על רקע אובדן השליטה בכל הקשור לפשיעה בחברה הערבית, כאשר מניין הנרצחים בחברה עומד כעת על 102 קורבנות מתחילת השנה, דיברנו ב"כסף חדש", הפודקאסט הכלכלי של ynet, עם ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, שותפה בקרן פורטלנד וחברת הייעוץ נאס, שחקרה את הבעיות והאתגרים של צעירות וצעירים מהאוכלוסייה הערבית בהשתלבות בשוק העבודה בישראל, ואת הקשר של היעדר אופק תעסוקתי לפשיעה בכלל.
"במקום החברה הישראלית ומערכת החינוך שלא ידעו להכיל את הצעירים הערבים ולתת להם אופק לעתיד כלשהו, ארגוני הפשיעה יודעים לתת להם אלטרנטיבה מצוינת, במרכאות כמובן, של כסף קל, מותגים, המון כבוד, המון כוח - ולצערנו בהמון מובנים ארגוני הפשיעה מצליחים יותר משהחברה והכלכלה מצליחות עם אותם צעירים", מסבירה חדאד חאג'-יחיא.
לדבריה, "ההערכות מדברות על 40-50 אחוז של צעירים שלא מעורבים באף מסגרת פורמלית, לא תעסוקה, לא השכלה ולא הכשרות מקצועיות, וצריך להבין שיש הבדל מהותי בין צעיר ערבי ליהודי - צעיר ערבי מסיים י"ב במקרה הטוב, כי חלק גדול לא מצליח להגיע ל-12 שנות לימוד, ואז הצעירים נדרשים לקבל החלטות הרות גורל לגבי עתידם כשהם מאוד צעירים. מערכת החינוך לא באמת הכינה אותם ליום שאחרי ולכן אנחנו מדברים על שיעורים מאוד גבוהים של צעירים שלא נמצאים במסגרות פורמליות והדרך של אותם ארגוני פשיעה לאותם צעירים היא מאוד קצרה".
עוד אומרת חדאד חאג'-יחיא כי כבר לא מדובר רק בצעירים ערבים שמגוייסים לארגוני הפשיעה, אלא גם בצעירות. "רוב הצעירים שמשולבים בארגוני פשיעה הם גברים, אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים להשתלבות של צעירות בארגוני פשיעה, ולכן התופעה הזאת נכונה לשני המינים. כמובן שבקרב הגברים הצעירים היא עדיין הרבה יותר רווחת".
"התופעה בעיקר רווחת בקרב צעירים שמגיעים ממשפחות מצוקה, זה גם נכון לגבי קבוצות מיעוט אתניות-לאומיות אחרות בעולם. תופעת החוסר מעש משגשגת בחברות עניות, חברות לא משכילות, חברות שסובלות ממערכות חינוך מאוד חלשות, חברות שסובלות מאפליה ממוסדת וזה נכון לגבי המיעוט הערבי, הצעירים הערבים, אנחנו רואים שהחוסר מעש או תופעת חוסר ההשתלבות של צעירים היא הרבה יותר משמעותית בקרב צעירים שגרים ביישובים שנמצאים באשכולות 1-2. זה נכון גם לגבי הצעירים הבדואים הערבים בנגב, שם החוסר מעש הרבה יותר רווח בהשוואה לגליל ולמשולש.
"לא מעט מחקרים שלי ושל חוקרים אחרים וגם אגב של דוח מבקר המדינה האחרון, מעידים על הקשר הישיר בין עוני ומערכות חינוך חלשות לחוסר מעש ולהתשלבות בארגוני פשיעה. בסוף אותם צעירים חייבים להביא צ'ק בסוף החודש, וכשהם לא מצליחים להשתלב בכלכלה האופציה שעומדת בפניהם זה השתלבות בארגוני פשיעה".
עוד הבהירה חדאד חאג'-יחיא כי "חוסר ההתשלבות של צעירים ערבים קשורה גם לכך ששוק העבודה משתנה. אם בעבר צעירים ערבים יכלו להשתלב בעבודות של צווארון כחול, בלי הרבה מיומניות או כישורים, היום שוק העבודה דורש יותר מיומנויות, הוא דורש עברית ואנגלית ברמה גבוהה, שליטה במיומניויות טכנולוגיות. ואנחנו רואים מהנתונים שרוב התלמידים הערבים שמסיימים י"ב יוצאים בלי הכלים האלה להשתלבות בשוק העבודה וההשכלה, שלא לדבר על צעירים שנושרים 'נשירה סמויה' בכיתות ז' ו-ח' והם יכולים להגיע לגיל 18 כשהם על גבול האנלפאבתים. האופציות שעומדות בפני אותם צעירים הן מעטות ביותר, ולכן למרות שהתגייסות לארגון פשיעה עלול להביא לרצח שלהם או של בני משפחתיהם, הם יותר מדי פעמים מוכנים לקחת את הסיכון הזה".
"פערי המעמדות מדרבנים צעירים לחפש את הכסף הקל"
בנוסף, ד"ר חדאד חאג'-יחיא הסבירה כי "פערי המעמדות שנוצרו בחברה הערבית במיוחד בשני העשורים האחרונים גרמו לזה שצעירים שלא באמת מגיעים ממשפחות מבוססות ירצו לחקות את הילדים של השכנים שלהם שטסים פעם או פעמיים בשנה לחו"ל, שיכולים להרשות לעצמם השכלה גבוהה וחיים נוחים לעומת אלה שנשארו מאחור. העובדה שמעמד הביניים בחברה הערבית הולך ומצליח יותר, מצד אחד, ומצד שני יש המון המון קבוצות שנשארות מאחור - אני חושבת שבמובן מסוים זה מדרבן צעירים ללכת ולחפש את הכסף הקל כדי שגם הם יוכלו להעלות את התמונות מהחופשות לאינסטגרם ולרשתות חברתיות.
"מעבר לזה בשני העשורים האחרונים יש הבנה אצל צעירים ערבים שהם לא באמת ישלמו מחיר על השתלבות בארגוני פשיעה. הסיכוי שתיתפס על ידי המשטרה אם תרצח מישהו, שאותו רצח יפוענח ותשלם על זה מחיר ותירקב כל חייך בכלא... אותם צעירים מבינים שהם חיים בג'ונגל, ואם אתה לא באמת עלול לשלם מחיר על הפשעים זה סוג של אור ירוק להיכנס לעולם הזה, לצערנו.
"אני חושבת שהצעירים שלנו חכמים והם מבינים מצוין לאיזה עולם הם נכנסים. אני לא בטוחה שהם מבינים תמיד את ההשלכות של הכניסה לעולם הפשע וההשתלבות בארגוני פשיעה, ויחד עם זאת אני גם לא לא כל כך מאשימה את אותם צעירים, כי אין באמת יד מכוונת שתעזור להם להשתלב במסגרות נורמטיביות. אין להם יותר מדי אלטרנטיבות ואין להם אופק. ולכן, למרות ההבנה שהם נכנסים לעולם אפל, עדיין אותם צעירים נכנסים לעולם הזה". לריאיון המלא האזינו לפודקאסט הכלכלי היומי של ynet, "כסף חדש", בנגן שבראש הכתבה, או חפשו אותנו באפליקציות הפודקאסטים.
אגרת גודש טובות למנהטן - למה לא לגוש דן?
על רקע ההערכות שבארה"ב תאושר בקרוב אגרת גודש ראשונה באזורים העמוסים במנהטן, רגע לפני שמחר מסתיימת שם תקופת ניסיון שנחלה הצלחה רבה, ניסינו להיזכר מה קרה עם אגרת הגודש שתוכננה בגוש דן בתקופת הממשלה הקודמת, למה היא ירדה מהפרק בינתיים ומה החשיבות שלה, אם בכלל.
פרופ' עומר מואב מאוניברסיטת רייכמן ומאוניברסיטת ווריק, הסביר ב"כסף חדש" כי "אגרת גודש זה שם לא כל כך מוצלח לתשלום עבור שימוש במוצר או משאב שנמצא במחסור. הרעיון הוא שאם עשית שימוש בכביש, והכביש הזה עמוס, תשלם. המטרה היא לצמצם את הצפיפות בכבישים, ולמרות שזה משהו שהוא מאוד לא פופולרי לפני שמנסים אותו, המומחים גם לתחבורה ובוודאי לכלכלה תמימי דעים שזה רעיון טוב, שזה גם מה שהניסויים בשטח מוכיחים. במדינות שאימצו את אגרות הגודש זה שיפר מאוד את אורח החיים של בני האדם".
עוד הסביר מואב כי "להרבה אנשים יש אלטרנטיבות אחרות מהרכב הפרטי וברגע שיש תשלום הבן אדם חושב פעם נוספת - אולי אני אסע יותר מאוחר, אולי אני כן אשתמש בתחב"צ, אולי אני אעבור לאופניים, אולי אעשה קארפול, אולי אעבוד מהבית יותר. החישוב הוא שזה יוריד 20% מהמכוניות בשיא הגודש כדי שהפקקים ישתחררו, וזה אימפקט אדיר. צריך להבין שזה תשלום עבור שימוש בכביש - זה לא עונש ולכן זה בסדר. מי שאין לו ברירה או שבחר בכל זאת לנסוע ברכב ישלם וזה יועיל לרווחה של כמעט כולם, בוודאי של החלשים ביותר שנוסעים בתחב"צ ובכללי למי שנוסע בתחב"צ. למעשה אין אפשרות ריאלית לשפר את התחב"צ בישראל בצורה משמעותית בלי אגרות גודש, בלי שנפנה את הכבישים שיהיו פחות צפופים כדי שאוטובוסים יוכלו לנסוע בצורה מהירה ואמינה".
יש לנו בכלל ברירה אחרת שהיא לא אגרת גודש עם מה שהולך בכבישים?
"אני חושב שאין ברירה אחרת. אנשים למעשה משלמים כבר מעין אגרת גודש בזה שהם עומדים בפקקים בצפיפות בלתי נסבלת שהיא פשוט בזבזנית. כשאתה משלם אגרת גודש הכסף הזה נכנס לקופת המדינה ואפשר לעשות איתו דברים למען הציבור, למשל להרחיב את התחב"צ. הייתה כאן ממשלה שהייתה מוכנה לעשות החלטות אמיצות לא פופולריות כמו אגרות גודש (הממשלה הקודמת), וההחלטה להקפיא את התוכנית של הממשלה של היום זה נראה כמו מאה אחוז פופוליזם".
אם זה יעבוד במנהטן, אולי זה יחזק את הפופולריות של אגרות גודש גם בישראל?
"שאלה קשה, צריך להגיד שמאוד תלוי איך יישמו את זה כי לפעמים דברים יכולים ליפול על יישום לא מוצלח, למרות שעד היום בכל המקומות שניסו אגרות גודש זה עבד בצורה יפה, גם אם לא חיסל את הגודש לחלוטין. אני מדבר על שטוקהולם ועוד ערים בשוודיה, איטליה, לונדון, סינגפור. אין הרבה דוגמאות אבל איפה שניסו זה עובד יפה, זה אפקטיבי והתחושה שלי היא שגם אם זה יעבוד יפה במנהטן זה לא ישנה הרבה לפופולריות בישראל, לצערי, כי תמיד יגידו שבמנהטן יש תחב"צ טוב ובישראל אין..." לריאיון המלא עם פרופ' מואב קפצו לסימנייה הרלוונטית בנגן.
הפרטים על ההופעה הראשונה של ברונו מארס בישראל. "כסף חדש", הפודקאסט הכלכלי של ynet
לסיום שוחחנו עם דורון סולמונוס, אבא של דניאל, שהתקבל לבית הספר הטוב בעולם למוזיקה קלאסית בלונדון - אך העלות לבית הספר הזה מגיעה ליותר מ-100 אלף שקל בשנה. ניסינו להבין איך מתמודדים עם עלויות כאלה ללימודי אמנות שאינם מקבלים הרבה תמיכות חיצוניות, האם הממשלה צריכה להשתתף באיזשהו אופן במימון ובמה המדינה כן משתתפת בדרך כלל? האזינו לריאיון בסימנייה האחרונה בנגן.
אם פספסתם: בשבוע שעבר דיברנו עם ד"ר נדין בודו-טרכטנברג, מי שהייתה מ"מ נגיד בנק ישראל עד שפרופ' אמיר ירון החל את כהונתו, שהתייחסה לפרסום ב-ynet על ההערכה שירון לא יזכה להארכת כהונה על רקע אזהרותיו מהשפעות החקיקה המשפטית: "החלפת הנגיד בתום הכהונה לא מדאיגה בפני עצמה, השאלה מי יבוא אחריו. ברור שאם המינוי של הנגיד הבא יהיה מינוי פוליטי אז זאת בעיה מאוד-מאוד רצינית". רוצים לדעת עוד? האזינו לפרק שעלה ביום רביעי שעבר >>
