בהופעה המשותפת בתחילת השבוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו וח"כ ניר ברקת, מועמדו לשר האוצר אם וכשיקים ממשלה הזכיר נתניהו את נאומו בקונגרס האמריקני כראש ממשלה צעיר, מבטיח, חדשן, יוזם. יולי 1996. הייתי שם גם אני, צעיר ב-24 שנים. ההופעה של נתניהו אז הרשימה את הקונגרס, בייחוד בדבריו על האיום האיראני. מחיאות כפיים סוערות ליוו גם את הבטחתו לוותר בתוך עשור על הסיוע הכלכלי האזרחי שהושיטה אז ארה"ב לישראל, 1.3 מיליארד דולר לשנה. בנאום אחר, לפני ראש חברות בורסאיות בוול סטריט, התלוצץ נתניהו על המחסור בעברית של הביטוי "דה-רגולציה". התרגום טרם נמצא.
אך נעזוב את הפרה-היסטוריה; בתחילת 2009 הרכיב נתניהו ממשלה ומאז הוא מכהן בראשה. בסקירת הישגיו בפרק זמן זה הוא הציג את התחומים הרבים שבהם צמחה ישראל והתקדמה אך שכח להציג תחומים רבים אחרים שהממשלה אחראית לפיתוחם, בהם ישראל דרכה במקום ואף נסוגה.
• בימי נתניהו לא רק שלא השתפר המיקום היחסי של ישראל במדד התחרותיות העולמי (כפי שמחשב הפורום הכלכלי הגלובלי בדאבוס), הוא הורע. ב-2007, השנה האחרונה לפני שובו לראשות הממשלה, דורגה ישראל במקום ה-17 בסולם התחרותיות. אשתקד דורגה במקום ה-20.
• ב-2007 דורגה ישראל במקום ה-15 בסולם המוכנות הטכנולוגית בעולם. בשנה שעברה ירדה, לפי קריטריון דומה של אימוץ טכנולוגיות מתקדמות, למקום ה-45.
ב-2007 דורגה ישראל במקום ה-15 בסולם המוכנות הטכנולוגית בעולם. בשנה שעברה ירדה, לפי קריטריון דומה של אימוץ טכנולוגיות מתקדמות, למקום ה-45.
• ב-2007 דורגה ישראל רק במקום ה-29 במדד התחרותיות של השווקים המקומיים. אשתקד הידרדרה למקום ה-44. בינתיים חוקק חוק הריכוזיות שנועד לחזק את התחרותיות המקומית.
ב-2007 דורגה ישראל רק במקום ה-29 במדד התחרותיות של השווקים המקומיים. אשתקד הידרדרה למקום ה-44
• והרגולציה, מה עליה? נעשתה רק קשוחה יותר. ישראל נפלה למטה במדדי הגמישות והיעילות של הרגולציה מהמקום ה-49 למקום ה-69.
• ב-2007 נמשכה המגמה של ירידה במחירי הדירות, והן היו זולות ב-20% לעומת 1997. נתניהו הצליח להפוך את המגמה, וב-2020 הדירות יקרות ב-120% ממה שהיו ערב הבחירות ההן. הישג, לא?
• רמת החיים של כל קבוצות האוכלוסייה עלתה בימי נתניהו, אבל ישראל לא התקדמה במרוץ לצמרת הכלכלה הגלובלית. בדירוג מדינות על פי תוצר מקומי ריאלי לנפש (מותאם לכוח הקנייה המקומי) נשארנו איפה שהיינו, סביב המקום ה-40. רחוק מהעשירייה הפותחת של המדינות העשירות שאליה הבטיח נתניהו לצרף את ישראל.
נתניהו יודע זאת. ברקת יודע זאת. חבל שהשניים מנסים למכור לבוחרים תמונה חד-צדדית ולא מציאותית.
הענן נחת בארץ
המסך הצבעוני בחזית מרכז הקניות של רשת עזריאלי בתל אביב מבשר על ההשקעה הגדולה של מיקרוסופט בישראל. זה חידוש; בעשרות שנות פעילותה בארץ שמרה מיקרוסופט לרוב על פרופיל יחסית נמוך. המייסד ביל גייטס וממשיכו סטיב באלמר היו אוהדים שרופים של ישראל, הפליגו ומפליגים בשבחה. התרגום המלא לעברית של התוכנות המובילות של מיקרוסופט, חלונות ואופיס, קידם את שילובה ביקום הדיגיטלי ופרץ דרך לדורות של מתכננים.
מיקרוסופט מעסיקה כאן אלפי ישראלים בשיווק, במחקר ובפיתוח. בקרוב ייחנך ביתה החדש בהרצליה פיתוח: שורה של בניינים בשטח כולל של 43 אלף מ"ר, אדריכלות יוצאת דופן, תחזוקה ירוקה, המילה האחרונה בטכנולוגיה המשרדית. העלות, על פי דיווחי החברה, תסתכם ב"מאות מיליוני שקלים".
במקביל לקריית המשרדים מקימה מיקרוסופט בארץ חוות שרתים (מחשביים רבי-עוצמה) גדולה מאוד, הקרויה רשמית מרכז נתונים אזורי ובעגה הטכנולוגית ענן ציבורי. על הענן הזה, במחשבים שלו, יוכלו ארגונים מקומיים לאחסן ולנהל את המידע שלהם, את התוכנות הייחודיות שלהם ואת קשריהם הפנימיים והחיצוניים. הענן יספק כוח מחשוב, שירותי רשת ואבטחת מידע. העברת הפעילות הדיגיטלית לענן תשחרר ישראלים מהצורך להשקיע בקנייה ובאחזקה של מחשבים כבדים והעסקת כוח אדם טכנולוגי יקר. משתלם לכולם.
סך כל ההשקעה של מיקרוסופט בענן הישראלי לא פורסם; מומחים חיצוניים מעריכים אותו בחצי מיליארד דולר. הוא יצורף למערך גלובלי של 20 חוות שרתים של מיקרוסופט המחוברות ב-210 אלף קילומטרים של סיבים אופטיים מעל ומתחת לפני האדמה והמים, המשרתות מיליארד לקוחות ו-100 אלף ארגונים. ההחלטה על השקתו בארץ, אומר ד"ר תומר סיימון, סמנכ"ל מיקרוסופט ישראל לטכנולוגיות לאומיות, הושפעה מדרישת הברזל של ממשלת ישראל שלא להוציא בסיסי נתונים בעלי חשיבות לאומית מחוץ לגבולות המדינה. הדרישה האטה ואחר כך בלמה את המעבר לדיגיטציה של מוסדות ממלכתיים וציבוריים. נחיתת הענן של מיקרוסופט (הקרוי Azure, תכלת) תאפשר סוף-סוף את המעבר ותאיץ אותו.
אחרי 2007, אומר ד"ר סיימון, פסק בישראל תהליך ההטמעה של טכנולוגיות דיגיטליות חדשות במגזר הציבורי הרחב, בשעה שהעולם אץ קדימה. היה זה עשור טכנולוגי אבוד, או כדברי סיימון, "חגגנו בר מצווה של החמצה". תושב הזקוק למגע דיגיטלי עם גופים ממשלתיים וכמו-ממשלתיים מרגיש היטב את הפיגור בכל התחומים האזרחיים. מלבד מעטים, רובם לא עברו "תמורה דיגיטלית מקיפה", כדברי סיימון. תקועים במאה ה-20, לא ה-21. התחברות לענן ציבורי מהסוג שמקימה מיקרוסופט הוא אחד התנאים ההכרחיים להתנעת המעבר והצלחתו.
שוק הענן העולמי נאמד ב-150 מיליארד דולר לפחות, ומיקרוסופט מתחרה בו בשני ענקי המחשוב האמריקניים, אמזון וגוגל. אמזון מובילה עם נתח של קרוב לשליש, אך מיקרוסופט נוגסת, מתקרבת ל-18% מהשוק (חלקה של גוגל מצומצם, 6% בלבד). גם אם ההשוואות לוקות בפשטנות, הן מזינות תחרות טורפנית. בסתיו אשתקד זכתה מיקרוסופט במכרז למעבר לענן של תשתיות ההגנה האמריקניות, 10 מיליארד דולר בעשר שנים. אמזון עירערה לבית משפט על הזכייה בנימוקים פוליטיים: לטענתה, הנשיא טראמפ התערב במכרז בשל העוינות שלו למייסד ובעל השליטה באמזון ג'ף בזוס, המושקע גם בעיתון וושינגטון פוסט הידוע בביקורתו החריפה על טראמפ. מיקרוסופט ומשרד ההגנה שללו את טענת ההטיה הפוליטית מכל וכל. המשפט נפתח ובינתיים הושעתה הזכייה.
המאבק המשפטי היוצא דופן אפילו בג'ונגל התאגידי האמריקני מלמד על החשיבות העצומה שהחברות מייחסות לפעילות הענן שלהן. היא רווחית מאוד, צומחת במהירות מואצת ועדיין משרתת רק חמישית ממערך המחשוב העולמי. לפניה מרחב התפשטות עצום. ד"ר סיימון מעריך שכבר ב-2021 יספק הענן המקומי של מיקרוסופט מאות שירותים לארגונים, חברות, מוסדות ועסקים ויביא ל"דמוקרטיזציה של אחסון המידע והשימוש בו", כדבריו. תהיה לכך, מעריך סיימון, "השפעה גדולה על הכלכלה והתעסוקה. מחקרים הוכיחו שהקמת מרכז ענן במדינה מעלה את הפריון בעשרות אחוזים, מאיצה את צמיחת התוצר המקומי, מגדילה את ההשקעות בטכנולוגיה ומסירה חסמים לקפיצת מדרגה".
ד"ר תומר סיימון: "מחקרים הוכיחו כי הקמת מרכזי ענן של מיקרוסופט מעלה את הפריון ומאיצה את הצמיחה וההשקעות"
אבל ישראל כבר קפצה מדרגה, לא?
סיימון: "בעבר כן, אבל בעשור שחלף חוותה ישראל צניחה מדאיגה ברוב מדדי ההתקדמות הטכנולוגית. בעבר הובילה ישראל, למשל, בהנהגת ממשל דיגיטלי, ממשל נגיש, אך הפוטנציאל לא מומש, התחום הוזנח, ומדינות רבות, באחרונה אפילו מצרים, עברו אותנו. השאירו את ישראל מאחור".
מצרים, אמרת?
"הממשל המצרי הופך מדי שנה 180 משירותיו למקוונים. הנשיא א-סיסי מוביל אישית את השינוי וההתקדמות רבה. ערב-הסעודית מתכוונת להשלים עד 2030 את ההעברה של כל המגזר הציבורי לרשת".
בארץ תוכננה ההעברה להתחיל מחדש השנה, אך בהעדר ממשלה קבועה ותקציב מאושר הנושא שוב יידחה. למתי? ד"ר סיימון מקווה שהשקת הענן של מיקרוסופט תדרבן את הממשלה ואת המגזר הציבורי כולו לפתח תשתיות דיגיטליות ולפעול לסגירת הפיגור המעמיק. להערכתו, "חוות השרתים תהיה זרז לפיתוח מערך תקשוב ציבורי שידבר בקול אחד, ברור ומסונכרן". אלא שלשם כך צריך קודם לכל לוודא שלכל תושב בישראל תהיה גישה לאינטרנט מהיר בפס רחב. זהו עדיין חזון רחוק; רחוק כמו שלושת הקווים של הרכבת הקלה במרכז הארץ.
מסייעים לחקלאים באתיופיה
הפרויקט העסקי השאפתני ביותר שתיכננו ישראלים באתיופיה נסגר בבושת פנים באוקטובר 2016: כיל, החברה הבת של החברה לישראל, הפסיקה פתאום את ההשקעה בכריית אשלג ומחקה מהונה העצמי 150 מיליון דולר. שנתיים לפני כן רכשה מחברה קנדית זיכיון לאשלג, לא מעט בהסתמך על הבטחת ממשלת אתיופיה לבנות תשתיות חשמל, מים וכבישים. להנהלה החדשה של כיל הספיקו חודשים ספורים כדי להבין את הטעות ולחתוך הפסדים עתידיים; מיותר לציין שממשלת אתיופיה אז לא מילאה את הבטחותיה.
כיום הכישלון העסקי ההוא כבר לא מעיק על היחסים בין המדינות. אתיופיה השתנתה: הממשל הקודם, אומר רפאל מורב, שגריר ישראל באדיס-אבבה, ניהל מדיניות של פיתוח המובל על ידי הממשלה שידיה בכל והכל בידיה. הממשל הנוכחי "מקדם את המגזר העסקי כמנוף של השקעה, פיתוח וצמיחה". מורב, דיפלומט מקצועי המאוהב במשרתו החדשה - רק שנתיים בתפקיד - באפריקה מתאר את היחסים העכשוויים בין ישראל לאתיופיה כהדוקים, אישיים ומעוגנים בעבר ההיסטורי והלאומי. הנשיא ריבלין ביקר במדינה במאי 2018, וראש ממשלתה אביי אחמד, החתן הטרי של פרס נובל לשלום, ביקר בארץ בספטמבר אשתקד. "יש לו יחס חם לישראל", מאפיין השגריר מורב את גישתו של רה"מ אחמד כשאנחנו נפגשים בפרברי אדיס-אבבה, מטרופולין של כשבעה מיליון תושבים.
מורב מספר לי על "הערכה רבה לישראל" שהוא מגלה באתיופיה בכל אשר יפנה. האתיופים, לדבריו ולדברי המדריכים של משרד החקלאות המקומי העובדים בחוות הכשרה באזור בוטז׳רה כתף מול כתף עם המדריכות המתנדבות מישראל, "ישראל היא מודל של מדינה שהחלה מכלום והגיעה למעמד של כלכלה מפותחת. מודל לקפיצת דרך". השגריר מספר בהתלהבות על ביקוריו אצל רופאים ומנתחים מהארץ המתנדבים לעבוד בכפרים אתיופיים רחוקים, מביא לאתיופיה משלחות של חברות ישראליות המתמחות בטכנולוגיה חקלאית, נותן חסות לכנסים מקצועיים ומשתף פעולה עם ארגון הסיוע היהודי הגדול ג'וינט, הפעיל באתיופיה עשרות שנים ומרכז כעת את פרויקט העזרה לחקלאים TOV.
המיזם מיועד להקנות לחקלאי האתיופי דל האמצעים את הכלים הפיננסיים והטכניים הנחוצים להשבחה ולגיוון של היבולים, להשקעה בהשקיה ומיכון, להתמודדות עם כוחות השוק, למכירת התוצרת שלו לצרכנים עירוניים וליצוא ולהיחלצות מהמעגל המכושף של עוני חוזר מדור לדור. הכל על בסיס הנגשה והטמעה של הטכנולוגיה החקלאית הישראלית. שותפים לו, מלבד ג'וינט, משרד החקלאות האתיופי, המטה לסחר חוץ במשרד הכלכלה הישראלי, חברות אגריטק, עמותת הסיוע הישראלית פייר פלאנט הפעילה בכפרי אתיופיה שנים אחדות בהובלתה המקצועית המסורה של ד"ר שושן הרן, בנק אורומיה המקומי והסוכנות האתיופית למהפך חקלאי.
קפיצת הדרך הכלכלית של אתיופיה תלויה במהפך חקלאי, קובע נחרצות חאליד בומבה, מנכ"ל הסוכנות שהוקמה כדי לעקוף את הביורוקרטיה הרגילה של משרדי הממשלה, ביורוקרטיה שלא התרעננה למרות שינויי המשטר ותפיסותיו. 85% מ-110 מיליון תושבי אתיופיה חיים בכפרים, וכמחצית המועסקים מתפרנסים מחקלאות. מנסים להתפרנס: הקרקע לא רשומה על שמם, החלקות שלהם זעירות, שיטות הגידול, ההשקיה והזריעה "מסורתיות", כלומר מפגרות, אין להם גישה לא לחשמל, לא להשקיה, לא למימון ולא לשווקים, וההשכלה המרבית של ילדיהם מסתיימת, אם בכלל החלה, בכיתה ה'-ו'.
"כשאני רוצה לעמוד על ההתקדמות של הכפר", אומרת מפטה טדסה, ראשת הסניף האתיופי של טכנוסרב, חברה אמריקנית ללא מטרת רווח המעניקה גיבוי טכני וניהולי לארגוני סיוע לחקלאים, "אני בוחנת כמה מנשות הכפר נועלות נעליים על רגליהן. יותר נעליים, יותר קִדמה. יותר גגות מאבן, יותר קדמה. פחות ילדים מתרוצצים בשדות, יותר קדמה".
יש הצלחות: אלפים מאיכרי אתיופיה הוכשרו על ידי מדריכות ומדרכים מישראל לגדל תות שדה, עגבניות, אבוקדו וכרוב (תוצרת חקלאית מבוקשת ורווחית), לאמץ דרכי עיבוד חדשניות, להתאחד לקואופרטיבים או לאשכולות של בעלות ופיתוח משותפים ולהשתחרר מהתפיסה ולפיה האספקה העצמית של מזון היא תכלית החיים בכפר.
איכרי אתיופיה הוכשרו על ידי מדריכות ומדרכים מישראל לאמץ שיטות חקלאיות חדשניות ולהשקיע בטכנולוגיה
אריה דובוב, ישראלי רב יכולות המנהל את TOV, ופגגטה לאמה, מנהלת הפעילות של ג'וינט באתיופיה, הסיעו אותי בדרכי עפר למחוזות הכפריים בדרום המדינה. מצויד בעצותיה של טדסה, ספרתי שם את בתי הכפר עם הגגות המוצקים, את עמודי החשמל, את הנשים בנעליים ואת הילדים במדי בתי ספר. הם בהחלט היו רבים יותר אצל חקלאים שבחרו להצטרף למיזם הסיוע, לקחת על עצמם הלוואה של אלפי דולרים ולהשקיע את הכסף במתקני השקיה, בגיוון יבולים ובציוד חקלאי מכני.
הנשים החקלאיות בלטו בנחישותן לשינוי ובנכונות ליטול סיכונים. אין ספק שהן מטמיעות הרבה יותר מהר מהגברים את עקרונות המודרניזציה. "אני רוצה שילדיי ילמדו רפואה ואני רוצה לקנות טרקטור במקום השור", אמרה לי איכרה זקופת קומה שהצטרפה למיזם TOV ואינה מצטערת על כך למרות הנטל הכספי. אצלה אין דרך חזרה.
היא ועמיתותיה נושאות את בשורת היזמות בחקלאות האתיופית. הן עתיד המהפך העשוי לשנותה מן היסוד ולעשות ממנה אסם התבואה של אפריקה והמפרץ הפרסי הלא רחוק.
