צפו: הפגנת מורי הדרך בנתב"ג
(ליהי קרופניק)
הודעת משרד הפנים מאתמול על פתיחת גבולות המדינה לתיירים מחוסנים החל מה-1 ביולי, לא מרגיעה את מורי הדרך שאלפים מתוכם מובטלים כבר למעלה משנה. נכון להיום אין אישור להכנסת תיירים לישראל - מחוסנים ולא מחוסנים, אלא אם הם מגיעים בקבוצות מאורגנות שקיבלו אישור על ידי משרד הבריאות. לטענת מורי הדרך הודעת משרד הפנים אינה מספקת ועשרות מהם הפגינו הבוקר (ב') בנתב"ג בדרישה למתווה מסודר שיאפשר לתיירים לחזור בהמוניהם לישראל.
"אין תיאום בין משרד הפנים למשרד הבריאות", טוען מורה הדרך עופר רום. "נדרש כאן מתווה מסודר המקובל על המשרדים ויאפשר את השבת התיירים, כי גם אם יכנסו תיירים זה לא אומר שיכנסו קבוצות תיירים וגם אם יכנסו זה רק ממדינות מסוימות. ייקח שלושה-ארבעה חודשים עד שהתיירות תתאושש ועד אז אנחנו זקוקים לתמיכה הכלכלית".
כ-3,000 מורי דרך מתוך כ-8,000 מורי הדרך שיש בישראל עובדים בתיירות הנכנסת והם מחוסרי עבודה כבר למעלה משנה מאז פרצה מגפת הקורונה. חלקם פוטרו וחלקם עצמאים שאין להם עבודה כי התיירים לא מגיעים. אלה שהיו זכאים לסיוע כלכלי מביטוח לאומי, טוענים כי דמי האבטלה שקיבלו היו נמוכים בהרבה מהכנסתם כמורי דרך.
הבעיה מצויה באופי העסקתם של רבים ממורי הדרך, שמקבלים תשלום על עבודתם ממספר רב של חברות וגופי תיירות. החוק הישראלי אמנם מכיר במצב המיוחד של מורי הדרך, ולכן מחייב את הביטוח הלאומי להעניק להם רשת ביטוחית, כפי שנהוג אצל שכירים רגילים, באמצעות צו מיוחד לסיווג מעסיקים. אלא שבביטוח הלאומי, כך טוענים מורי הדרך, מעדיפים לפרש את החוק ואת הצו בצורה מצומצמת, ורבים מהם נתקלים בקשיים משמעותיים במיצוי זכויותיהם.
כעת, אחרי שפספסו כמה עונות תיירות, מורי הדרך נלחמים להציל את התיירות בחודשי הסתיו והקיץ הבא.
לדברי רום, "כפו עלינו את האבטלה הזו אבל אנחנו לא יכולים לעשות משהו אחר כי אם אנחנו נלך למקצועות אחרים, לא יהיה מי שיקבל את התיירים כשהענף יחזור לעבוד. הענף הזה מחזיר למדינה לפחות פי חמישה ממה שהמדינה צריכה להשקיע בנו עכשיו בתקופה הזו. מדינת ישראל זו לא מדינה שמישהו קם בבוקר ואומר מחר אני נוסע, אנשים צריכים להיערך, להזמין טיסות, זה ייקח זמן ועד אז חייבים לעזור לנו לשרוד, התיירות הנכנסת זה השמן בין גלגלי הענפים של הכלכלה במשק, זה נוגע לכולם, חייבים לשמר אותנו".
אמיר מרגליות, מורת דרך שהגיעה גם היא להפגין בנתב"ג, סיפרה כי מחודש מרץ 2020 לא עבדה. "יש לי משפחה, יש לי משכנתא ואין לי שום אופק", אמרה. "קיבלנו תמיכה ואבטלה אבל כל הזמן אנחנו מרגישים שהסכין על הגרון, למרות שזו התקופה שאנחנו היינו אמורים לעבוד בה הכי הרבה, אבל אין לי תשובות לתת לקבוצות שרוצות להגיע".
