אין מילה אחרת מ"חוצפה" כדי לתאר את מה שמתרחש מדי שנה בחריגות השכר בגופים המתוקצבים והנתמכים בישראל. יחידת האכיפה באגף הממונה על השכר במשרד האוצר הוקמה לפני 23 שנה, ומאז בכל שנה מתריע הממונה (מאז 1997 התחלפו כבר שבעה ממונים) על החריגות שמתגלות.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי דו"ח חריגות השכר שהתפרסם היום (ג'), ב-75 גופים מתוקצבים התגלו בשנת 2018 חריגות בשכר העובדים. השלטון המקומי מככב בפער ניכר לעומת שאר המגזרים עם חריגות ב-45 גופים, בחברות הממשלתיות התגלו 11 חברות עם חריגות, בגופים נתמכים במערכת הבריאות נמצאו ארבעה עם חריגות, בתאגידים שמונה ובמערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל נתגלו חריגות בשבעה מוסדות.
הממונים ומקבלי הכספים בגופים שבהם מתגלות חריגות השכר מביעים צער וחרטה, מהנהנים בראש, מבטיחים להשתפר - ובשנה הבאה שוב חורגים. חלק מהחורגים עושים זאת, מתברר, חמש שנים ברציפות.
ומהן בעצם החריגות? תשלום משכורות מנופחות בניגוד לנהלים, למשל משכורות גבוהות מהמגיע לדרג העובד או שנות הוותק שלו, תשלום תוספות שכר לא חוקיות, זקיפת הטבות שלא כדין ועוד כהנה וכהנה.
ומה קורה לחורגים? ממש לא הרבה. מקסימום הם ננזפים ונדרשים להחזיר את הכספים שקיבלו שלא כדין לקופת הארגון, כמו מנכ"ל לשעבר של קופ"ח גדולה שהשיב 522 אלף שקל.
כדי שהחוצפה הזאת תיעלם מ-75 הגופים הנתמכים שבהם נתגלו החריגות, צריך לעשות בדיוק את מה שנעשה בהקשר למסכות הקורונה - שהקנס על אי-חבישתן זינק מ-200 ל-500 שקל ושיפר את המצב ללא היכר.
קנסות גבוהים, אפילו כפליים מסכום החריגה, העמדה לדין פלילי של המשלמים ומקבלי הטבות שלא כחוק בסכומים גבוהים ואף שליחה במקרים החמורים של המורשעים לכלא - יחסלו את התופעה. כדאי לנסות.
