בהיעדר אנשים, פתאום קופצים לך האובייקטים מול העיניים, ואז אתה מגלה שבעצם כל הקניונים הם אותו דבר: מדרגות נעות שכבר הרבה זמן לא זזות לשום מקום, מתקני שעשועים שוממים, חנויות (סגורות) של מותגים, אבל מה שבעיקר קופץ מולך הם מרחבי החניה הריקים בחוץ.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, ואני, כתל-אביבית, זה מה שקופץ לי בעין. כל דבר אצלי הוא לפי מדד החניה - יש או אין. כחול ולבן הוא הצבע שלי. לא, לא בדגל - בסימונים על המדרכות. אבל ביום שלישי השבוע בעזריאלי תל אביב, אחד הקניונים העמוסים בישראל בדרך כלל, בשעה ההומה (בעיקרון, לא כולל קורונה טיים) שש ועשרים בערב, נמדדו - כמו טמפרטורות בימי שרב או בחורף קפוא - נתונים קיצוניים: 373 מקומות חניה פנויים במפלס החניה מינוס 1. בקומה מתחת נמדדו כבר 710, ואם זה לא מספיק אז גם בלי להיות נכה או ללכת מכות עם מישהו הצלחתי לחנות ממש על דלת הכניסה המובילה למעליות הקניון.
3 צפייה בגלריה
קניון עזריאלי תל אביב. בפוקס יש שלט "70 אחוז על סוף עונה". איזו עונה?
(צילום: דנה קופל)
קילומטרים על גבי קילומטרים הם עמדו בשיממונם, קניונים בכל רחבי הארץ, שעדיין לא הורשו לפתוח את החנויות בתוכם, ונשארים פתוחים רק בשל העסקים החיוניים הפועלים בהם. מהגרנד קניון בבאר שבע, הטוען כי הוא הגדול במדינה, דרך קניון הזהב בראשון לציון (הטוען גם הוא), ועד לקניון הפופולרי ביותר ללא עוררין - עזריאלי תל אביב, שהיה, ללא ספק, העצוב במדינה. נראו בו רק חיילים שסיימו את משמרתם בקריה ונכנסו אליו כדי לעבור לרכבת שנמצאת בצידו השני. מתחמי המזון היו נטושים, חוץ מהרי-בר, בו הציקו ילדים מזדמנים למוכרים שגדולים מהם רק במעט.
תחנה ראשונה
מרכז עזריאלי, תל אביב: קניון בלי ריחות
מכל הקניונים בהם ביקרתי באותו יום, רק בעזריאלי המדרגות הנעות עבדו, אבל רק עד הקומה הראשונה, שבה נמצא הסופר-פארם, פריט חובה בכל קניון שהפך לחנות הדגל שבשבילה ורק בשבילה לפעמים מפעילים קניון שלם - שזה אומר מאבטחים, שומר בכניסה, מנקים וכל מיני אחרים. ובעברית: בזבוז כסף לא מבוטל.
מתקני שעשועים שילדים כבר לא עולים עליהם חודשים הזכירו את הגלגל הענק הנטוש של צ'רנוביל, אבל את מדליית הדיכאון כבש ללא ספק חלון הראווה החשוך של זארה. אין דבר יותר מדכא ושובר לב לבחורה מלראות חנות בגדים שוממת, במיוחד כשאיך אומר הסלוגן הפופולרי? החורף מגיע.
את מדליית הדיכאון כבש חלון הראווה החשוך של זארה, ושיא הייאוש נשבר כשהבחנתי באדם שבחושך החלקי שבקניון אשכרה פתח פנס כדי לחפש את היציאה למדרגות
חמש דקות אחר כך נשבר שיא הייאוש כשהבחנתי באדם, שבתוך החושך החלקי שבקניון אשכרה פתח את פנס הסלולרי שלו כדי לחפש את דלת היציאה למדרגות. שם זה הרגיש אפוקליפסה של ממש. איפה המולת ההמון, ואיפה הריח, ריח המבשמים הנעימים שמפיצות החנויות כדי שלא נרצה לצאת מהן אף פעם? לקניון יש ריח, ועכשיו הוא איננו.
תחנה שניה
גרנד קניון, באר שבע: ממתי השלט "חג שמח"?
שעתיים קודם לכן, בגרנד קניון בבאר שבע זה נראה יותר אופטימי, אולי בשל השעה, שבה עוד היה אור. לינוי ועדן בדיוק יוצאות עם שקיות כחולות מהקניון. מה היה להן לקנות? סלולרי במתנה לחבר של לינוי ליום הולדת, ולמזלה החנות, המוגדרת חיונית, פתוחה.
בבאר שבע, מתברר, שלא כמו בתל אביב או בכלל במרכז, אין דבר כזה "חנויות רחוב", מלבד כמה פלאפליות פתוחות בעיר העתיקה, מה שעושה את ההנחיות של הממשלה לקודרות במיוחד עבור הסוחרים והרשתות. ואם הכל סגור, התושבים נאלצים להסתפק בשופינג בסופר או בפיצוצייה. האורות בחלונות הראווה כבויים, חלקם מסורגים, אבל הפרסומות עוד תלויות. "חג שמח", אומר פוסטר על אחד מהם, ולא ברור לאיזה חג הכוונה - פסח? ראש השנה? אולי כבר חנוכה? ברשת הבגדים פוקס יש "70 אחוז על סוף עונה". איזו עונה? קיץ.
"כואב הלב, עצוב, הרגשה של ריקנות. כמו רוחות רפאים", מתארת לינוי, שנמצאת בחל"ת מחנות הבגדים שהיא מנהלת בקניון אחר. "בדרך כלל כשאני באה לקניון אנחנו פה לארבע-חמש שעות בלי להרגיש. כיף לטייל בו. עכשיו באתי, לקחתי והלכתי. אולי באמת", היא מתחילה לצחוק, "אני אפצה את עצמי בבושם בסופר-פארם".
גם קארין באה לקנות מתנה ליום ההולדת של אמה. אנחנו פוגשים אותה ביציאה עם בלון גדול שקוף. "הכל חושך, עצוב מאוד, הזיה", היא אומרת. "בדרך כלל זה לא ככה, במיוחד לא הגרנד. זה המרכז של העיר ויש בו הכל - מקניות לבית ועד מספרה, גבות. חוץ ממנו יש לנו את הביג, וכל השאר זה מתחמים, והשוק הבדואי. מזל שקיוסק עם בלונים עוד נחשב לעסק חיוני", היא צוחקת.
צפו: מנכ"ל איקאה ומנכ"ל קניוני עופר באולפן ynet
(צילום: שחר גולדשטיין, ירון ברנר)
עם ארבעה אנשים בכל הקניון ושקט שמאפשר לשמוע את המחשבות של עצמך, לא פלא שאחרי שתי דקות קופץ עלינו הקב"ט הסמכותי, פנסיונר של השב"ס, ומבקש שנלך. בחוץ אנחנו פוגשים בקטי ובבנה אורי, שיוצאים מהקניון עמוסי שקיות ומפיחים תקווה שיש איזו חנות שפותחת בסתר. אבל לא, מתברר שקטי הזמינה הכל אונליין ועכשיו זה הגיע לסוכנות הדואר שבקניון. אז היא באה לעשות קנייה של מזון בסופר, ועל הדרך העמיסה את השקיות, מהן מציצים בגדי חורף עתירי פרווה, רחוק מאוד ממזג האוויר שבחוץ, כמו שסוף הסגר רחוק מאיתנו. "זה הרבה?" היא צוחקת למראה תמיהתי, "טוב שאת לא רואה את הערימות שבבית שהגיעו באונליין". וזה עוד כשהילדים שלה בבית ולא הלכו לבית הספר ממרץ.
תחנה שלישית
קניון הזהב, ראשון לציון: פקחים סמויים
שעה וחצי משם, בקניון הזהב בראשון לציון, אמילי, סבתא מטופחת, עומדת על שפת המדרכה ומחכה למונית. בגלל שהקניון סגור ואין כמעט תנועה גם נהגי המוניות הבינו את המצב ולא מסתובבים שם כשהם משחרים ללקוחות. לידה יושבת נערה שמחזיקה כוס מילקשייק ביד, ושהזמינה לה מונית באונליין, אפליקציה שאמילי לא מכירה. אולי הקורונה עושה בכל זאת משהו טוב. "יש חנות פתוחה בפנים?" אני שואלת את הנערה. "לא", היא עונה, "הזמנתי בוולט והביאו לי לספסל".
3 צפייה בגלריה
קניון הזהב ראשל"צ. עמרי, הזכיין של הפנינג, אומר שאם יהיה מרד קניונים - הוא בפנים
(צילום: אתי אברמוב)
אולי זו השעה המאוחרת יותר, אבל כאן יש עוד פחות אנשים מאשר בבאר שבע. על הדלתות מודבקים שלטים "לא להיכנס", אבל יש חנויות שעובדות ללא לקוחות ורק מכינות את המשלוחים. באופטיקנה, שנחשבת לחנות חיונית, אין אנשים כלל. גם כאן, כמו בכל הקניונים, הסיבה היחידה לפתוח הוא הסופר-פארם, ולכן רק השער שקרוב אליו מאויש. מולו, בזרימה, פועל המקדונלד'ס. ביום רגיל, מספר לנו יאיר, הקב"ט החביב, הקניון נסגר בחצות. עכשיו כולם סוגרים בעשר וחצי, וב-11 מכבים את האורות. ולא שיש הרבה מה לכבות, כי חוץ מבקומת הכניסה רוב האורות כבויים גם כך כל היום.
תתפלאו, אבל גם קניון סגור נחשב היום לאטרקציה תיירותית. מהשעמום, מספרת המוכרת במקדונלד'ס, אנשים באים ועושים סיבוב בין החנויות הריקות, רק כדי לספר שהיו בקניון סגור. רותי, חיילת משוחררת שאני פוגשת במקדונלד'ס, מאשרת: "אנשים באים לחוות, להגיד 'הייתי בקניון, ראיתי איך זה נראה, ועל הדרך קניתי משהו קטן'. אני לא מתה על המבורגר, אבל זה פשוט בשביל לצאת מהבית".
מהשעמום, מספרת המוכרת במקדונלד'ס, אנשים באים ועושים סיבוב בין החנויות הריקות. רותי, חיילת משוחררת: "אנשים באים לחוות, להגיד 'הייתי בקניון, ראיתי איך זה נראה'"
בחנות "ואהבת", שמוכרת פריטים יהודיים, נראים שני אנשים - ריימונד, מנהל הרשת, ועובד נוסף. בשעה חמש הם כבר עם רגל אחת בחוץ, מסיימים לסדר את המקום לקראת החג הבא עלינו לטובה חנוכה. "חייבים להיות אופטימיים", אומר ריימונד. "בסגר הקודם עוד הוצאתי סחורה לפסח". הוא מספר על פקחים שבאים בלבוש רגיל ובודקים אם בעלי החנויות עוברים על ההנחיות. "הם אומרים: 'אני רוצה לקנות'", הוא מספר. "בנתניה המוכר שלנו נתן למישהו להיכנס, וקיבל קנס של אלפי שקלים. בודקים אותנו כל הזמן".
השכן שלו, עמרי, זכיין רשת הצעצועים הפנינג, אומר שאם יהיה מרד קניונים - הוא בפנים. גם אותו אני תופסת בשעה חמש - השעה הכי חמה בימים רגילים אצל ילדים והורים - עם רגל אחת בחוץ, רק בא לסדר סחורה. "שלשום", הוא מספר, "ביום שניתנו ההקלות, הלכתי עם אשתי למתחם 'חונים קונים'. רבע שעה עמדתי בכניסה לחניה בלי לזוז, בסוף התייאשתי. השארתי את אשתי בחנות בגדי ילדים ונסעתי. אחרי שעה הם חזרו בלי לקנות כלום, בגלל התורים. גם פה יש פוקס ומנגו, חנויות של 300 מ"ר, מה הבעיה לבוא להתפזר פה?".
יאיר השומר אומר שיש אנשים שמביאים את הילדים להשתולל קצת במעברים הריקים. בדרך הביתה, בעזריאלי תל אביב, השומר בכניסה לחניה שואל "לאן זה?" כאילו יש לי הרבה אופציות. "לסופר-פארם", אני עונה, מתורגלת בתשובה הנכונה. "שתהיה לכם שנה מלאה במבצעים", מתחלף שלט ניאון של הקניון ועליו צילום הפרזנטורית שלהם. "הליכון חינם!" צועק אחד הילדים שבכל זאת הצליח להסתנן, כשהוא עומד על המדרגות הנעות, והשומר צועק עליו ללכת הביתה. בהיעדר אנשים, כל מילה שומעים פה כאילו אנחנו באולם קונצרטים ריק.
פורסם לראשונה: 08:22, 14.11.20
