מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת קוראין ממדרשת בן גוריון.
בצילום: דורית (50), כרמי (59), מרום (16), משב (11)
מחוץ לצילום: ראם (25), ים (23) ומרווה (20)
הבית: בית של 220 מ"ר. כרמי: "בנינו אותו ב-2008. השטח היה מסובסד, כ-80 אלף שקל, והבנייה עלתה 1.4 מיליון. כולם אמרו: 'אתם שמים כסף על קרן הצבי' כי לא חשבו שהיישוב יתפתח, אבל היום הבית שווה 3.8 מיליון. יש פה ביקוש מטורף".
המקום: דורית: "כולם קוראים למקום הזה 'שדה בוקר', אבל שדה בוקר זה הקיבוץ, ופה זה יישוב נפרד שהוקם ב-2003. הוא נבנה כדירות למורים, ובתחילת שנות ה-80 התושבים התאגדו ויצאו למאבק כדי שיוכלו לקנות קרקע ולהקים פה בית, ובסוף הצליחו".
איך הגעתם לפה? כרמי: "אני חוקר באוניברסיטת בן גוריון. אחרי שלוש שנים של פוסט דוקטורט בפנמה הגענו למדבר. חשבנו שנגיע לשנה אבל התאהבנו במקום". דורית: "זה סוג של הגשמת חלום כי אנחנו מאוד אוהבים את המדבר".
מה אתם עושים? כרמי: "אני חוקר עטלפים. המחקר שלי עוסק בתרומה של עטלפי החרקים להדברה ביולוגית, איך הם יכולים לעזור לנו להדביר מזיקים ללא חומרים כימיים. אני מנסה להגביר פעילות של עטלפים באזור החקלאי. אני מאוד אוהב מערות, וזה תחום שהיה הרבה לחדש בו, אז זה עניין אותי".
מה אתה יכול לחדש לנו על עטלפים? כרמי: "כולם חושבים שהם עיוורים אבל הם לא. הם לא רואים צבעים, רק שחור־לבן. ויש גם מינים שמנווטים רק בעזרת הראייה לצד אלה שמנווטים באמצעות הקול".
דורית? "אני כימאית. כשחזרנו מפנמה עסקתי בהקמה של מעבדה באוניברסיטת בן גוריון, אבל המעבר לנגב עורר בי צדדים שלא היו קיימים, והתחלתי להוביל כל מיני פרויקטים. קיבלתי פנייה מהמועצה להפיק את צעדת בן גוריון, למרות שלא היה לי שום קשר להפקה. כנראה זיהו בי משהו שלא ידעתי שקיים. אמרתי כן וגיליתי עולם חדש. מאותו רגע התחלתי לנהל שני ערוצי חיים במקביל: ניהול מעבדה באוניברסיטה ובמקביל להפיק ולנהל פרויקטים כעצמאית".
מכימאית הפכת למפיקה? דורית: "זה לא בדיוק מפיקה. אני יותר מובילה את התהליך. למשל כנסים בינלאומיים, שאני יודעת איך להנגיש את הידע שרוצים לחשוף. הקמתי גם חברה שנקראת 'נגב ברמה אחרת' ומתמקדת בתיירות ידע במדבר. אנחנו חושפים לקבוצות את מה שנחקר ונוצר כאן וגם מפיקים אירועי שטח לחברות. יש הרבה ארגונים שרוצים לעשות אירוע בדרום כדי לחזק את הפריפריה אבל משתמשים בנגב רק כתפאורה ומביאים את הספקים מהמרכז. רבים לא באמת מכירים את האפשרויות שיש למקום להציע".
לא משעמם פה? דורית: "פיתויים ועניין יש בכל מקום. אבל יש היבטים יותר נוחים בפריפריה, כמו בית בגודל הזה. אין פה שפע ומקומות בילוי, אבל המועצה דואגת להביא את התרבות לפה".
מה חסר לכם? דורית: "זה לא חוסר אלא חיסרון - הנסיעות. אנחנו נוסעים המון לצורכי עבודה, וגם כל דבר זה נסיעות. הסופר, למשל, הוא בירוחם או במצפה רמון, 20 דקות נסיעה, אבל עכשיו התחילו להגיע לפה משלוחים ואנשים מנצלים את זה".
ההחלטה הכי טובה שקיבלתם? דורית: "לחיות פה".
מינוס? דורית: "לפי תקופות, כמו כולם".
