מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת לוין ד'אנג'לי, תל אביב.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אורי (42), נגה (39), אמיתי (8), אביגיל (5), אלון (4 חודשים).
הדירה: ארבעה חדרים בשכירות. אורי: "שמתי לי למטרה לא ליפול לשוק השכירויות המטורף. אני בדרך כלל לוקח בתים די הרוסים ומגיע לדיל עם הבעלים שאני אשפץ. היה לי לופט שבניתי לבד במפעל נעליים בפלורנטין, וככה עשינו גם פה. אבל אם מחשבים את סכום ההשקעה בשיפוץ, יוצא שאנחנו משלמים בסביבות 10,000 שקל".
חוף מציצים? נגה: "אנחנו גרים ממש מטר מהים ואני מתה על האזור הזה. אין יום שאני לא יורדת לטבילה. אבל אנחנו כל כך קרוב שאנחנו ממש שומעים את המציל. לפעמים כשהוא כורז לילדים שהלכו לאיבוד אני מבקשת מהילדים שיעזרו לחפש".
תל אביב? נגה: "אין על תל אביב אבל לפעמים אנחנו חושבים שיום אחד נצא מהעיר. בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, גם אם זה חור, אני שואלת את אורי: פה היית גר? כך שאנחנו עדיין משתעשעים ברעיון". אורי: "כשהתחילה הקורונה רציתי לעבור לקופנגן שבתאילנד לשנה. אמרתי לנגה: 'יש לנו הזדמנות עכשיו, שנה לא הולך לקרות פה כלום, בואי נברח'. אבל היא אמרה שהיא מוכנה לשלושה חודשים, אמרתי שפחות משנה אני לא רוצה. עשיתי טעות. הייתי צריך לקחת את זה. היא הייתה מגיעה לשם ולא רוצה לעזוב". נגה: "לאורי יש מסעדה ואני סטנדאפיסטית. בקורונה אכלנו קש, וזו באמת הייתה הזדמנות".
מסעדה? אורי: "יש לי מסעדה תימנית בשם סאלוף ובניו בשוק לוינסקי". נגה: "כמו שאתה רואה הוא ממש נראה תימני. אני תמיד אומרת שאורי הוא טרנסג'נדר עדתי: הוא תימני שכלוא בגוף של אשכנזי". אורי: "זה תמיד משך אותי. הייתה לי חמארה-בר באזור הזה והייתי שותף במסעדת דלידה, והיה לי בר שנקרא טפלה, שהביא את השוק למרכז תל אביב. השמענו עופר לוי וצלילי הכרם וחאפלות של יום שישי שאתה רגיל לראות בשוק התקווה, אבל לא במרכז תל אביב. ככה גם הכרתי את השותף שלי היום, שיש לו את מאפיית הסאלוף בתקווה. ממש לאחרונה פתחנו בר חדש שבינתיים קוראים לו הסאלוף הקטן, וגם הוא במרכז שוק לוינסקי, אבל אנחנו משייפים את הקונספט ואולי נסטה קצת מהמקום התימני וגם נמצא לו שם חדש. בדיוק עובדים על זה".
תימני? אורי: "אני פולני אבל יש לי את הסיבוב שלי. אני אוהב חמארות ואוהד בני יהודה שרוף, למרות שגדלתי בצהלה. המצחיק הוא שכשהייתי קטן אמא שלי יצאה עם הבעלים של רשת אוכל תימני שנקראה חטיפי תימן, ולקחו אותי, הילד הבלונדיני, להצטלם לפרסומת עם ג'חנון ביד. זה מלווה אותי מאז".
הסאלוף? אורי: "הסאלוף זו מסעדה תימנית אותנטית בשוק. יש חאפלות ביום שישי ואנרגיה מדהימה, הכל מתנהל בחוסר דיוק מדויק. בלגן ברור ומסודר. אני שם כל יום והרבה במטבח. זו עבודה קשה אבל אני אוהב את זה. זה מה שאני עושה, והפסקתי לחפש נתיב בריחה. אומרים שאם אתה רוצה לאחל למישהו משהו רע, תאחל לו שיפתח מסעדה, אבל לי היה פעם בוס שאמר לי שאם אתה לא רוצה להיות רעב, תפתח מסעדה. אני מאמין בזה".
סטנדאפ? נגה: "יש לי מופע שאני רצה איתו על החיים שלי, הורות, זוגיות. אני יוצרת תוכן ברשת ויש הרבה סרטונים שדרכם נחשף אליי קהל גדול. התחלתי ממשחק ואחרי כמה שנים ששיחקתי אבן או אריה ודחליל בהצגות ילדים, הבנתי שסטנדאפ זה הפורמט שלי. אתה לבד על הבמה ולוקח את הקהל למסע. אני כל הזמן צריכה לדעת שהקהל איתי ומרגישה אותו בכל רגע. זה כמו ספורט אקסטרים או מדיטציה. אתה חייב להיות נוכח מלא מלא. מהשנייה שעלית על הבמה ועד שאתה יורד אתה לא חושב על כלום חוץ ממה שקורה באותו רגע".
על מי את מנסה את הקטעים? נגה: "סטנדאפ זו אמנות הליטוש. אני יכולה להתחיל מקטע שהתחרבשתי איתו מלא זמן, וזה יסתיים בשורה וחצי מדויקות. וזה המון ניסוי וטעייה. בבית אני כבר לא מנסה. אם יש בן אדם מכבה בעולם זה אורי. הוא הורג קטעי סטנדאפ. אני יכולה להראות לו סרטונים והוא אדיש. ואחרי שאני מעלה והוא קולט שזה מתפוצץ ושולחים לו את זה מכל מיני כיוונים, הוא פתאום אומר: 'אחלה קטע'. אני חושבת שהוא כל כך מכיר אותי שהוא לא יכול להסתכל מהצד. זה כמו שהוא לא מסוגל שאני אכנס למסעדה ואגיד משהו, זה יותר מדי אישי לו כבר".
מה הלאה? נגה: "אני כל הזמן חושבת תוכן ומה הדבר הבא. עכשיו יש איזה פורמט שאני מקדמת, דוקו-ריאליטי, וסדרה שאני מפתחת".
בילוי? אורי: "דרינק ואוכל". נגה: "אורי מת על זה. בערב שאנחנו יוצאים מכשכש לו הזנב. ובחו"ל זה ממסעדה למסעדה".
מצב כלכלי? אורי: "אין מינוס. עושה לי חלחלה רק לחשוב על זה". נגה: "עם כמה שאני מוכרת פאנצ'ים והוא מוכר חילבה, אנחנו חיים טוב, אבל מבינים שהכל ארעי ומקפידים".
חופשה אחרונה? נגה: "סיני. עם ילדים זה רק סיני". אורי: "גם כלכלית". נגה: "אתה יכול לשלם מלא על חופשה ביוון ובסוף לילדים זה לא באמת משנה והם הכי נהנים בסיני".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
