחלה כשאני מדברת עשר דקות על מדרגות מס, את רואה את הסטרס והפחד בעיניים. וזה כולן, תל־אביביות וחרדיות מבני־ברק. המכנה המשותף הנשי הוא חסם של תחושת אי־מסוגלות. לנהל עסק, מו"מ. בכל מפגש יש סבב 'למה אני פה' שבו כולן משתפות כמה הן חוששות ופוחדות, והמטרה שלנו היא לייצר סביבה תומכת. לא להגיד 'אני פוחדת ממספרים', 'לא מסתכלת על האשראי', 'לא מסוגלת להתמודד'. את רואה מולך נשים שלא היו יכולות לפתוח עסק, והן תותחיות. ובסוף התהליך הן מחליפות ידע ופותחות עסקים, בסוף גם ממלאות את הדוח השנתי לבד. וכולן אומרות שזו משוכה מנטלית ולא יותר".
תחושת אי־המסוגלות מוזנת גם מבחוץ. מתברר שרוב הנשים חשות זלזול ביחס של מוסדות פיננסיים אליהן כנשים. וינר: "בסקר שעשינו, אחד הנתונים הכי מובהקים היה ש־80% מהנשים אמרו שהן מרגישות זלזול והתנשאות מצד מוסדות פיננסיים. אבל סקר שערכו בנקי השקעות בעולם גילה שנשים הן דווקא משקיעות טובות יותר מגברים. כלומר, להשקיע זה לא תורת הקוואנטים. כולנו, נשים כגברים, יכולים להרוויח בשוק ההון או בשוק הנדל"ן, ואין סיבה לזלזל במישהו מכל מגדר".
לניר יש סיפור שממחיש היטב את הבעיה: "מישהי סיימה אצלנו קורס והלכה לבנק למחזר משכנתה. עשתה שיעורי בית, הגיעה עם כל המידע והתיישבה מול הבנקאית, יחד עם בעלה. הבנקאית, בלי להתבלבל, פנתה אל הבעל ושאלה: 'כן, מה באתם לעשות?'. לא משנה שמי שקבעה את הפגישה וניהלה אותה הייתה האישה. כלומר, זה לא רק שגברים לא מחזיקים מנשים בעניין הכלכלי, אלא שגם נשים, במקרה זה הבנקאית, הפנימו את זה. אז מה הפלא שאחר כך לוקחים פחות נשים לעבודה, ומשלמים להן פחות?"
דומה שסוגיית השכר היא הכואבת והמעסיקה ביותר את הנשים. מה כל כך קשה לנו כשאנחנו באות לבקש העלאה?
ניר: "כי בעיניים שלנו אנחנו לא מספיק בעלות ערך. נשים עובדות אומרות לעצמן: 'אני נהנית וטוב לי, וזה מה שאני שווה', כשבפועל 83% מהנשים עושות לעצמן הערכת חסר. במקרים רבים אנחנו מפנימות את הדיכוי ומעבירות אותו הלאה: הבוסית תיתן העלאה לגבר ולא לאישה, כי זה מה שלימדו אותנו, שאנחנו פחות טובות בכסף, ואנחנו משרה שנייה, משרת אם, וטובות בלנקות, לטפח עציצים ולגדל ילדים".
כפיר: "כי בשביל להרוויח כסף, את צריכה להגיד: 'אני רוצה כסף'. גבר מתאמן לזה מהיום שהוא נולד. לבקש, לרצות, לומר את דעתו. מאות נשות עסקים מגיעות לייעוץ אצלי, ולא מסוגלות להגיד: 'אני רוצה להרוויח יותר'. כל גבר שנכנס לאוניברסיטה, דבר ראשון יבדוק כמה מרוויחים במקצוע. נשים מדברות על סיפוק, תשוקה, שליחות, הגשמה. ואני אומרת להן: 'יופי, אבל גם כסף'".
את לא רואה שינוי בבחירת המקצועות על ידי נשים? הן הולכות לסייבר, להנדסה, למקצועות עם כסף?
כפיר: "יש טיפה יותר נשים במקצועות טכנולוגיים, אבל הן לא יותר מ־30%. אני חשה בשינוי, אבל הוא קטן מדי. יש יותר נשים שהולכות לקרבי בצבא ומפתחות אסרטיביות ולומדות פיזיקה וכלכלה, אבל גם הן יבקשו פחות כסף. בראיונות עבודה, גברים נוקבים בסכום, נשים נוקבות בטווח. גברים נוטים לנהל מו"מ, נשים מקבלות מה שמציעים. ההתמקחות, אגב, שווה הרבה כסף: בערך 7% יותר. נשים ישר אומרות 'כן', כי לא נעים להן לבקש יותר. הן אומרות: 'קודם נוכיח את עצמי ורק אחר כך אבקש העלאה', רק שעד שהן מקבלות העלאה אם בכלל, הגבר כבר קיבל עוד אחת, ופער התחלתי של 7% ביניהם יהפוך ל־30%".
וינר: "גם בוסים גברים יודעים שכאשר אישה נכנסת לבקש העלאת שכר, אם הם יגידו לה שהיא נהדרת, כבר אפשר לקצץ בתוספת ולשלם פחות. למה? כי נשים הן עדיין חדשות בתחום התפקידים הבכירים ומרגישות שהן עדיין צריכות להוכיח את עצמן. אנחנו לא מגיעות לשיחות שכר עם תחושה של 'אנחנו מעולות ומגיע לנו', אלא עם: 'תראה, אני עובדת קשה, ואם לא אכפת לך אולי להעלות לי', 'אני מבינה שקשה לכם והשוק ירד אבל'. אנחנו שוכחות שבאנו לעבוד בעיקר כדי להרוויח כסף, ונהנות מההערכה. כשרקפת רוסק־עמינח מבנק לאומי עזבה את ניהול הבנק, אמרו 'למה עזבה'. היא, כמו לילך אשר־טופילסקי (לשעבר מנכ"לית דיסקונט - א"א), הלכו לעבוד במגזרים פיננסיים אחרים, ואני נוטה להאמין שהלכו בעקבות המשכורת, ואני מצדיעה להן.
"כמו שגברים עוזבים לטובת כסף, זה בסדר שגם נשים. לא הכל כבוד. ופה אני רוצה להרים לדור ה־Z, נשים בנות 20־24, שנכנסות עכשיו ל'עוברות ושוות' בכמויות גדולות. הן גדלו ברשתות החברתיות, ובעיניהן אין נושא שמביך מדי לדבר עליו. אז אם פעם עשיתי סלפי על החצ'קון או סטורי על החדר המבורדק, עכשיו אני יכולה לדבר על כסף, וברגע שאני משתפת אני רואה מה קורה עם האחרות, ואפשר לשתף את העמדה מול הבוס. מפה תבוא הישועה. הנשים הצעירות האלו באות בגישה אחרת לגמרי. אני אופטימית, כי הן תדרושנה ותקבלנה, ופערי השכר יצטמצמו".
ניר: "אין לי ספק שהילדות שלנו יהיו עצמאיות יותר מאיתנו. בגלל שאנחנו מחנכות אותן שונה וגורמות להן להאמין שהן יכולות, הן יותר מאמינות בעצמן".
יש גם גברים שעוסקים בייעוץ לנשים, ולהם יש תובנות משלהם. הכלכלן והיזם החינוכי אבי שטרן הוא המנהל של מאני טוקס, קהילת שוק ההון הגדולה בפייסבוק, ומפעיל מגוון קורסים בנושאי שוק ההון. "בכל הקהילות הפיננסיות שיעור הנשים הוא 20%, וביום האישה אמרתי, אני הולך לשנות את זה", הוא מספר. "עשיתי קורס ייעודי לנשים, שמלמד להשקיע בשוק ההון. בחוויה שלי אין הבדל בין הקורסים, וגם מבחינת הנשים, לא כולן אוהבות את הקונספט שהן מוקפות רק בנשים. יש כאלה שזה אפילו יוצר אצלן אנטי - מה, אני פחותה מגבר? זה כאילו לוקח אותן צעד אחד אחורה.
"מצד שני, בעבר היו נשים שאמרו לי שהן מרגישות לא נוח לשאול שאלות בקורסים מעורבים, כי האווירה מקצוענית מדי. בקורס של הנשים נשאלות באופן חופשי כל השאלות. לנשים חשוב להבין, ולכן הן רוצות להרגיש בנוח בזמן שהן שואלות שאלות, בעוד שלגברים יש לעיתים נטייה להנהן בראש כאילו כן, כן תתקדם, כי מחנכים אותנו 'פליי איט קול'. אני מסביר באופן אחיד לכולם, אבל לימדתי מספיק אנשים כדי לדעת שנשים לא מזייפות".
ויש גם משקיעים שערים לנושא. רו"ח ירון נוידרפר הוא מנהל בית ההשקעות החברתי SFI, שכל הפרויקטים שלו מושקעים בגופים המקדמים ערכים חברתיים. אחד מהם, שיושק בקרוב, הוא פרויקט שיספק תעסוקה ל־800 נשים חד־הוריות. "גם בתור מי שהיה מעסיק לא מעט שנים", הוא אומר, "זה תמיד מפתיע אותי וצורם לי שנשים מרוויחות פחות באותו תפקיד. בעיניי, דווקא בתפקידים ניהוליים לנשים יש כישורים מפותחים יותר. גברים יש להם קטע של אגו וקרב תרנגולים. נשים מגיעות ממקום יותר ענייני וחלק. וכשאתה פוגש את העובדה הזו שהן מרוויחות פחות, זה צורם ומעצבן.
"השקעות עם ערך חברתי הן טרנד מאוד משמעותי בעולם כרגע, כולל השקעות בפרויקטים או בחברות שיש בהם ייצוג הולם של נשים בהנהלה ובדירקטוריונים, שיש בהם שוויון בשכר, או השקעה בסטארטאפים שבהם היזמיות או המנהלות הן נשים. הכלכלה החדשה לא מוכנה לסבול יותר את אי־השוויון, בין אם זה מול נשים או לגבי מוצא. והמשקיעים החדשים, מדור המילניום, שואפים לתקן את הדברים האלו. זה לא אומר שהם מתכוונים להפסיד כסף, אבל הם רוצים להשקיע בהתאם לערכים, ואנחנו רואים שקרנות נותנות היום תעדוף יתר לעסקים של נשים. בארץ אני לא מכיר קרן כזו, אבל זה לא אומר שאין".
