היו אלה ימים מעטים לפני חג הפורים. כולנו, התלמידים בכיתה י' בבית הספר "מעלה" בירושלים, היינו שקועים בהכנות לקראת המסיבה הגדולה שתיכננו. הראש ממש לא היה בלימודים. כאשר נכנסה המורה למתמטיקה לכיתה היא הבחינה מיד שראשם של התלמידים לא באמת בלימודים. "תוציאו דפים", פקדה המורה, "בוחן פתע", נשמעה הכרזתה המפחידה. כעבור ימים אחדים התקבלו התוצאות. רוב התלמידים, גם כותב שורות אלה, ראו את הציון אפס על דפי המבחן.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נזכרתי באפיזודה הזאת בימים האלה, כיוון שמה שמתרחש בשבועות האחרונים בתהליך קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל ראוי לאותו ציון ממש - אפס. אפילו ועד תלמידי כיתה ו' בכל בית ספר ברחבי הארץ לא היה מאמץ תהליך קבלת החלטות כפי שמתנהל לנגד עיני תשעה מיליון ורבע אזרחי ישראל מדי יום, כמעט מדי שעה.
שש תוכניות כלכליות הגתה הממשלה מאז פרוץ מגפת הקורונה לפני ארבעה חודשים. בכל התוכניות הללו בוצעה שורת שינויים, כמעט מדי יום לאחר פרסומן. בכל פעם התגלה חור אחר, בכל פעם שכחו אוכלוסייה מסוימת. השיא היה בשליפה מהמותן של התוכנית "צ'ק לכל אזרח", ששונתה לחלוטין. לא כל האוכלוסייה תקבל את המענק, יהיו אוכלוסיות גדולות ונזקקות, שנשכחו ברגע שליפת התוכנית מהמותן, שיקבלו אחרי התיקון הבלתי נמנע מענק כפול.
כך קרה גם בכל התוכניות הקודמות. פעם שכחו את אוכלוסיית מקבלי כפל הקצבאות ופגעו בהם קשות, פעם לא זכרו שיש "רק" מאה אלף בעלי שליטה בישראל, פעם אחרת התברר שנשכחו דווקא בני 67 ומעלה, שהמשיכו לעבוד, ופעם היו אלה הסטודנטים, החיילים המשוחררים והחד-הוריות.
אולם, לשפל הביצועי הגיעה הממשלה בימים האחרונים. ללא שום נתונים עדכניים נשלפו מהמותן ענפים ואזורים שלמים שיש לסגור כליל או חלקית, לצמצם בהם פעילות או למנוע את פעילותם. הממשלה נכנסה להיסטריה, אולי מוצדקת נוכח פעילותה, בגין התפרצותו המהירה והמסוכנת של הגל השני.
אי-הוודאות היא המחלה הקשה ביותר
בשיעור הראשון בכלכלה לומדים שאי-ודאות היא המחלה הקשה ביותר שעלולה לפקוד את המשק והיא מסוכנת לא פחות מנגיף קטלני. כך לא ידעו ביום שישי האחרון בעלי המסעדות ב-4 אחר הצהריים שיוכרז על פתיחת המסעדות בתוך פחות משעה. הם השליכו לפח מזון שקנו ועלול להתקלקל ותרמו פריטי מזון אחרים לבתי אבות ועמותות המסייעות לנזקקים. הנזק הכספי נאמד לכל מסעדה בין אלפי לעשרות אלפי שקלים.
במכון הכושר לא ידעו לענות אתמול אם המכון יפעל היום כסדרו אם לאו. העובדים הוצאו רק לפני ימים בודדים לחל"ת, לא צברו די ימים לקבל דמי אבטלה כאשר נקראו לחזור בבהלה עם פתיחת המכונים בפתאומיות - ושוב הוצאו תוך ימים ספורים לחל"ת. ומי יודע, אולי בעוד יום-יומיים חלקם שוב יוחזרו מחל"ת שוב מבלי שצברו די ימים כדי לקבל פיצוי כלשהו מהממשלה הנכשלת שוב ושוב בקבלת ההחלטות.
וכך נסגרן ונפתחו לסירוגין הבריכות ובעלי העסקים שעל חופי הים כבר מיהרו להוציא עובדים המועסקים רק בסופי שבוע לחופשות - ועכשיו הם יוחזרו. לפחות חלקם, כי בעלי העסקים כבר לא מאיימים בכלום על הממשלה השלפנית הזאת.
החלטות שונות בוקר וערב
ממשלת ישראל מתגלה בימים האלה במלוא מערומיה. בוקר וערב מתקבלות בה החלטות שונות ומשונות, מובאות לכנסת, רובן מאושרות ואחרות נפסלות, ואז מתכנסת שוב הממשלה הנעלבת ומנסה להעביר פעם נוספת את ההחלטות חסרות השחר שכבר נדחו. וזאת, כאשר אין בידיה עדיין נתונים מהשטח והציבור פשוט כבר לא יכול להתבלבל יותר ממה שהוא מבולבל כבר שבועות ארוכים.
אומנם מר נתניהו, ראש הממשלה, התהדר רק לאחרונה שמנהיגי אומות העולם מתקשרים אליו בתדירות גבוהה ובבהלה ומבקשים ללמוד איך ישראל מתפקדת נהדר בימי משבר הקורונה, אז הנה עצה קטנה וצנועה: במקום לומר בכל יום "אני הנחיתי, אני החלטתי, אני אפעל, אני אזום" - תתקשר למנהיגי גרמניה, צרפת, איטליה, דרום קוריאה וניו זילנד ותברר אצלם כיצד מקבלים שם החלטות המחזיקות מעמד שבועות לא מעטים ואיך באמצעותן הופחתה בארצות הללו התחלואה לפחות ב-80%.
תאמין לי, אדוני ראש הממשלה, העצה הזאת היא בחינם ושווה הרבה מרגוע לעם שאתה מנהיגו וכסף גדול לתשעת מיליון נתיניך.