את המכון הזה לא סגרו לרגע גם בתקופת הקורונה. כל מתחם של רפאל מכונה מכון, וכך גם מפעל הטילים שלה, אי-שם בצפון המדינה. לבדיקות האבטחה הממושכות בכניסה למפעל הביטחוני המסווג נוספה כעת, לפי התקנות, גם מדידת חום. ניר, מהנדס הבטיחות של המפעל, שרגיל לדאוג בשגרה לטיפול בטוח בחומרי נפץ רגישים, צריך היה להיערך לאבטח את פסי הייצור – החשובים כל כך להגנת המדינה – גם מפני נגיפים.
מאות עובדים מועסקים כאן, במפעל שרשם לבדו מכירות של 4.5 מיליארד שקלים, קרוב למחצית מההכנסות של רפאל ב-2019. כאן מייצרת רפאל את טילי "גיל" נגד טנקים, שנמכרו ליותר מ־30 מדינות בעולם, את הפצצות החכמות מסדרת "ספייס", ואולי את החשוב ביותר – טילי "טמיר", המיירטים של מערכת כיפת ברזל.
גם בשגרה לא פשוט לייצר את הטילים האלה, ודאי שעכשיו בתקופת מגפת הקורונה. "שינינו נהלים בכל המתקנים, ועוד יותר בפס הייצור של הטמיר", סיפרה נעמי ישראלי, מנהלת המפעל. "ביטלנו לרבים את הגישה לפס הייצור הרגיש הזה, כדי שיהיו פחות אנשים שעלולים להדביק את עובדיו. עברנו לעבוד בשתי משמרות, והעובדים כבר לא הולכים יחד לחדר האוכל, אחד מהם הולך להביא את האוכל לכולם. היו לנו מקרים שמשמרות הלכו הביתה לכמה ימים כי אחד העובדים נחשף לחולה קורונה, אבל תמיד עמדנו ביעדי הייצור".
בכניסה לכל אולם ייצור יש רישום מדוקדק של כל מבקר. אני שייך למה שמכנים כאן "הבלתי מעורבים" – מי שאינו מהווה חלק מסגל המפעל. אני דורך במשטח דביק שנועד לנקות את סוליות הנעליים, מקבל כפפות, ומשאיר פרטי קשר. מי שמדמיין, כמוני, פס ייצור ארוך כמו של מכוניות, שבסיומו נפלטים טילים מוכנים לשיגור, יגלה שכאן מתנהלים קצת אחרת. ייצור הטילים מחולק בין כמה מתחמים המכונים "בונקרים", כדי להבטיח את הבטיחות במקרה של תקלה.
מגייסים עובדים
למתחם שבו מבוצעת ההרכבה הסופית של הטמיר מגיעה עגלה שעליה מונחים החלקים הקדמיים של המיירט. כאן הם יחוברו לחלק האחורי, שבו נמצא המנוע. האולם מרווח ומאוורר, אבל העובדים עם מסכות. לא לוקחים שום סיכון. בגלל נוכחות חומרי הנפץ לא עובדים כאן עם מכשירים חשמליים שעלולים להפיק ניצוצות, אלא רק עם כאלה שפועלים בלחץ אוויר. וכך, בשיא העבודה, נשמע פס הייצור של אחד הטילים המתוחכמים בעולם – שמחזיק בשיעור הצלחה נדיר של יותר מ-90% יירוט – יותר כמו פנצ'ריה.
במתחם אחר מתחיל רובוט בקרת האיכות סבב חדש. הוא מסוגל לזהות בצילום אפילו בורג שלא הוברג עד הסוף ולהתריע על כך. בכל פעם שכיפת ברזל לא מצליחה ליירט בגלל תקלה בטיל, נפתחת כאן בדיקה, ולעיתים בעקבותיה נשלפים טילים מתוך הזבילים (מכלי המתכת שבהם הם מאוחסנים) שלהם ונבדקים. גם בזמן משבר הקורונה ברפאל לא נרשמו פיטורים או הוצאות לחל"תים. להפך, בחברה מגייסים כרגע 100 עובדים נוספים.
המשבר גם חיבר את יצרניות מערכות הנשק לעולם הרפואה. "מה שהחל בשיטת 'רופא מביא חבר', הפך לעבודה מסודרת שלנו עם 11 בתי חולים", הסביר ד"ר ש', המדען הראשי של החברה. בהובלתה של ד"ר אירית אידן, סמנכ"לית מחקר ופיתוח של החברה, סייעו ברפאל לבתי החולים להתאים את הרובוט "טמי" לשימוש במחלקות הקורונה, פיתחו מערכת לזיהוי חולים ללא מגע, ומסייעים גם בייצור מכונות ההנשמה בארץ. "זה תחום חדש בשבילנו, והבאנו אליו את כל הידע הטכנולוגי שצברנו", אומר ד"ר ש'. "במהלך העבודה המשותפת עם בתי החולים למדנו בעיקר עד כמה הצוותים הרפואיים הם המשאב הכי חשוב, וכמה קריטי לשמור עליהם כדי שיוכלו לטפל בכולנו".
