185 מיליארד שקל – זאת העלות של התוכניות הכלכליות שיזמה הממשלה עד כה. אך מתברר שהאוצר ממש מתקשה למצוא בקופה גם כמה מאות מיליוני שקלים, שיאפשרו לפתור אחת ולתמיד את מצוקת העובדים הסוציאליים, השובתים זה השבוע השני.
מצבן של העובדים הסוציאליות, רובן עובדות, בכי רע כבר שנים רבות. דבר אחד הכל יודעים: עבודה סוציאלית זאת אחת העבודות הקשות שקיימות. לפני כמה שנים אמרה עובדת סוציאלית, כי יהיה לה קל יותר לסחוב על גבה אבנים במשקל 10 ק"ג באתר בנייה, מאשר לטפל ביום אחד בעשרה אנשים, בהם בחור שמאיים להתאבד, נערה מסוממת שהתדרדרה לזנות ואם לחמישה ילדים, שבעלה מתעמר בהם.
מאז המצב רק החמיר. העובדים הסוציאליים שובתים כבר 10 ימים ברחבי המדינה במחאה על השכר הנמוך והמחסור בתקנים, שנע לטענתם סביב 1,000 תקנים (בעוד שלפי האוצר חסרים "רק" כמה מאות). עובד אחד מטפל ב-400 עד 600 מטופלים, ולפחות אחת לשבוע עובד או עובדת סוציאליים מותקפים וסופגים מכות מאחד מהמטופלים ואפילו ממי שאינו מטופל שלהם.
כל זה הביא לאחרונה לנטישת עובדות סוציאליות רבות את המקצוע, חלקן לאחר שנות עבודה רבות במהלכן צברו מיומנות והתחבבו על חלק ממטופליהן. "האחריות גדולה מאוד והשכר נמוך מאוד. אף אחד לא רוצה לעבוד בתנאים הללו", אמרה הערב ענבל חרמוני, יו"ר ארגון העובדים הסוציאליים, בפגישה אישית עם שר האוצר ישראל כץ וראשי הצוות המנהל את המו"מ עם העובדים הסוציאליים מטעם משרד האוצר.
כך נעשה עוד ניסיון, החמישי במספר מאז יום שני בשבוע שעבר, לפתור את המשבר. מצב זה מקשה בעיקר על המטופלים, בשל השביתה המתמשכת בעיצומה של התפרצות נוספת של מחלת הקורונה.
בינתיים, הניסיון לשים סוף למשבר נכשל. כך, כבר מניין ימים, ילדים, נערות בסיכון, נוער במצוקה, נשים נפגעות אלימות קשה וקשישים גלמודים, לא מקבלים את הסיוע שלו הם זקוקים.
סובלים מאלימות
התביעות אינן רק כספיות. העובדים הסוציאליים מותקפים שוב ושוב וכעת הם דורשים לראשונה הגנה מאסיבית. זאת חייבת לכלול, כדרישתם, מאבטחים בכל הלשכות ולעתים גם בפגישות "רגישות" עם מטופלים, שיפוץ של הלשכות, שכלול מנגנוני בטיחות, כמו דלתות עמידות, וגם לחצני מצוקה ומכשירים להגנה עצמית למקרה הצורך, כמו מיכל גז מדמיע.
באשר לדרישה הכספית - היא יותר ממוצדקת. רבות מהעובדות הסוציאליות עובדות רק ב-70% משרה, כי כך קבעו משרדי האוצר והרווחה. אולם הכל יודעים שזה בלוף, כפי שמספרת העובדת ד. "כולנו עובדות ב-100% משרה ויותר, אבל מחשיבים לנו את העבודה כ-70% בלבד", היא אומרת ל-ynet ופורצת בבכי.
השביתה, שמתקיימת דווקא בימי הקורונה, נחשבת במשרד האוצר ל"חוצפה". "אתן מנצלות את המצב", הטיח בהן פקיד במשרד האוצר. העובדות הסוציאליות הכחישו שמדובר פה בניצול המצב. בצדק טענו, כי זה שנים שהמשא ומתן מתקיים אחת לכמה חודשים "ועדיין עובדת סוציאלית משתכרת לפעמים 4,000 שקל והמדינה נאלצת להשלים את השכר שלה לשכר מינימום של 5,300 שקל. אם זאת לא בושה, אז מהי בושה?".
במשרד האוצר סרבו הערב להשיב לכל שאלות ynet וטענו כי "המשא ומתן מתקדם יפה והאווירה טובה, ואנחנו לא רוצים לקלקל את המצב הזה". אולם באותה נשימה טוענים באוצר, כי העובדות המתינו עד לשיא הקורונה כדי לפתוח בשביתה, כדי שכל הכעס יופנה כלפי פקידי משרד האוצר האטומים כביכול.
ומה מציע משרד האוצר לעובדים ולעובדות במקצוע הקשה הזה? גיוס של כמה מאות עובדים כדי למלא תקנים חסרים, הפחתה במספר התיקים שבהם מטפל עובד לכ-100 תיקים, העלאה זעומה יחסית בשכר, והיענות כמעט מלאה לתביעות ("שבאמת מוצדקות") להגברת האבטחה.
כמה המעט הזה יעלה? באוצר מסרבים לומר, אך ההערכות מדברות על כמה מאות מיליוני שקלים. אבל את הכסף הזה לא מוצאים במשרד האוצר דווקא בימים שבהם מדברים בכל יום על מיליארדים רבים.
באוצר מסרו לנו הערב: "הכסף לקורונה לא קשור לזה. מדובר שם בכסף מיוחד וחד פעמי. העובדות הסוציאליות רוצות מה שעולה לא מעט כסף לכל השנים ולא רק לתקופה המיוחדת הזאת". באמת תביעה מופרזת. שיעלו להן את השכר וישפרו את תנאיהן? ממש תביעה לא סבירה.
