איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בצל הקורונה. והפעם: משפחת מאור ממצפה רמון.
בצילום: שרון (52), בניה (15), אלהיה (13) והכלב סיני. מחוץ לתמונה: מיה (17), סער (25) שגר בקפריסין ובר (25) שמסתובב בעולם.
הבית: גר בשכירות בבית קרקע, שלושה חדרים עם חצר קטנה ומשלם 2,800 שקלים. "יש לי גם בית שקניתי פה לפני 22 שנה שנה כשעברנו לפה. זה עלה אז 47 אלף דולר. היום בית כזה עולה מיליון שקל. כשעזבתי את האישה הראשונה הוא היה מושכר והשארתי אותו לילדים. עכשיו היא חזרה לגור בו".
איך הגעת למצפה? "הגעתי לפה בפעם הראשונה כשהייתי בן 30. הכרתי חבר שחזר מאוסטרליה ועבר לפה וזה היה בדיוק בתקופה שחיפשתי משהו אחר. אני מוזיקאי ובמרכז הייתה לי להקה ומשרד הפקות אבל חיפשתי לצאת, הבנתי שהולך ונהיה סטרס, הכל נהיה צפוף אז התחלנו לחפש. הגענו לגליל ושם פגשתי חבר מקדיתא וחשבנו אולי לעבור לאזור אבל הוא אמר לנו, 'עזבו את התמונה שיש לכם בראש, מאחוריה יש חיים וזה לא תמיד זהה. עדיף למצוא מקום עם הווייב הנכון כי התמונה הזו יכולה לעלות ביוקר'. את הווייב שהוא דיבר עליו מצאנו במצפה.
"הגענו ליומיים, נשארנו עשרה ימים והתאהבנו במקום. זה היה מפחיד לעשות את הצעד אז כי מצפה הייתה קטנה ורחוקה. אבל עשינו את זה ואחרינו חבר הביא חבר. זו הייתה תקופה אדירה. כל סוף שבוע הייתה מסיבה בבית של מישהו. הופעות על השטיח, וכולם התחילו להגיע מהמרכז. האנרגיה פה טובה. זה המקום הכי טוב בעולם".
נשמע שאתה ממש אוהב את מצפה. "יש פה איכות שאני לא אוותר עליה היום, ואני לא מוצא אותה גם בשום מקום אחר בעולם. הייתי באפריקה לפני שנתיים איזה חודש, יצא לנו לנסוע הרבה בגלל שהגדולים מסתובבים בעולם ואני לא מוצא את הווייב הזה. יש פה איזה שקט שאין במקומות אחרים. לפעמים זה קצת קשה, זה יכול לסגור אותך קצת אבל יש פה גם המון פעילות תרבותית".
יש חיי תרבות במצפה? "יש פה 20 גלריות של אמנים, מועדון ג'אז עם צעירים שמגיעים לנגן, יש קבלות שבת פתוחות עם מוזיקה, פסטיבלים, בתי קפה וברים".
מה אתה עושה? "אני מוזיקאי ובעל אורחן רובע הבשמים ובוטיק חאן. האורחן זה וייב. הוא יושב על התפר בין רובע הבשמים למצוק. מצד אחד יש בו אווירה של ההאנגרים שיש ברובע והוא מעוצב פשוט אבל נעים, שכל אחד יוכל להרגיש בבית. מה שיפה בו זה שמגיעים אליו מכל המגזרים. תרמילאים, מטיילים, תיירים, משפחות וכולם משתלבים. אני מת על זה. זה מקום שנותן לכל אחד להיות מה שהוא ויוצר מפגשים. אנחנו גם עושים פה הופעות וערבי תרבות".
איפה אתה מנגן? "יש לי הרכב טריו ואנחנו מופעים במלון בראשית. חוץ מזה יש לי עוד הרכב ואנחנו מופעים במדבר עם עוד ואווירה מדברית מסביב למדורה. וחוץ מזה יש לי חומרים שלי שאני לא מפסיק להקליט".
איך אתה מתמודד עם הקורונה? "לפני הקורונה שני המקומות שלי היו מלאים וסגרתי חוזה על מקום כדי להקים מלון סוויטות נוסף. חתמתי כבר על החוזה אבל עצרתי הכל. הקורונה השביתה את החודשיים הכי עמוסים פה. הרעיון היה שהחדרים במקום החדש יהיו כל כך יפים שלא ירצו לצאת מהחדר, אבל שגם החצר תהיה מגניבה כדי שלא ירצו להיכנס לחדר. אבל הכל בוטל. סגרנו את בית הקפה ועצרנו את שאר המקומות. אני מקווה שלאט-לאט זה יתאושש אבל נראה לי שזה ייקח זמן. לגבי ההופעות אני כרגע לא יודע מה יהיה. השביתו אותנו יפה אבל אני מודה לאל על הזמן הזה, עם המשפחה".
תשרוד כלכלית? "אני מקווה שיבואו לקראתנו. במקום להשקיע בלהתקדם ניאלץ לשמר את הקיים ולשרוד. אם זה ייקח כמה חודשים נסתדר אבל אם זה ייקח יותר זה כבר בלגן".
חופשה אחרונה: "הבן שלי בפאפוס והזמין את כל המשפחה באוקטובר. אחרי זה הייתי גם עם כל הצוות של האורחן בסיני. השקענו קצת בהקמה של חוף חדש בסיני ולא ברור עדיין מה יהיה עם זה".
תוכניות לעתיד? "אחד הבנים שלי חזר לארץ מברזיל ואנחנו רוצים לייצר עוד נקודה בעולם. עוד אורחן בארץ אחרת כדי שנהיה בתנועה, אבל קודם כל צריך לשקם פה את הריסות הקורונה. חוץ מזה קניתי מחשב עריכה ותוכנת קול כדי שאוכל להקליט ולערוך בבית ואני מנצל את זה".
