שניים מבניה של קשישה שנפטרה ב-2013 התנגדו לבקשה שהגישו אחיהם לקיום צוואה נוטריונית שערכה לפני 19 שנים, וביקשו להוציא צו ירושה. ההתנגדות התבססה על הטענה שהצוואה הזו לא משקפת את רצונה האמיתי, שכן היא ביטלה אותה בצוואה אחרת. הם טענו שאף שהצוואה המאוחרת נפסלה בהליך קודם, היא עדיין מעידה שאמם לא הייתה מעוניינת בצוואה הראשונה. אלא שהשופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה קבעה כי המתנגדים לא יכולים לבסס את טענותיהם על צוואה שבוטלה עקב התנגדות שהם עצמם הגישו.
האם נפטרה בגיל 87 והותירה אחריה שתי צוואות: אחת שערכה בפני נוטריון ב-2001 ובה הורישה את הדירה שלה לשניים מילדיה (היו לה שישה ושניים מהם נפטרו). בצוואה מאוחרת יותר, שערכה ב-2012 בפני עדים, היא שינתה את דעתה וציוותה את הדירה לאחד מ-14 נכדיה.
ב-2015 ניתן צו לקיום הצוואה השנייה, אך כעבור שנתיים היא נפסלה בעקבות התנגדות שהגישו ילדי המנוחה. בפסק הדין נקבע כי הייתה מעורבות פסולה מצד אשתו של הנכד, וכי נפלו בצוואה פגמים נוספים כמו אי-בהירות לגבי מקום החתימה וחשד לנוכחותו של הנכד במעמד.
בהמשך, הגישו שני הבנים הזוכים לפי הצוואה הראשונה בקשה לקיום צוואה זו. אלא ששני אחיהם התנגדו לכך, וטענו כי הירושה צריכה להתחלק בין כולם לפי צו ירושה. בהתנגדות העלו האחים טענה מעניינת: לשיטתם, הצוואה האחרונה אמנם נפסלה בשל פגמים טכניים, אך עצם העובדה שנכללה בה הוראה לבטל את הצוואה הקודמת מעידה על כך שאמם לא הייתה מעוניינת בקיום הצוואה הראשונה.
המתנגדים הוסיפו כי אחיהם אף הצהירו בהליך הקודם שהם לא מעוניינים לרשת את הדירה משום שאמם שינתה את רצונה והם מכבדים זאת. לטענתם, יש לראות בהצהרה זו כהסתלקות מהעיזבון לטובת הנכד.
מנגד, טענו האחים (התובעים) כי מה שבטוח הוא שאמא שלהם לא רצתה שהעיזבון יעבור בירושה על פי דין. עוד נטען, כי מרגע שנקבע כי הצוואה האחרונה לא משקפת את רצונה אחיהם לא יכולים להסתמך עליה ולסתור את העמדה שלהם בהליך הקודם.
עוד הם הבהירו כי הצהירו כפי שהצהירו בהליך הקודם לפני שנחשפה התמונה המלאה והתברר כי הצוואה לא באמת משקפת את רצון אמם. מעבר לכך, הם טענו כי העדות שלהם לא נחשבת להסתלקות חוקית וממילא החוק לא מאפשר להסתלק לטובת נכד.
השופטת הילה גורביץ שינפלד קבעה כי חלק מהטענות שהעלו המתנגדים בהליך הקודם היו שאמם לא הייתה כשירה לערוך צוואה והיא לא משקפת את רצונה. על כן, הם לא יכולים להעלות כעת טענות סותרות ולהסתמך על דברים שנכתבו בצוואה זו כאילו היא כן משקפת את רצונה.
בנוסף, השופטת ציינה כי מדובר בצוואה שבוטלה כולה כמקשה אחת ולכן לא ניתן להתבסס על אף אחת מהוראותיה. השופטת אף קיבלה את טענת התובעים כי עדותם בהליך הקודם לא נחשבת להסתלקות כדין.
לפיכך ההתנגדות נדחתה ואילו הבקשה לקיום הצוואה הנוטריונית התקבלה. המתנגדים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,500 שקל.
