"החלטתי למנות למנכ"ל קבוע את עודד שמיר". כך הודיע אתמול (שלישי) די במפתיע שר האוצר, ישראל כץ. שלושה חודשים חלפו כבר מאז התפטרותה הפתאומית של המנכ"לית קרן טרנר-אייל, מינוי של כץ, ושר האוצר לא מיהר למנות לה מחליף קבוע, אלא רק כממלא מקום את ערן יעקב, מנהל רשות המיסים. דווקא בתקופת ממשלת מעבר אצה רצה לו הדרך. מעט מוזר.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
על דבר המינוי החפוז שמע ממלא המקום יעקב מהתקשורת. גם הפעם כשל כץ ביחסי אנוש, כפי שאירע כאשר התעמת עם בכירי המשרד, שפרשו בזה אחר זה.
בה בשעה שמיהר השר למנות את יהלי רוטנברג למחליפו של החשב הכללי שהתפטר, רוני חזקיהו, הוא דווקא השתהה דווקא בשני תפקידי המפתח האחרים שהתפנו - ראש אגף התקציבים שעזב בסערה, שאול מרידור, והמנכ"לית קרן טרנר-אייל, במקומה הוא מינה את האיש העסוק באוצר בתקופת תשלום המענקים - מנהל רשות המיסים.
כץ אף הציע ליעקב את התפקיד במינוי קבוע, אך זה הבין שמדובר בכאב ראש גדול ובמינוי שיהיה כנראה גם הוא זמני, בימים שלקראת בחירות, והשיב בנימוס - "לא תודה".
היום, לאחר שנטען שערן בעצם הודח מהתפקיד בשל אי-הסכמתו לבצע מינוי פוליטי שבו חפץ כץ, פירסם המנכ"ל הזמני הודעה מיוחדת ובה כתב: "הסכמתי למלא את תפקיד מנכ"ל המשרד לתקופה קצרה עד כמה שניתן לנוכח המרכזיות של שני התפקידים, במיוחד בתקופה זו. ביני לבין השר יש יחסי עבודה מצוינים ובהחלטה משותפת סוכם בינינו שבתור ממלא מקום ומנהל רשות המיסים, אין מקום שאבצע מינויים באוצר.
"אני שמח כי השר הצליח למצוא מינוי נכון וראוי לתפקיד מנכ"ל המשרד, מינוי המאפשר לי לחזור באופן מלא לתפקידי ברשות המיסים, ומודה לו על האמון שנתן בי וההזדמנות לעשות אף יותר למען המשק בתקופה קשה זו", סיכם יעקב.
יאמר מיד - המועמד של כץ למנכ"לות האוצר, עודד שמיר, היה ועודנו מקורב לבכירי הליכוד, בעבר היה ממש יד ימינו של אריאל שרון המנוח, אולם, הוא אחד מראשי המשק וכישוריו בתחומים הכלכליים מוכחים. לאחרונה היה יו"ר חברת נתיבי ישראל, אותה חילץ ממשבר קשה.
למה דווקא עכשיו?
מה שתמוה במינוי זה, הוא דווקא העיתוי. בעת ממשלת מעבר, ממנה שר האוצר מנכ"ל חדש, כאשר מינוי שכזה חייב באישור של היועץ המשפטי לממשלה ושל מפלגת כחול לבן, אחרת לא יאושר ברוב בממשלה. מדוע לא ביצע אותו ברוגע בשלושה החודשים מאז פרישת טרנר-אייל?
מוזר עוד יותר הוא מינוי אדם לתפקיד שהוא משרת אמון, מנכ"ל משרד ממשלתי, כאשר בעוד שלושה חודשים יכול מאוד להיות שעל כיסאו של שר האוצר ישב פוליטיקאי אחר, שימנה, כנהוג, מנכ"ל שהוא איש אמונו לתפקיד.
עודד שמיר הוא בהחלט מינוי ראוי, רק יש להתפלא שהסכים להתמנות לתקופה של חוסר אפשרות לבצע מדיניות כלכלית חדשה, בעת קיומה של ממשלת מעבר וכאשר יש סיכויים רבים שבסוף האביב הוא כבר לא יהיה מנכ"ל המשרד.
אפשר לסכם את הפרשה הזאת רק במשפט אחד: כפי שמתנהלת מזה שמונה חודשים כל המדינה, כך בוצע גם המינוי הזה: מאוחר מדי, באופן תמוה, לא במועד הנכון, מבלי שהמניעים ברורים וגם ללא שום היגיון. וחבל שכך, כי משרד האוצר בימים אלה הוא אחד משני המשרדים החשובים במדינה, לצד משרד הבריאות, וכאמור, מדובר במינוי ראוי.