מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת פלג מקיבוץ אור הנר, שהתפנתה למלון בירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: טל (42), רותם (42), איתמר (13 וחצי), אריאל (10 וחצי), אופיר (7).
הבית? רותם: "קנינו בית בהרחבה חודש וחצי לפני שהתחיל מבצע צוק איתן. עלה 1.8 מיליון שקל. היום לפני המלחמה מכרו בתים כאלה ב-3 מיליון. היה ביקוש מטורף, עכשיו קשה לדעת מה יהיה".
אור הנר? רותם: "למדנו שנינו בבאר שבע וכשסיימנו התלבטנו לאן אנחנו הולכים הלאה. הבנו שאנחנו רוצים מקום קהילתי קבוע. התקשרה אלינו משפחה שהכרנו מהקיבוץ שסיפרה שמוכרים את הבית והלכנו על זה".
קיבוץ? רותם: "אנחנו שותפים מלאים ומרגישים חלק". טל: "בחיים היומיומיים אין כמעט הבדל. המחיר בחדר אוכל אולי קצת שונה אבל זה כמעט הכל". אריאל: "אני ממש מתגעגע לבולונז שעושים בקיבוץ ביום שישי, זה הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים שלי".
אוכל? טל: "זה אחד הדברים הקשים בלהיות במלון שלושה חודשים. אתה מתגעגע לאוכל של בית או של חדר האוכל. אתמול בערב נתנו לעשות פה חביתות עם קוטג' ואנשים היו בעננים. זו הייתה גולת הכותרת של השבוע. יש משהו בחוסר עצמאות וזה שאין לך מטבח או מקרר שהוא ממש קשה. אתה יושב בערב רואה טלוויזיה ואין דבר כזה לפתוח את המקרר ולקחת פרי או מעדן. או לעשות לעצמך כריך כשאתה חוזר מאימון. לפני שלושה שבועות כבר לא יכולנו והבאנו מיקרוגל בכל מסדרון וזה נתן לאנשים עצמאות. פתאום יכולנו להכין פופקורן. לא תגיד איזה בישולים, פופקורן עשה אותנו מאושרים".
פינוי? רותם: "לא הייתה חדירה לאור הנר אבל כבר במהלך 7 באוקטובר אנשים התחילו לצאת. זו פעם ראשונה שכולם לא נמצאים בקיבוץ. טל ואיתמר היו בחו"ל באותו סוף שבוע ואני, אריאל ואופיר היינו בקמפינג אז בכלל לא חזרנו הביתה. הסתובבנו עם הציוד של הקמפינג והמזוודות מחו"ל".
טל: "לפני שהגענו למלון אוריינט בירושלים פינו אותנו למלון בטבריה וקנינו דברים שצריך. הפעם הראשונה שנסענו לקיבוץ הייתה באמצע נובמבר ואספנו קצת דברים. בפעם השנייה לקחתי גם את הילדים". אריאל: "זה היה ממש מרגש. לא ראיתי את הבית חודשיים וחצי וכל כך התגעגעתי. לראות אותו זה נתן תקווה שנוכל לחזור. עד המלחמה הבית היה מובן מאליו ופתאום עכשיו זה לא כזה ברור".
טבריה? טל: "זה היה בסדר בהתחלה אבל התחיל להיות קשה לאורך זמן, גם המרחק ממקומות העבודה. יש אנשים בקיבוץ בכיתת כוננות וזה היה בעייתי להגיע להיות עם המשפחות. אז הקהילה החליטה לעבור לירושלים והגענו למלון הזה של ישרוטל שהוא באמת מלון יפהפה והמיקום נהדר, אבל בסופו של דבר זה לא הבית. אז הבאנו כל מיני דברים כמו האקס-בוקס וציוד הכדורגל של הילדים כדי שיעזור להם להרגיש יותר בבית".
כדורגל? רותם: "איתמר ואריאל שיחקו בליגה בשער הנגב וכשהגענו לפה הם נכנסו לקבוצות של בית"ר והפועל ירושלים". אריאל: "זו פעם שנייה שאנחנו עוברים. בטבריה נכנסנו לקבוצה ועכשיו פה וזה ממש קשה כל המעברים האלה".
ירושלים? רותם: "האמת שהופתעתי לטובה מהעיר. אנחנו במיקום מצוין ויש פה בתי קפה ומסעדות וכיף ללכת ברגל, ובתוך כל הבלגן הזה אנחנו מוצאים פינות שאפשר ליהנות מהן. זה קצת כמו להיות בחו"ל מבחינתנו ואני בכלל מתייחסת לזה כאל רילוקיישן".
מה עושים? טל: "אני מנהל את חברת אקור, שמייצרת ומפיצה מסילות ותעלות עבור מוצרים חשמליים. אנחנו עושים את הפרויקט של אינטל בקריית גת בבניין החדש שהיא בונה. האמת שעבדתי באינטל 12 שנה. זו חברה מדהימה אבל בשלב מסוים הרגשתי מיצוי ושאני צריך לצאת ולראות דברים אחרים".
רותם? "אני יועצת חינוכית ועובדת בארגון שנקרא תעצומות, אנחנו עוזרים לילדים שיהיו להם יותר חברים. אני מנהלת את התוכניות בבתי הספר בכל הארץ. אני גם עובדת פעמיים בשבוע מהמשרד כי אנחנו צריכים להתחלק בינינו".
מצב כלכלי? טל: "שנינו המשכנו כרגיל אז אנחנו בסדר. אמנם מוציאים יותר פה בירושלים אבל זה מתאזן עם קניות שאנחנו לא עושים, גנן, מנקה, תחזוקת הבית שאין".
למה אתם מתגעגעים? טל: "פרטיות. רגע לשבת לבד בפינה שלך לשתות בירה או את הקפה של הבית ולארח". רותם: "גם לזמן המשפחתי. אין את ההתכנסות יחד בערב כל המשפחה כי גם אם יושבים יחד זה עדיין בחדר אוכל". רותם: "לטל יש תפקיד חשוב בקהילה".
תפקיד? טל: "אני מרכז את הקהילה. היה צריך לארגן את הכל יחד עם הקשר מול המלון. למשל בדברים הכי פשוטים - צריך להכין סנדוויצ'ים לילדים לפני בית ספר. אז דאגנו שיסדרו לנו שולחן עם לחם, ירקות וגבינה צהובה כדי שאנשים יוכלו להכין".
הבילוי שלכם? רותם: "מסעדות טובות באשדוד ואשקלון". טל: "תיאטרון. שמאוד חסר לנו עכשיו. זה היה דייט קבוע שלנו שמחזיק אותנו. מאז 7 באוקטובר יצאנו שנינו רק פעם אחת".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
