"מעבר לסוגיות של רמת חיים, צמצום פערים והכנסות ממיסים, משבר הקורונה הראה שיש הצדקה נוספת להשקעה בשילוב נרחב יותר של חרדים וערבים בשוק התעסוקה, והיא הגדלת החסינות ויכולת ההסתגלות שלהם במצבי משבר". כך טוען איתמר יקיר, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, במסגרת מחקר על סיכויי החזרה לעבודה של מובטלי הקורונה שפורסם היום (שלישי).
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מהמחקר של שירות התעסוקה והמכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי מבין השכירים שנרשמו בשירות התעסוקה כדורשי דמי אבטלה מאז פרץ המשבר, שיעור הפרטים שמעולם לא תועדה עבורם חזרה לעבודה מתחילת המשבר ועד לסוף מאי 2021 - היה גבוה משמעותית בקרב הערבים (49%).
לצורך ההשוואה, רק 33% מהיהודים הלא חרדים שנרשמו בשירות התעסוקה לא חזרו למעגל העבודה עד לסוף מאי 2021. בכל הגילאים, עובדים ערבים היו בממוצע ללא עבודה למשך זמן רב יותר בהשוואה ליהודים (כחודש יותר), ועובדים מבוגרים היו ללא עבודה למשך זמן רב יותר בהשוואה לצעירים.
לפי הדו"ח, השכלה אקדמית סיפקה הגנה מהותית מפני יציאה משוק העבודה במהלך המשבר, מה שהתבטא באופן משמעותי בקרב קבוצות המיעוט של חרדים וערבים, שבקרבן שיעור האקדמאים נמוך בהשוואה לשיעור המקביל בקרב קבוצת היהודים הלא-חרדים. בקרב כלל האוכלוסייה, השיעור של שכירים חסרי-השכלה אקדמית שנרשמו בשירות התעסוקה היה גבוה פי שניים בהשוואה לשכירים אקדמאים.
בהשוואה בין ערבים ליהודים, במרבית קבוצות הגיל שיעור הנרשמים היה גבוה יותר בקרב הערבים, למעט בקבוצות הגיל הצעירות ביותר (29-21) בהן שיעור הנרשמים היה גבוה יותר בקרב יהודים (לרבות חרדים).
40% מהשכירים בגילאי 44-25 היו מובטלים במהלך המשבר
שיעור הפרטים שנרשמו לפחות פעם אחת בשירות התעסוקה במהלך משבר הקורונה יורד עם הגיל, והוא גבוה יותר, כמעט בכל קבוצות הגיל, בקרב נשים בהשוואה לגברים. בעוד שצעירים יצאו משוק התעסוקה בשיעורים גבוהים יותר, השכירים המבוגרים שיצאו מתעסוקה היו, בממוצע, ללא תעסוקה למשך זמן ארוך יותר.
בתוך כך, בקרב שתי קבוצת הגיל - הצעירה ביותר והמבוגרת ביותר - שיעור החזרה לעבודה היה מתון יותר. עובדה זו עולה בקנה אחד עם הטענה שהארכת דמי האבטלה השאירה את הצעירים בבית, וכן עם העובדה שהענפים שבהם עובדים הצעירים נפגעו, בהכללה, יותר. בנוסף, עובדה זו תואמת לטענה שלמבוגרים קשה יותר למצוא עבודה חדשה או שהם נוטים להימנע מחזרה לעבודה הכרוכה בקירבה פיזית בשל המגפה.
בסך הכל, שיעור הנשים שנרשמו בשירות התעסוקה גבוה מזה של הגברים, אך גם שיעור הנשים שחזרו לעבודה (מתוך הנרשמות) גבוה מהשיעור המקביל בקרב הגברים. ברוב הענפים שיעור הערבים שנרשמו גבוה יותר וכך גם שיעור הפרטים שלא תועדה עבורם כל חזרה לעבודה עד לסוף מאי 2021, כאמור.
עוד עולה מהדו"ח כי כ-40% מהשכירים הצעירים (בגילאי 44-25) שהיו מועסקים בשנת 2019, היו במצב של אבטלה בנקודה כלשהי לאורך המשבר. שיעור השכירים החרדים שנרשמו בשירות התעסוקה היה גבוה בהשוואה לשאר השכירים (כ-46% בקרב שכירים חרדים בהשוואה ל-32% בקרב יהודים לא-חרדים).
רמות ההשכלה והמיומנויות של קבוצות המיעוט - קריטיות
כותבי הדו"ח מציינים כי שהות ארוכה יותר מחוץ לשוק התעסוקה עשויה להשפיע באופן שלילי על סיכויי החזרה לתעסוקה. במשבר הקורונה נרשמה פגיעה משמעותית כאמור בתעסוקת העובדים הלא-משכילים ובתעסוקת עובדים מהמגזר הערבי (הן בשיעור המובטלים והן במשך האבטלה), בקבוצות הגיל הצעירות ביותר (מבחינת שיעור המובטלים) והמבוגרות ביותר (מבחינתך משך האבטלה). נתונים אלה מלמדים מיהן האוכלוסיות שנפגעו במידה הרבה ביותר ולכן גם מיהן האוכלוסיות הפגיעות ביותר באופן כללי, לאורך זמן, ובמשברים דומים שעשויים להתרחש בעתיד.
לכן, כותבי הדו"ח ממליצים לקובעי המדיניות, שבימים אלה מתחילים לגבש את תקציב המדינה, לטפל בהעלאת רמות ההשכלה והמיומנות בקרב קבוצות המיעוט על מנת להגדיל את החסינות שלהם במשברים. מדובר בהמלצה שחוזרת על עצמה בשנים האחרונות בגלל הפיריון הנמוך בעיקר בקרב האוכלוסייה החרדית והערבית, וכן בגלל הפערים ברמת החיים בין קבוצות מיעוט לאלה לכלל האוכלוסייה.
"גם לפני המשבר לא היה ספק לגבי הצורך להשקיע בשילוב נרחב יותר של חרדים וערבים בתעסוקה בכלל, ובתעסוקה איכותית בפרט, בין השאר באמצעות העלאת רמת המיומנות", אמר יקיר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר ערך את המחקר. "הון אנושי ברמה גבוהה יותר משמעו יכולות התאמה והסתגלות טובות יותר. על רקע זה מתחדד הצורך שהממשלה החדשה תגלה נחישות ותחכום מתאימים להאצת השילוב בתעסוקה ורכישת המיומנות בקרב אוכלוסיות אלה".
"להתאים את המהלכים הנדרשים לצרכים של כל אוכלוסייה"
עוד ממליצים כותבי הדו"ח להתאים את המהלכים הנדרשים לכל אוכלוסייה. למשל, מציעים בדו"ח לספק תמיכה ב"השתדכות מחדש למשרות" לעובדים מבוגרים ששהו מחוץ לשוק התעסוקה לאורך זמן ממושך, ובחיזוק ההתמצאות בשוק העבודה באופן כללי. לעומתן, למובטלים הצעירים ובפרט לאלה חסרי ההשכלה האקדמית - ניתן להציע הכשרות, שיכולות להיות אפילו גנריות, כמו מיומנויות דיגיטליות למשל, או הכשרות ספציפיות למקצוע.
עוד מדגישים בדו"ח כי לצד החשיבות למתן ודאות לאזרחים בנוגע לרציפות התמיכה הממשלתית לאורך זמן (דמי האבטלה שהובטחו עד סוף יוני 2021 בפרוץ המשבר), הממשלה צריכה לשמור לעצמה את הזכות לבצע התאמות דיפרנציאליות במערך התמיכה שהיא מספקת לאורך זמן ובהתאם להתפתחויות. זאת לצד שקיפות בנתונים והצגת סדרי עדיפויות ברורים, שיתווכו בפשטות לציבור הרחב.
לבסוף מתייחסים כותבי הדו"ח לביקורת שהשומעה במהלך המשבר בנוגע לאי-ההתאמה בין מקורות הנתונים השונים, שהציגו תמונות מצב שונות לגבי ממדי האבטלה בתקופת הקורונה. אחת ההצדקות למתן מענקים אוניברסליים ולא כאלה המבוססים על רמת הכנסה הייתה הספקות לגבי רמת הדיוק של נתוני האבטלה, בטענה שעדיף לתת מענק לעשיר שלא זקוק לו מאשר למנוע מענק מהעני שזקוק לו. על רקע זה כותבי הדו"ח מציינים כי יש לשפר את רמת הסנכרון של מקורות המידע, ובמקביל להקפיד על מינוח חד ומדוייק שיבהיר על איזה נתון מדובר (אם מדובר על מספר תובעי אבטלה או על מספר מובטלים, למשל).
