די לטרטור. משרד המשפטים מבקש לספק הגנה לצרכנים הישראלים בסכסוכים מול חברות זרות שמהן רכשו מוצרים באופן מקוון, בין השאר מאחר שתובעים ישראלים רוצים לתבוע לפי הדין הישראלי ולהחיל את הדין המוכר להם ולבאי כוחם על החוזה בינם לחברה הזרה ממנה רכשו. חברות זרות לא מעטות טוענות כי תביעת הצרכן צריכה לידון בבית משפט לפי דין זר, עניין בעייתי לצרכן הישראלי.
שר המשפטים בני גנץ ציין כי "אזרחי ישראל קונים ברשת. הגיעה השעה להתאים את החקיקה ולאפשר גם פיקוח ואכיפה נגד פגיעה בהם. מערכת המשפט הישראלית חייבת לספק הגנה לאזרחי ישראל. מדובר בבשורה חשובה בעידן של הונאות והעברת חלק ניכר מהמסחר לאינטרנט".
ל-ynet ו"ממון" נודע כי המחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה תפרסם היום (ה') קול קורא לקבלת הערות מהציבור הרחב בנוגע להסדרת הדין החל על עסקאות צרכניות של ישראלים מול חברות בינלאומיות. בין היתר, נבחנות הנסיבות שבהן למרות קיומו של תנאי בחוזה שקובע אחרת ראוי להחיל את הדין הישראלי כשלקוח ישראלי מבקש לתבוע חברה זרה המכוונת את פעילותה לישראלים.
יש להעניק הגנה מוגברת
עסקאות מקוונות נתפסות בדין הישראלי ככאלה שמצדיקות הענקת הגנה מוגברת על הצרכנים, שכן פערי הכוחות ופערי המידע בין הצרכן לבין הספק גדולים במיוחד. בעסקאות אלה, הלקוח מתקשר בעסקה עם עוסק וירטואלי, שאינו מוכר לו. הוא אינו רואה את המוצר ואינו יכול להתרשם ממנו מקרוב, הוא לא נמצא מול גורם אנושי שיוכל לספק לו מענה לשאלות, ולפעמים הוא מוצף במידע עודף המצוי באינטרנט שעשוי לפגוע באופן שבו הוא מקבל החלטה.
כאשר מדובר בעסקאות מקוונות בין לקוח ישראלי לחברה בינלאומית - אלה כוללות לעיתים תנאי שלפיו הדין שיחול על סכסוכים בקשר לחוזה הוא הדין הזר. הלקוח הישראלי שמבקש להתקשר בעסקה אינו יכול אלא לכרות את החוזה בתנאים הללו, על אף שכלל אינו מכיר את הדין אשר אליו מפנה החוזה והוא אינו מבין את משמעות ההפניה אל הדין הזר. מצד שני, הטלת חובה לדון בסכסוכים בישראל לפי הדין הישראלי עלולה להקשות על חברות זרות לפעול בישראל.
מה לצרכן הישראלי והחוק הסינגפורי?
משרד המשפטים מתעניין למעשה בחברות זרות שמכוונות את פעילותן לישראל ואז אפשר להניח מבחינתו של הצרכן כי הדין הישראלי יחול ברגע של מחלוקת. אולם, מה שקורה בפועל פעמים רבות הוא שהחברה הזרה כותבת בתנאי השימוש באתר שלה שבמקרה של סכסוך והגשת תביעה על ידי הצרכן, הדבר יעשה על פי דין זר.
לסיטואציה הזו נכנס עכשיו משרד המשפטים על מנת לגבש את עמדת ישראל. האם לאור העובדה ששני הצדדיים הסכימו זה תקין או שמא לגרור את הצרכן הישראלי לנהל משפט לפי דין זר, מה שגורר עלויות רבות ופוגע בזכויות שלו. כיום, לרוב, התביעה של הצרכן הישראלי מוגשת אומנם בישראל אבל אז החברה הזרה תטען לדוגמה כי הדין החל הוא הדין הסינגפורי ואתה כצרכן ישראלי צריך להסביר למה יש לך עילה לפי הדין הסנגפורי. מדובר בסאגה לא פשוטה מאחר והנגישות של הצרכן הישראלי לדין הסנגפורי היא בלתי ישימה.
הקול קורא נועד על מנת להבין מהי המדיניות הרצויה מבחינת הציבור והחברות הזרות ומה מדאיג אותם. המטרה היא לא לנהל תיק אחר תיק בבתי המשפט אלא להגיע להחלטה גנרית מה רוצים לעשות ולראות אם יש מקום לחוקק אותה. גורם המעורב בדילמה ציין כי "ברור שמשרד המשפטים לא היה נכנס לסוגיה הזו אם הוא לא חושב שיש פה בעיה. לא ייתכן שרק בבית משפט הצרכן הישראלי יידע איזה דין חל עליו".
עו"ד רני נויבואר מהמחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה מסרה כי "בשנים האחרונות, עם ההתפתחות הטכנולוגית, היקפו של המסחר המקוון בין עוסקים לבין לקוחות הולך וגדל וכך גם היקפן של העסקאות הצרכניות מול חברות בינלאומיות. חוזים שנכרתים באינטרנט בין לקוח ישראלי לחברה בינלאומית כוללים לעיתים תנאי בדבר ברירת דין הקובע מהו הדין שיחול על החוזה וכן תנאי בדבר סמכות השיפוט של המדינה שבה יוכרע הסכסוך, ככל שזה יתגלע.
"כאשר לקוח ישראלי מבקש לתבוע חברה זרה על פי חוזה כאמור, הוא נתקל בשאלה האם הוא יהנה מההגנה שהחוק הישראלי מקנה לו והאם הדין ישראלי יחול על החוזה. לשאלה זו אין תמיד תשובות ברורות בחקיקה ובפסיקה בישראל ולעיתים קיים חוסר ודאות בנושא. במהלך הזה אנו פועלים על מנת לקבוע מדיניות נכונה וזהירה שתיצור ודאות משפטית בקרב ציבור הצרכנים והעסקים הרלוונטיים. אנו רואים חשיבות בהגדרת כללים הוגנים וברורים ובהחלת החקיקה הישראלית במקרים המתאימים על הצרכנים והלקוחות".
