הצגת התוכנית הכלכלית
(צילום: דוברות ראש הממשלה)
אחת הבדיחות אתמול ברשתות החברתיות הייתה: "עצמאים שהצליחו להבין מה כחלון אמר מתבקשים להגיע למכון ויצמן ולסייע במציאת תרופה לקורונה". ואכן, מסיבת העיתונאים של שר האוצר היוצא, שבה הכריז על תוכנית כלכלית בהיקף חסר תקדים של 80 מיליארד שקל, הצליחה להותיר רבים מבולבלים ומאוכזבים.
80 מיליארד שקל הם אמנם סכום אדיר (אם כי חלקו בערבויות ובדחיית תשלומים), אבל כשהעצמאים והעסקים הקטנים, עיקר קהל היעד של התוכנית, מתחילים לפרוט אותה, הם נשארים מבולבלים: איך וכמה מהמענק כל אחד יקבל נטו (המענק המדובר הוא "עד" 7,000 שקל בממוצע בחודש), האם כולם זכאים להלוואות בערבות מדינה, או שיש קריטריונים?
הדבר הראשון שיש לעשות הוא להסיר חסמים ביורוקרטיים, להפוך את תהליך קבלת ההקלות לנגיש ומהיר, גם במחיר של ויתורים כמו תהליכי חיתום לאישור הלוואות. אם לא יוסרו החסמים הביורוקרטיים במהירות, הסיוע יישאר רק על הנייר.
מה שעוד היה חסר הוא השאלה מהיכן יגיע הכסף. עלות של 80 מיליארד שקל היא לא באמת "כסף של המדינה". אלו תוכניות שאנחנו והילדים שלנו נצטרך לממן לאורך שנים רבות. זה כסף שיבוא בעתיד על חשבון השקעה בחינוך, בתשתיות וכדומה. ולכן חשוב שהתוכנית גם תכלול מקורות למימון מלבד הגדלת הגירעון והחוב.
זה הזמן לצעדים קיצוניים, שרק בעיתות משבר ניתן לעשות כמו מיסוי הפנסיה התקציבית (בעיקר לבעלי קצבאות גבוהות), ואפילו קיצוץ שכר במגזר הציבורי מרמת שכר מסוימת: המגזר הפרטי נכנס לטלטלה של משבר תעסוקתי חמור, גם המגזר הציבורי צריך לתרום את חלקו למאבק.
80 מיליארד שקל הם גם כנראה רק ההתחלה. הממשלה תצטרך להזרים כספים רבים נוספים, כך שזה הזמן להוציא לפועל רפורמות וצעדים כואבים שיאפשרו את מימונם.
