כל אירוע חריג בעולם ובארץ משפיע על מצב המשק, כלכלת המדינה ומצבם הכלכלי של האזרחים. כזה היה המצב מאז ומתמיד בימי מלחמה, אסון טבע חמור, כמו רעידת אדמה או שיטפונות הרסניים וכזה הוא גם המצב כאשר פורצת מגיפה קשה הפוגעת במספר גדול של אזרחים.
רק שנתיים לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה נכנס המשק הישראלי למיתון עמוק - אך הנתונים לא היו דומים אפילו למצב הנוכחי.
הצמיחה הייתה שלילית בשיעור של 0.1% (לעומת מינוס 7.5% כעת, חודשים ספורים לאחר תחילת משבר הקורונה) והאבטלה זינקה לשיעור של 10.7%, לעומת יותר מ-20% במשך תקופה ארוכה במשבר הקורונה, כאשר כעת שיעור האבטלה עדיין נע סביב שיעור עצום של 12%.
כך עלתה האבטלה בשנת האינתיפאדה הראשונה, שנת 2000, ל-8.8%, בשנת 2001 ל-9.3%, בשנת 2002 לשיעור מבהיל של יותר מעשרה אחוזים (10.3%) ובשנת 2003, שנת האינתיפאדה האחרונה לשיא של 10.7%.
שיעור הצמיחה העצום בשנת 2000 הטובה, עד לחודש ספטמבר, היה גבוה במיוחד - 8.9%. בשנת 2001 צנח שיעור הצמיחה ל-0.2% (שפירושו צמיחה שלילית לנפש, כאשר האוכלוסייה גדלה בשנה בכ-2%), בשנת 2001 כבר נרשמה צמיחה שלילית (לא רק לפי נפש) של 0.1%- ובשנת 2003 הצמיחה עלתה מעט, ל-1.2%.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המשבר הכלכלי החמור ביותר?
הנזק הכלכלי של מלחמות גדולות ואסונות טבע הוא ללא ספק החמור ביותר. כך הוערכה עלות מלחמת העולם השנייה ב-4.1 טריליון דולר והתגובה הכלכלית להתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר בשנים 2001 עד 2010 הגיעה ל-1.1 טריליון דולר.
5 צפייה בגלריה
מיצג "בית הקברות לעסקים" של בעלי עסקים כמחאה על המשבר הכלכלי בכיכר רבין
(צילום: מוטי קמחי)
עלות מלחמת ווייטנאם הוערכה ב-738 מיליארד דולר. רעידת האדמה החמישית בעוצמתה אי פעם שפקדה את יפן וגלי הצונאמי הגבוהים שבאו בעקבותיה הוערכו בנזק ועלויות של כ-250 מיליארד דולר.
השאלה הנשאלת בימים אלה היא האם משבר הקורונה, בשל התפשטות נגיף קטלני בעולם כולו כמו גם בישראל, תסב נזק שיא חדש לכלכלת העולם.
כבר עתה ברור שבישראל הנזק הוא הגדול ביותר שהיה אי פעם: שיעור האבטלה הגיע עד ל-27.5% ועדיין גבוה מאוד גם חצי שנה לאחר הסגר שהוכרז בחודש מרץ, הגירעון בתקציב זינק ל-13.5% מהתוצר, הצמיחה נמצאת במינוס של 8-7% והפעילות במשק תינזק במיליארדים גם בחודשים הבאים.
כמו להשוות רולס רויס לקטנוע ישן
כאשר משווים את הנתונים הללו לנזקיה הכלכליים של האינתיפאדה השנייה, שבימים אלה מלאו 20 שנה לתחילתה, אין אפילו מאיפה להתחיל ולהשוות את הנזק. זה בערך כמו להשוות בין מכונית רולס רויס חדישה לקטנוע ישן.
נכון, גם באינתיפאדה השנייה נשמרו הכללים המזיקים לכלכלה בעת פעילות מלחמתית או טרוריסטית. המשק נקלע למיתון, הצמיחה צומצמה, שיעור האבטלה זינק והתיירות כמובן פחתה בעשרות אחוזים, אך לא פסקה כליל לאורך זמן, כמו בעידן משבר הקורונה.
בימי מלחמות נרשם תמיד זינוק בתקציב. למה? כי יש לתגבר את תקציב הביטחון. בעת האינתיפאדה עלה תקציב הביטחון בכחמישה מיליארד שקל. מי שמבקש להשוות את המצב אז לימי משבר הקורונה הקשה בתחום הבריאות, יחזור להשוואה בין הרולס-רויס לקטנוע.
שתי התוכניות המיוחדות שיזמה הממשלה לסייע למשק ולמערכת הבריאות, מאז חודש מרץ השנה, עלו ב"קופסאות", מחוץ לתקציב הרגיל 190 מיליארד שקל, שאמנם רק חלק מהם הוצא עד היום, אולם הכספים אמורים לתת פתרון לפחות עד לחודש יוני 2021.
עוד נזק נגרם בימי סערה עולמית או מקומית לשוק ההון. בימי האינתיפאדה השנייה, בסוף 2000, עיכלו המשקיעים בבורסה שהטרור בגל הזה לא יסתיים במהרה וכך נפלו שערי המניות בין השנים 2000 ל-2003 ב-40% וחלק מהמניות איבדו גם 60% מערכן.
לא מעט מניות כבר מחקו את הירידות של הקורונה
דווקא בתחום הזה האינתיפאדה השנייה "ניצחה" את משבר הקורונה. המניות שנפגעו במיוחד ממשבר הקורונה, וצנחו תחילה ב-40-25%, מצויות כיום בשיעורים של 20-5% מתחת לשעריהם בראשית שנת 2020, אולם לא מעט מניות כבר מחקו כליל את הירידות הניכרות שנרשמו בחודש מרץ.
בארה"ב רשמו הנסד"ק והדאו ג'ונס ירידות חדות רק בראשית ימי הקורונה ולאחרונה נרשמו בהן שערי שיא. דווקא כאן העובדה שכנראה שהמשבר לא לפני סיום ונצטרך לחיות עמו, גרמה למשקיעים להשלים עם המצב ולנסות ולהתנהג בסגנון "ללכת בלי ולהרגיש עם" - בלי חיסון למגיפה, אך עם תכנונים לעתיד, לאחר שהמשבר של הנגיף הקטלני יעבור.
דווקא בימי משבר, השקל מתחזק
מעניין שבעת גל הטרור בימי האינתיפאדה השנייה השקל הישראלי לא ספג מכה קשה וגם בימי הקורונה הוא דווקא התחזק, בעיקר מול הדולר. המטבע הישראלי מתברר חזק גם בימי משברים.
שר האוצר לשעבר (1997-1996), דן מרידור, ערך מחקר מיוחד על האיום הביטחוני והמשבר הכלכלי בימי האינתיפאדה. המחקר פורסם בכנס קיסריה בשנת 2002. מרידור ציין כי הנזק בתוצר הגיע לכ-5% בשנים 2001 ו-2002 והעלות התקציבית גדלה בעיקר בשל הצורך במיגון, כמו הקמת גדר ההפרדה בהשקעה גדולה, שהגיעה לכ-10% מהפגיעה השנתית בתוצר.
דן מרידור ציין אז משהו שבנו - שאול מרידור - אימץ בימי משבר הקורונה, וקבע, כי "יש להימנע ממדיניות תקציבית לא מאוזנת, עקב הגידול בהוצאה הביטחונית, וזאת עקב האפשרות להימשכות של המצב הביטחוני הרעוע לאורך שנים".
את הדברים האלה ייתכן שכדאי שראש הממשלה ושר האוצר הנוכחיים יאמצו בימים אלה, רק בשינוי מילה אחת: בריאות במקום ביטחון.
פורסם לראשונה: 12:56, 10.09.20
