איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת סולומון מתל אביב.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אורלי (43), סלומה (10).
הדירה? "אנחנו חמש שנים בארץ, גרים בדירת ארבעה חדרים, משלמים 4,500 שקל, ברמת הטייסים בתל אביב. המחירים פה יחסית סבירים".
איפה גדלת? "ההורים שלי היו עולים מצרפת, נולדתי כאן וכשהייתי בת שנה הם חזרו לפריז. גדלתי בבית מוזיקלי ואני זוכרת את ההורים שלי רוקדים טנגו, פסדובלה ושנסונים ואני רוקדת ביניהם. תמיד אהבתי לשיר ובגיל שבע הלכתי לתחרות שירה, זכיתי במקום הראשון והחיים שלי השתנו. הוצאתי שיר שיצא לרדיו ולטלוויזיה וזה הפך ללהיט, והתייחסו אליי כאל ילדת פלא".
ילדת פלא? "קיבלתי תוכנית קבועה בטלוויזיה, אפילו נכנסתי לספר השיאים של גינס כמנחה הכי צעירה. הכירו אותי בכל צרפת וילדים היו מבקשים ממני חתימות. קראו לי שירלי טמפל הצרפתית. הייתי בפסטיבלים ופגשתי כוכבים מכל העולם, אבל בגיל 13 באה הנפילה, כי גדלתי ופתאום אף אחד לא רצה אותי. לא הבנתי איך אחרי הצלחה כזו פתאום זה לא מתאים. ילדים שהיו מבקשים חתימות התחילו לצחוק עליי, אמא שלי נכנסה לדיכאון והייתי צריכה להיות חזקה בשבילה. היו גם שנים קשות מבחינה כלכלית".
שנים קשות? "אמא נתנה המון כסף למפיקים ששיכנעו אותה שהם יכולים להציל לי את הקריירה, וכמובן שזה לא קרה. לאבא שלי היה בית דפוס והוא פשט את הרגל. בגיל 16 נכנסתי לעבוד במסעדה כמנחת קריוקי, וכשהמסעדה נסגרה קניתי את הציוד ורכב קטן ועשיתי קריוקי נייד. נסעתי לכל מקום עם טלוויזיות ענקיות של פעם, תאורה והגברה. זה הצליח והפך לחברת הפקות וגם חזרתי לשיר. הגעתי לכל צרפת ושרתי, ואנשים לא חיברו שזו אני הילדה מפעם. אחרי 10 שנים שכבר חשבתי שלא תהיה לי קריירה אחרת, הזמינו אותי לאודישן למחזמר מלך האריות וקיבלתי את התפקיד".
מלך האריות? "קיבלתי תפקיד ראשי במחזמר של ברודווי בגרמניה. הבמה הייתה בשבילי לנשום שוב. עשיתי את זה שלוש שנים ואחרי יותר מ-1,000 הצגות התעייפתי. הייתי במקום נוח של אמנית שמקבלת משכורת טובה כל חודש וחיפשתי עניין. מצאתי בית ספר בקובה והחלטתי לנסוע ללמוד ספרדית ולרקוד סלסה, והתאהבתי בקובנים, בתרבות ובשפה. קיבלתי רוח של שמחת חיים שלא הכרתי. עוד המשכתי להיות על הקו בין גרמניה לקובה ובארבע שנים חזרתי לשם 20 פעמים. שם הכרתי את בעלי לעתיד והחלטתי לעזוב הכל ולחיות שם".
ספרי על קובה. "שמחת החיים שם היא כמו סמים. זה עולם שלישי ואנשים פשוטים שאין להם כלום והם מאושרים. זה היה בשבילי פרספקטיבה על החיים. שם הכרתי את יוסלייאר, התחתנו ונולדה סלומה, המתנה הגדולה של החיים שלי. הפכתי שם לזמרת לטינית מאוד פופולרית בזכות שירים ישראליים מפורסמים ששרתי בקצב לטיני. כולם שווים שם ואין הבדל בין עורך דין וזה שמפנה את הזבל. בשלב מסוים אני ואבא של סלומה נפרדנו והוא עזב להולנד, ומצאתי את עצמי בקובה לבד. כשסלומה גדלה הבנתי שלא יהיה לה בקובה עתיד. זוג ישראלים שהכרתי שיכנעו אותי לעלות לישראל והבטיחו לעזור לי עם מקום לגור בהתחלה. לקחתי 3,000 דולר שהיו לי והגעתי".
ישראל? "התחלתי לעבוד באירועים קטנים וחתונות ודיבוב סרטים בצרפתית. אני מלמדת ספרדית וצרפתית, ועשיתי שיעורי זומבה לילדים מהגן, אבל הבנתי שככה לא אוכל להמשיך. לא יכולתי אפילו לשלם חוג לילדה, והחלטתי לחזור להופיע. שכרתי אולם במרכז סוזן דלל, עשיתי ערב פריז-הוואנה-תל אביב, ודרך פרסום בפייסבוק ושירים שהעליתי אנשים ראו וקנו את כל הכרטיסים. אני גאה במה שהצלחתי לעשות אחרי כמה חודשים בארץ".
מה עושה היום? "מזמינים אותי להופעות של שנסונים או של מוזיקה לטינית. אני מרצה על סיפור חיי עם וידיאו וסרטונים. בקורונה כשהכל התבטל החלטתי שאני לא יכולה לשבת לראות נטפליקס לאכול פופקורן ולבכות, הייתי צריכה להיות דוגמה לילדה. דחיתי תשלומים כדי לא להיכנס למינוס, כי אף פעם זה לא קרה לי. אני קונה רק ממה שיש לי. הקמתי אתר אינטרנט והפכתי את הכל לאונליין. הרצאות, הופעות, שיעורי צרפתית, סלסה, זומבה, ימי הולדת - הכל בזום. שמחת חיים ישר אליכם הביתה. הבית שלי הפך להיות הבמה שלי. בסוף התברר שזו שנה טובה ואפילו שמתי כסף בצד. אני יכולה להגיד בגאווה שלא קיבלתי מענק כי הרווחתי יפה. אני שורדת מלידה, והגעתי למצב שאני רואה עתיד".
מה המקום הבא? "מבחינתי סגרתי מעגל. יכול להיות שאכיר מישהו בטייוואן שירצה שאבוא, החיים יכולים להוביל להרבה מקומות, אבל פה מצאתי את הרוגע והיציבות שלי, וכמו אדית פיאף אני לא מתחרטת על כלום".
חופשה אחרונה? "לפני הקורונה לקחתי את סלומה לראות שלג ברומניה. היה מדהים".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il