בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של רופא שעבד בחברת שירותי הסיעוד והרפואה "מתן חן" להכיר בו כשכיר אף שהוגדר כפרילאנסר. השופט תומר סילורה קבע כי מאפייני ההתקשרות עמו מעידים כי מבחינה מהותית התקיימו בינו לבין החברה יחסי עובד-מעסיק. נפסקו לזכותו כ-348 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ופיצויי עוגמת נפש על כך שהחברה הגישה נגדו תביעת נקמה נגדית.
התובע (75) העניק טיפולים רפואיים וערך בדיקות דם במסגרת ביקורי בית. הוא החל את עבודתו בשנת 2000 בחברה בשם "עמית" שב-2010 נרכשה על-ידי "מתן חן". ב-2016 הוא עזב והגיש נגדה תביעה על כ-604 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, נסיעות ודמי חגים.
הוא טען כי אף שהוגדר כקבלן ושכרו שולם כנגד חשבוניות, בפועל התקיימו בינו לבין החברה יחסי עובד מעסיק והוא זכאי למלוא הזכויות המגיעות לעובד שכיר, כולל פיצויי פיטורים נוכח העובדה שהתפטר לאחר גיל פרישה.
מנגד טענה החברה בין היתר, כי התובע היה קבלן משנה שזומן בהתאם לכמות העבודה שסופקה לו. לטענתה, העובדה שלאורך השנים לא העלה כל דרישה לגבי זכויות כאלה ואחרות מעידה על חוסר תום ליבו, שכן בזמן אמת הוא לא סבר שהן מגיעות לו.
החברה לא הסתפקה בכך ואף הגישה תביעה נגדית שבה טענה כי התובע הפסיק לתת לה שירותים ללא התראה, והתנהלותו גרמה לה לנזקים של מאות אלפי שקלים כיוון שהפסידה התקשרות עם קופת חולים "מכבי".
השופט תומר סילורה הבהיר כי בחינת מתכונת ההתקשרות בין הצדדים צריכה להתבסס על המאפיינים המהותיים של העבודה ולא על ההגדרה הרשמית שניתנה לה.
מהראיות והעדויות בתיק עלה כי עבודתו של התובע ענתה על רוב המאפיינים שנקבעו בפסיקה ליחסי עובד-מעסיק: הוא ביצע פעילות שהיא חלק אינטגרלי מהשירותים שמעניקה החברה, לא ניהל עסק עצמאי ולא עבד מול שום גורם אחר, הוא היה תלוי בה כלכלית במשך 16 שנים בהן עבד בימים ראשון עד חמישי בשעות קבועות, הוא היה כפוף למנהלת, נזקק לאישור כדי לצאת לחופשות ועוד.
בנסיבות אלה, קבע השופט, לעובדה שהתובע פתח עוסק מורשה משקל נמוך והיא לא משקפת את מהות היחסים. עוד נפסק כי אף שהתובע נהנה מהטבות מס כעצמאי ולא עמד על זכויותיו לאורך השנים אין בכך משום חוסר תום לב קיצוני המצדיק לשלול ממנו זכויות שמוקנות לשכירים בחוק.
לפיכך, נפסקו לתובע פיצויים של כ-316 אלף שקל על זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים להם הוא זכאי אוטומטית משום שהתפטר לאחר גיל פרישה.
מנגד, התביעה שהגישה החברה נדחתה לאחר שנקבע כי לא הוכח שהעזיבה של התובע קשורה להפסד המכרז של "מכבי". יותר מזה, השופט חייב את החברה בפיצויי עוגמת נפש של 15 אלף שקל משום שסבר שמדובר בתביעת נקמה.
בסיכומו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובע כ-348 אלף שקל (כולל הפרשי ריבית והצמדה) בתוספת 15 אלף שקלים עבור שכר טרחת עורך דין.
