המהפכה שמתכנן השר דודי אמסלם בחברות הממשלתיות שעליהן הוא ממונה מגיעה לישורת האחרונה. מבדיקת "כלכליסט" עולה שרשות החברות הממשלתיות תשלים בתוך כמה שבועות - בשאיפה עד חגי תשרי - את ניסוחם של תנאי סף וקריטריונים חדשים לדירקטורים בחברות השונות. אחר כך יפורסם קול קורא למועמדים, כשהכוונה היא להשלים את המינויים עד סוף השנה. עוד נודע כי חלק מהשינויים יסתמכו על חוק אזורי עדיפות לאומית - שיוכל להקנות עדיפות לדירקטורים על פי יישוב מגוריהם. אמסלם ינסה להעניק עדיפות גם לבחירת דירקטורים מהמגזר החרדי.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אמסלם החל בגיבוש הקריטריונים החדשים כבר לפני כמה שבועות לקראת איושם ההולך וקרב של מספר בלתי מבוטל של משרות בכירות - כולל יושבי ראש דירקטוריון - לקראת סוף השנה. לכך חברו הלכי הרוח הפוליטיים מכיוונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שעשוי להוביל לבחירות בחודשים הקרובים, או בתחילת השנה הבאה, ובהקשר זה, הטבות למגזר כזה או אחר יכולות לשרת את אמסלם.
לפני נתוני רשות החברות הממשלתיות, עד סוף השנה יש לאייש עמדות מפתח רבות: יו"ר חברת החשמל; יו"ר עמידר החדשה; יו"ר נמל אשדוד; יו"ר חברת נמלי ישראל; יו"ר חברת כביש חוצה ישראל (הרגולטור של כבישי האגרה); יו"ר חברת מקורות; יו"ר חברת נתיבי ישראל (מע"צ לשעבר) יו"ר חברת נתיבי גז; יו"ר דירקטוריון רכבת ישראל. מעבר לכך, מאות שיבוצים של "דירקטור רגיל" ממתינים לאיוש. בנוסף לשליטה בצמתים משמעותיים, מקפלים בתוכם תפקידים אלה שכר נאה של 1,500-750 שקל לישיבה, כאשר הדירקטוריונים בחלק מהחברות מתכנסים עשרות פעמים בשנה.
אמסלם פיזר רמזים עבים לגבי אופיים של הקריטריונים המתגבשים בנאומו במליאת הכנסת בשבוע שעבר. הוא הבטיח שהמדינה "תחשב מסלול מחדש" ביחס לחברות הממשלתיות ואיוש הדירקטוריונים תוך שהוא מספק שלוש סיבות שחבירתן לא מותירה ספק בנוגע לצורך בשינוי: ראשית, קעקוע נבחרת הדירקטורים שייסד שר האוצר לשעבר ח"כ יאיר לפיד. שנית, ריסוק מורשתו של ראש רשות החברות הממשלתיות לשעבר אורי יוגב, שסומן בעבר כמי שמונע מהדרג הפוליטי ליישם אג׳נדות שלהם בחברות. ושלישית, חיבוק עז לנרטיב "ישראל הראשונה והשנייה". כלומר עצירת מי שקיבלו בעבר עדיפות בכניסה למוקדי כוח, לעומת מי שנזנחו מאחור.
אמסלם הטיח בנאומו: "תגידו לי, מה הפרופיל של האנשים בדירקטוריונים הממשלתיים? הפרופיל של האנשים שנמצאים בנבחרת הדירקטורים שקבע לפיד עם אורי יוגב? מדובר על אנשים ש-60% מהם הם ממרכז הארץ, מה שנקרא רעננה-כפר סבא, ממוצא אשכנזי ובני 60 ומעלה. נגמר הסיפור של לפיד! הנחיתי את הרשות לפתוח את הרשימה, ולבנות קריטריונים חדשים. לא חייבים להיות מבוגרים, אלא גם צעירים מהפריפריה, מדימונה ומקריית שמונה. לא רק רעננה ותל אביב, ולא רק אשכנזים! יהיו גם אנשי ציבור שתרמו. חרדים, שכמעט ולא נמצאים, ובני העדה האתיופית. נפתח חזרה את הרשימה כדי שתהיה נבחרת חדשה", סיכם.
רק 30% נשים בדירקטוריונים
נבחרת הדירקטורים שנוסדה בתקופת כהונתו של יאיר לפיד כשר האוצר נועדה לנתק את הזיקה הפוליטית ממוטת הניהול ביותר מ-60 חברות שכפופות לרשות החברות הממשלתיות ולהפוך את ניהולן למקצועי יותר. הקריטריונים העיקריים למינוי דירקטורים בחברות הפכו להיות ניסיון מקצועי, ותק והשכלה, לעומת זיקה פוליטית.
המהלך הוכיח את עצמו, ומיוחס לו בין היתר המעבר מהפסד מצרפי של כלל החברות בהיקף 600 מיליון שקל בשנת 2013 לרווח מצרפי של 2 מיליארד שקל בשנת 2016, ורווח מצרפי נקי של כ-4.6 מיליארד שקל בסוף 2018. המהלכים המשלימים לגיבוש הנבחרת היו חיזוק הממשל התאגידי עם רישום של חלק מהחברות לבורסה ושקיפות מול הרשות לני"ע, כמו גם איסור על העסקת קרובי משפחה שהיה נפוץ מאד עד אז בחלק מהחברות.
אבל בהיבטים אחרים, המצב עדיין טעון שיפור. שיעור הייצוג של מגזרים שונים בחברות הממשלתיות אינו אחיד, כאשר ייצוג נשים נע סביב 30%, וייצוגם של הערבים, הדרוזים, יוצאי העדה האתיופית ומוגבלים מגיע לאחוזים חד-ספרתיים בלבד. הגיל הממוצע של הדירקטורים המכהנים הוא סביב 55, אבל זהו פועל יוצא של דרישות ותק והשכלה. ספק אם השינויים שמבקש להנהיג אמסלם ייצרו נבחרת מאוזנת יותר בהיבטים של ייצוג, ובכל זאת אמסלם נתלה בנתונים אלה כדי לקדם את המהלך.
ממידע שהגיע לידי "כלכליסט" עולה שאחד הכלים שבהם אמסלם עשוי להשתמש בגיבוש הקריטריונים החדשים הוא חוק "אזורי עדיפות לאומית". מדובר בסעיפים חדשים יחסית בחוק (152 ו-153) שקובעים כי "הממשלה רשאית להחליט על מתן הטבות לאזור עדיפות לאומית בתחומי פעילות הממשלה. החינוך, התרבות, התעסוקה, הרווחה, הבינוי, השיכון, התעשייה, החקלאות, התיירות, הפנים, הגנת הסביבה, קליטת העלייה או התשתיות". החוק אינו קובע מפורשות אילו הטבות יינתנו, ובפרשנות מסוימת הן יכולות לכלול עדיפות בשיבוץ לחברות ממשלתיות. בנוסף, הממשלה יכולה לקבוע שהטבה לאזורי עדיפות תהיה בייצוג הולם, ומועמד לנבחרת יקבל קדימות מעצם מקום המגורים שלו.
עדיפות לדירקטורים חרדים
מגזר נוסף שצפוי לקבל עדיפות הוא החרדים. נכון להיום, ייצוג החרדים בחברות הממשלתיות נמוך ואמסלם ככל הנראה יבקש לשבץ מועמדים ממגזר זה גם בתחומי החשמל והסעת המונים הקרוב ללבם ולא רק בחברות דוגמת "החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי", או "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים". בהקשר זה, האתגר של אמסלם יהיה כפול: ראשית - איתור מועמדים שיעמדו בקריטריונים שאינם אמורים להיות גמישים דוגמת ניסיון מקצועי, עסקי וותק מתאים, והשני - שכנוע מועמדים רלבנטיים במגזר להגיש מועמדות לנבחרת הדירקטורים החדשה, אף שמנהיגים רבים במגזר מסרבים להכיר במדינה ובמסדותיה.
מהלך כזה יסייע למערכת היחסים בין הליכוד למפלגות החרדיות שעוברת בימים אלה מהמורות בשל זעמם של החרדים על אי-העברת תקציב - עיכוב שמונע את תוספות התקציב הקבועות לבחורי הישיבות, שקצבתם כעת נמוכה מכפי שהיתה בשנים קודמות.
ככל שישראל תידרדר למערכת בחירות נוספת, יצריכו מינויים בחברות הממשלתיות את אישור היועץ המשפטי לממשלה, שקבע בעבר כי אין לבצע מינויים בתקופת ממשלת מעבר אלא אם כן מדובר במהלך קריטי ומחויב המציאות. אבל גם בשגרה כל מינוי מחייב שתי חתימות - זו של אמסלם, שממונה היום על רשות החברות לאחר שסמכות זו הופקעה מידיו של שר האוצר, וזו של השר האחראי לתחום הפעילות של החברה, למשל שר האנרגיה בתחומי החשמל והגז, או שרת התחבורה בנמלי הים והסעת המונים. המעמד החדש הופך את אמסלם מוקד עלייה לרגל בכל הקשור לאיוש דירקטוריונים ממשלתיים, ומכאן החשיבות של הקריטריונים החדשים שייקבעו בשמירה על דרישות סף מקצועיות. שיבוצים בלתי ראויים עלולים לדרדר חברה ממשלתית לכיוונים לא רצויים, מוטים גחמות פוליטיות, בוודאי כשמדובר בחברה שהיא ספק שירות חיוני או מונופול בתחומה.
עוד לפני כהונתו של אמסלם עוררה נבחרת הדירקטורים עימותים וכיפופי ידיים עם שורת שרים שניסו לסכל ולחסל את המיזם. אותם שרים התקשו להשלים עם המהלך, בעיקר לאחר שהבינו שיכולתם לצ'פר מקורבים נעלמה. לאורך השנים ניסו כמה וכמה שרים לקעקע את הרפורמה בשלל רמות, החל מפנייה ליועמ"ש בטענה שהמהלך אינו חוקי, דרך "ייבוש" הדירקטוריונים עד כדי חוסר יכולת לתפקד בהיעדר קוורום (מינימום נוכחים לקיום ישיבה), ועד שיבוץ מקורבים תוך עקיפת נבחרת הדירקטורים הרשמית.
בשנת 2017 ניסה ח"כ דוד ביטן לקדם חקיקה שזכתה לכינוי "חוק הג'ובים". המטרה היתה לקבע מציאות שבה שר או חבר כנסת יכול יוכל למנות דירקטור לחברה ממשלתית, ללא קשר לידע המקצועי שלו - בסופו של תהליך היוזמה נבלמה.
