דמיינו מצב בו אתם נכנסים מחר בבוקר לחנות כלשהי והמוכר מציע לכם עסקה: תרכשו את המוצרים שהוא מוכר, אבל במקום לשלם אתם תקבלו ממנו כסף. לא נשמע הגיוני, נכון? אז זה בדיוק מה שקרה אתמול בשוק הנפט.
בפעם הראשונה בהיסטוריה מחיר החוזה העתידי על חבית נפט נסחר מתחת לאפס ברמה של מינוס 37.15 דולר לחבית. איך זה קרה, מה הסיבה לכך והאם זה אומר שבחודש הבא תיכנסו לתחנת דלק וישלמו לכם כדי לתדלק?
מדוע שמוכר ישלם לקונה כדי שייקח ממנו את הנפט שלו?
עבור חלק מיצרני הנפט, ייתכן שמהלך כזה יהיה זול יותר בטווח הארוך מאשר עצירה מוחלטת של הייצור או מציאת מקום לאחסון הנפט. רבים מהיצרנים חוששים שעצירת הפעילות עלולה לפגוע בהם באופן בלתי הפיך, כך שיפסיקו להיות רווחיים גם בעתיד. במקביל, ישנם סוחרים שקונים חוזים עתידיים על נפט כדרך להמר על תנודות במחירים, ואין להם כל כוונה לקבל את משלוחי החביות. ירידה חדה במחירים תפגע בהם ואז יעמדו בפני האפשרויות של מציאת מקום אחסון או מכירה בהפסד. המלאי הגדל והולך של נפט גרם לכך שמקומות אחסון הפכו למצרך נדיר ויקר.
מה גרם לרמות המלאי הגבוהות?
המגפה ומלחמת המחירים לבדן מספיקות כדי לטלטל את שוקי האנרגיה. השילוב ביניהן זעזע לגמרי את השוק. התפשטות הנגיף ברחבי העולם החלה לנגוס בביקוש לנפט בצורה הדרגתית. אולם, בזמן שמדינות כמו איטליה הדגימו לעולם מהו הנזק הכלכלי של סגר כלל ארצי, סעודיה ורוסיה – יצרניות הנפט הגדולות בעולם – פתחו במלחמה ביניהן בנושא. ההסכם להפחתת הייצור קרס כך ששתי המדינות החלו בייצור מקסימלי, ושחררו לשוק נפחי שיא של נפט.
איך זה משפיע על החוזים העתידיים?
המחירים הנמוכים ביותר הופיעו בחוזים העתידיים. מדובר בחוזים שבהם הקונה מתחייב על רכישה במחיר קבוע בזמן מוגדר. החוזים העתידיים משמשים ככלי להגן מפני תנודות במחירים, אך מהווים גם צורה של מסחר ספקולטיבי. החוזה תקף לתקופה קבועה, וסוחרים שלא מעוניינים במשלוח עצמו מוכרים לרוב את החוזים שלהם זמן קצר לפני תום המועד. התוקף של החוזים למשלוח במאי היה אמור לפוג ב-21 באפריל, כתוצאה מכך, יום לפני כן (כלומר אתמול) מצאו עצמם הסוחרים שהחזיקו בחוזים הללו במצב לחוץ במיוחד. מבחינתם, האפשרות של מכירה במחיר שלילי עדיפה מקבלת הנפט עצמו.
מה בנוגע לאחסון?
מאז החלה הצפת השוק בנפט, מתקני האחסון מתקרבים לתפוסה מלאה. כך למשל, מלאי הנפט בקאשינג באוקלהומה, הנחשבת למרכז האחסון והמשלוחים המרכזי בארה"ב לנפט מסוג WTI, זינק מאז סוף פברואר ב-48% לקרוב ל-55 מיליון חביות. לפי הנתונים, תפוסת המתקן עומדת על 76 מיליון חביות. כחלק מהפתרונות היצירתיים עליהם חשבו בתעשייה, החלו לאחסן נפט בספינות ובקרונות מטען.
ממשל טראמפ, שחושש מההשפעה המתפשטת של פשיטות רגל בתעשיית הנפט, שוקל תכנית, שנמצאת עדיין בשלביה המוקדמים, לשלם לחברות הקודחות את הנפט כדי שישמרו באופן זמני את הנפט באדמה. הרעיון הוא להרחיק את הנפט הזה מהשוק עד להתאוששות המחירים, דבר שיעניק למשרד האוצר רווח ובו בזמן יגן על היצרנים מהפסדים מיידיים.
האם חברות יפשטו רגל?
חוזים עתידיים בארה"ב למשלוח ביוני נסחרים סביב מחיר של 20 דולר לחבית, ואף שמדובר בטריטוריה חיובית רמת המחירים הזו הרסנית למדי. "מחיר של 30 דולר לחבית הוא כבר די גרוע, אך ברגע שיורדים ל-20 דולר או אפילו 10 דולר, מדובר כבר בסיוט מוחלט", הסביר ארטם אברמוב מחברת המחקר Rystad Energy. בנוסף, חברות נפט רבות צברו חובות גדולים מדי בתקופות הטובות, כך שלא כולן יצליחו לשרוד את ההאטה ההיסטורית שאנחנו חווים.
לפי ההערכות, ברמת המחירים של 20 דולר לחבית, 533 חברות גילוי וייצור נפט אמריקאיות יאלצו להגיש בקשה להגנה מפני פשיטת רגל עד סוף השנה הבאה. ברמת מחירים של 10 דולר לחבית, מספר החברות פושטות הרגל יטפס ל-1,100.
"במחיר של 10 דולר, כמעט כל חברת נפט אמריקאית שצברה חובות תיאלץ להגיש בקשת הגנה מפני נושים (צ'אפטר 11) או לשקול אפשרויות אסטרטגיות אחרות", סיכם אברמוב.
מה יקרה למחירי הדלק בישראל?
מחירי כל סוגי הנפט צונחים על רקע מגפת הקורונה, אולם הנפט שהגיע אתמול לרמה שלילית הוא מסוג WTI - נפט אמריקאי, ואילו מחירי הדלק בישראל מושפעים בעיקר ממחיר הנפט מסוג ברנט, שנמדד באזור אגם הים התיכון ובו לא היו שינויים משמעותיים כל כך ביחס לחודש שעבר. בנוסף, שיעור המיסוי על כל ליטר עומד על 78% (שירות עצמי, אוקטן 95) ולכן כל עוד המדינה תשמור על חלקה הנהג הישראלי ירגיש שינויים קלים בכיס שלו, אם בכלל. מחיר הבנזין בתחנות כיום הוא 4.98 שקלים, מתוכו 3.07 שקלים הם מס בלו שהוא מס קבוע ולא שיעור ממחיר הבסיס ו-71 אגורות הם מע"מ.
אלון קרייז, כלכלן מחקר באגף הכלכלה בבנק לאומי העריך הבוקר כי בעקבות ירידת מחירי הנפט בעולם, "צפויה הוזלה במחירי הבנזין בארץ לחודש מאי, ככל הנראה סביב 2%-3% (15-10 אגורות)". קרייז הוסיף כי בהמשך עשויה ירידת מחירי הנפט להוזיל את עלויות הייצור של מוצרים ושירותים בארץ ובעולם, באופן שיתרום באופן עקיף לירידת האינפלציה גם בחודשים הבאים.