לפעמים, כשרונן מניפז פוגש יזמים בתחילת דרכם, הוא נזכר באותם מורים שנהגו לומר עליו: "הוא יהיה מנקה רחובות", ויודע, שהוא אחת ההוכחות לאיך "נבואה" כזו יכולה להוביל בדיוק להפך הגמור. כי היום, הנער ההוא, שסולק מבתי הספר בהם למד, סיים בכוחות עצמו בגרות אקסטרנית ולאחר מכן שני תארים, הוא הבעלים והמנכ"ל של קבוצת M51, שמאגדת 11 חברות טכנולוגיות בתחומי הפינטק, גיימינג אד-טק, קונטנק-טק ואדיוקשן טק.
"הקבוצה שלנו משקיעה במיזמים פורצי דרך, בעלי השפעה חברתית וטכנולוגית, בעזרת בינה מלאכותית וטכנולוגיות שפיתחנו. אנחנו יודעים להרחיב את יכולת פיתוחם והפצתם, מה שהופך אותם למיזמים מובילים בשוק", מסביר מניפז את האג'נדה והאסטרטגיה של הקבוצה. "אנחנו מגייסים יזמים, רוצים לעבוד איתם, כי אנחנו מאמינים שכאן, בישראל, יש את כוח האדם הכי איכותי בעולם בגיזרה זו. קבוצת M51 היא הסטרואידים לDNA של העסקים שבאים אליה. מה שבנינו יודע להכיל את היזמים ומתאים לעידן של היום, לכן אנחנו משקיעים אקטיביים. בעשור הקרוב יתחולל שינוי בשוק העבודה, שעתיד לייתר המון עובדים, ובהם מתכנתים. האוטומציה תשתלט על נתח גדול מהשוק".
איך אתם שורדים כקבוצה את משבר הקורונה?
"מעבר לכך שהחברות רווחיות, הקורונה הובילה אותנו לשחק במגרש חדש: מגרש התוכן. אני שמח לראות שאנשי התוכן מגיעים למקום הראוי להם. עד לקורונה אנשי התוכן היו האנשים שדורכים עליהם, שמשלמים להם מעט, אחרים הרוויחו על גבם מהתוכן שלהם. היום יש לאנשי התוכן הזדמנות להרוויח כמו באקזיטים. יש מלחמת ביקוש על תכנים, ומי שיש לו תכנים יותר טובים, ינצח. אני, אישית, מאמין גדול בתוכן, כי כמה שאני רוצה ואוהב לעשות כסף, יש לי נשמה. הקורונה הביאה את ההזדמנות לתוכן איכותי, ויש כסף גדול בעולם הזה".
"כדי לתת פלטפורמה טכנולוגית שעושה אופטימיזציה לתוכן, הקמנו לפני כמה חודשים את Haven - בית הפקה, מקלט ליוצרי תוכן, ללא תלות בקרנות והשקעות של ערוצי טלוויזיה פורמליים. הייבן מסייעת בהפצת התוכן ושיווקו ברמה הבינלאומית, באמצעות היתרון הטכנולוגי שלנו. אנחנו בונים ערוצי תוכן חדשים, בדגש על פרויקטים עם מסר חברתי, פילוסופי, אנטי-ממסדי ואנטי-טכנולוגי. הפרויקט הראשון של החברה הוא OUT PROJECT - סדרת רשת של סרטים קצרים על האדם הקטן מול הממסד והטכנולוגיה, שכבר מצליחה".
לדברי מניפז, "הקורונה עשתה הרבה רע, אבל גם הרבה טוב. אפשר לעבוד ולקיים מערכות יחסים בשלט רחוק, אפשר לגדול ברמה הבינלאומית. ישראל חייבת לנצל את התקופה הזו כי קפצנו דור. צריך לייצר מיזמים לטכנולוגיה, ולהגיע להישגים בכל תחום שיש בו פירצה, כדי להיות תלויים רק בעצמנו. הקורונה דחפה את מהפכת האוטומציה, ויבואו עוד יזמים. יהיו פה עוד צ'ק פוינט, וויקס ופלייטיקה".
הוכחתי שאני יכול - בניגוד לכל מה שאמרו עלי
דרכו של מניפז להצלחה לא היתה קלה. הוא עלה לישראל מקנדה בגיל 14. לדבריו, שילוב בין מבטא קנדי לנראות מזרחית לא הקל עליו, והוא חווה שנים של כשלונות במערכת החינוך ובדידות חברתית. "כל חיי שמעתי שאני לא יכול לעשות דברים, זו היתה החוויה הבסיסית שלי. כשהגעתי לישראל לא ידעתי עברית, לא הכרתי את התרבות. לא ידעתי שתיקן הוא ג'וק, לא הבנתי למה מוציאים גרעינים ממשמש וזורקים לבור. הייתי ילד עם המון דמיון, מה שהיום הוא כלי מעולה לאסטרטגיה, אבל אז הוגדר כבעיית קשב וריכוז".
"זרקו אותי מבתי הספר, למרות שלא הייתי קטסטרופלי ולא הייתי אלים, פשוט לא ידעו להבין ולהכיל אותי. התביישתי חברתית, לא הייתי קשור לכלום, הייתי ילד אבוד, שלאף אחד לא היה אכפת ממנו. אין דבר כזה ילד רע, ומילה אחת טובה לילד מספיקה כדי שהוא יתחזק ויתמיד. את זה אני לא קיבלתי. לכן אני כועס על המערכת הזו עד היום. כשהבנתי שאני חייב לעזור לעצמי, התחלתי לאתגר את עצמי. בדרך שלי, באמצעות המרדנות, הדמיון והתעוזה, הוכחתי שאני יכול - בניגוד לכל מה שאמרו עליי".
אביו של רונן מניפז בראיון לאולפן ynet לפני שלוש שנים
(צילום: אלי סגל)
אביך הוא ראש ביה"ס להנדסת תעשייה וניהול ויזם מצליח. אחיך שימש סגן נשיא Ebay העולמית. עד כמה זה פוגע ביכולת להאמין בעצמך?
"אכן לא פשוט לגדול בבית כזה. כשהייתי נער כעסתי עליהם, כמו שכעסתי על מערכת החינוך ועל כולם. אבל מכיוון שאני אדם נרקוטי לאופטימיות, היום אני נושא שיר הודיה לקושי שחוויתי. לא הייתי יכול להיות מה שאני בלי הקושי הזה. הרגשתי שאני לא עומד בציפיות, אבל היום אני מבין שאני יכול להאשים את עצמי לא מעט בנושא הזה, כי הציפיות הן בתוך הראש של עצמנו. בסוף ההורים שלי, כמו כל הורים, רוצים את טובת הילד, רק שאז לא היו כלים לעזור לי. לאבא שלי ולאחי לא היו בעיות כאלו, לכן הם לא יכלו לדמיין כמה קשה לי. יודעת מה? למרות שאני עדיין כועס על המורים ועל מערכת החינוך, שלדעתם הייתי טיפש ולא טוב, שאמרו עליי שאני התלמיד שמיועד להיות מנקה רחובות, בדיעבד, גם להם אני צריך להודות".
למה?
"כך הבנתי את המשמעות של מזל, שעבורי אלו ראשי תיבות של מקום, זמן, לעשות. היום יש לי מזל. בנוסף, כשאומרים לך שאתה כזה לא יוצלח, לוקחים לך את האגו. הורידו לי את האגו לכזו רמה, עד שקיבלתי את האומץ לעשות דברים שאחרים לא היו עושים".
בגיל 16 הוא קם ועשה. לאחר שנזרק מהתיכונים השונים ברעננה, ומבלי שהוריו ידעו על כך, הוא החל את דרכו בעסקים וביזמות. בהתחלה, מכר שואבי אבק 'קירבי' מדלת לדלת. "הייתי דופק על דלתות, ומכיוון שהייתי נמוך, כשהיו פותחים את הדלת, הייתי משתחל פנימה עם השואב, עושה הצגה ומוכר. ילד לא ממש יודע מה לעשות עם הכסף, אבל קיבלתי פידבק. אנשים קנו ממני משהו. הבנתי שאני מסוגל".
השלב הבא היה לארגן מסיבות. "הגיע רגע בו אמרתי לעצמי שחברתית, אני לא רוצה להיות לבד. הבנתי שהכי מגניב לעשות מסיבות כי כולם רוצים להיות חלק, והחלטתי להשתלט על העולם הזה. הכרתי אדם מקיבוץ תל יצחק שנתן לי את הסיוע הראשוני. הפכנו לול למועדון, ומכיוון שלא למדתי בתקופה הזו, היה לי זמן ליחצ"ן את המסיבות. מעל ל-500 ילדים הגיעו למסיבה הראשונה, המקום היה מפוצץ. ההסכם שלי עם אותו אדם היה שמתחלקים ברווחים מכרטיסי הכניסה חצי חצי. בסוף הערב הראשון הוא נתן לי ביד 10,000 שקל, משהו כמו 640,000 שקל היום. אמרתי לו תודה, ולא האמנתי שזה קורה לי".
"כשהגעתי הביתה, הערתי את ההורים שלי, כי הבנתי שסוף סוף עשיתי משהו חיובי. זרקתי את הכסף על המיטה ושאלתי אותם: 'מה אתם אומרים'? הם לא ידעו איך לאכול את זה. ככה המשכתי במשך כחמש שנים, וזו התקופה בה ההורים שלי התגלו כהורים נפלאים. הם סמכו עליי ותמכו בי. הם היו מגיעים כמעט לכל מסיבה בסביבות 2 בלילה, רק כדי להיות שם בשבילי, ושאראה את זה, שאבין שהם מעולם לא ויתרו עליי. הבנתי שרק בעיניי שלי הייתי כישלון, לא בעיניהם. היום הם מתים עליי, ואני מודה לאמא שלי, שעזרה לי להבין מהי אינטליגנציה רגשית, ולאבא שלי, שסייע לי להבין מהי יזמות וללמוד מהר".
אבל אז טעית, והגעת כמעט לפשיטת רגל.
"לאחר המסיבות, השתלבתי כיזם בתחום חיי הלילה, היו לי מועדונים והצלחתי, אבל החלטתי להוכיח שאני לא רק איש של מסיבות ולילה, ונכנסתי לתחום הפרסום בדיגיטל. נפלתי. באותה תקופה כבר היתה לי דירה משלי, חברה שרציתי להתחתן איתה, ואיבדתי כמעט הכל. לא נתתי לעצמי לשקוע כי הבנתי שתפקיד הטעויות הוא לחזק את הביטחון שלי, ואיתגרתי את עצמי מחדש. הקמתי את חברת Meme video, שפיתחה כלים לעולם הווידיאו והדיגיטל ועשתה אקזיט של 13 מיליון דולר, כשנרכשה על ידי חברת התוכנה הישראלית Somoto, וב-2018 הקמתי את M51. מהתקופה הקשה למדתי שני דברים: לא לבנות עסק שבנוי רק על אדם אחד, ולא להתבלבל בין צמיחה לתזרים".
אחד המסייעים לך בדרך, שגם הפך שותף בקבוצה, הוא ניר ויצמן, מבעלי רשת מלונות בראון.
"ניר ואני הכרנו שנים לפני שהפכנו שותפים. היינו עושים "בריין סטורמינג" עסקי, והיתה לנו חברות טובה. כשנכנסתי למשבר ורציתי להקים חברה חדשה, לקח לי הרבה זמן לבקש ממנו עזרה כי מאוד התביישתי, אבל מהרגע שביקשתי, לא עברו 15 שניות, והתשובה שלו היתה שכל מה שאני צריך, הוא מאחוריי. התחלנו לרוץ יחד. ניר הוא דוגמא לאנשים טובים, שהאמינו בי גם כשהיה לי קשה, ולא בגלל שהבאתי תוכנית עסקית. ב-2019 הוא סייע לגייס 3 מיליון דולר להרחבת M51, שאז כללה 8 חברות. מאז התרחבנו ואנחנו רווחיים. השקעה בי מתוך אמונה בדרכי, השתלמה לכל מי שהשקיע".
תחום נוסף אותו הרחיבה הקבוצה בתקופת הקורונה הוא הגיימינג. לפני שנה העניקה הקבוצה מיליון דולר לרועי רז, יזם ומייסד חברת OVIVO GAMES, והחברה היא חלק מהקבוצה היום. "תחום הגיימינג פורח", מתלהב מניפז. "ל-OVIVO, שמייצרת ומפיצה משחקים ברמה הגלובלית, יש כבר למעלה ממיליון משחקים במחזור הכנסות של 10 מיליון דולר".
כשמגיע אליך יזם צעיר, מה אתה מייעץ לו מלבד ההחלטה אם להשקיע במיזם שלו? אתה אומר לו, שיש סיכוי שיהיה עשיר ומסופק בדרכו כמוך?
"ליזמים בתחילת הדרך אני אומר שאין דבר כזה שאדם לא יכול, בעיקר בעידן האינטרנט, כשהכל נמצא שם. כן, עושים טעויות בדרך בגלל סיבות שונות. למשל, כשלא יודעים לעבוד בצוות, או כשבאים ממקום של אגו ומוותרים על עסקאות טובות. אבל אם מישהו מגיע עם מנוע להצלחה ולא לכסף, והוא מונע מתשוקה ולא מאגו, הוא יצליח ובכל תחום. אני יודע שלא אהיה שווה מיליוני דולרים, לא אהיה טדי שגיא, אבל אני יכול ללמד אותם מניסיון חיי. תמיד אמליץ להיות "self reliant", להאמין בעצמך ולסמוך על עצמך, ולגדול אקספוזנציאלית בליווי נכון ובתשתית יציבה. אני גם אומר להם, שיש אנשים טובים בדרך, וצריך לדעת לבקש מהם עזרה, לחפש ולמצוא את האדם שמאמין בך. ממליץ להם להראות אופטימיות ולהיות עם משמעת עצמית גבוהה ולא לקבץ נדבות".
"בתקופה מסוימת סייעתי לעמותת 'נא לגעת', שמפגישה בין אנשים חרשים-עיוורים לקהל הרחב. אותם עיוורים מגישים לך אוכל במסעדה שם. הם לא מבקשים נדבה, אלא מרגישים שהם שווים משהו. מהמקום הזה הקמתי לפני כמה חודשים עם ניר וייצמן, ניצן מי-רז (יזם בחיי הלילה) ונועה אשד (יזמית בתחום השיווק) את מיל"י: מחברים יזמים למען יזמים. זו רשת חברתית עצמאית, שקמה מתוך תובנה, ש'אם אין אני לי מי לי'. ברשת הזו יכול כל יזם לעזור בתחומו ליזם אחר, כשאנחנו מציעים ייעוץ וליווי במגוון תחומים ויצירת שת״פים בחינם, רק כדי לעזור אחד לשני. כיום יש ברשת מעל ל-70 יזמים, ביניהם ישי גרין, אנדי רם, רועי דויטש, אבי - פרופ’ אהוד מניפז, ועוד".
אתה מרגיש סוג של נקמה מתוקה בכל אלו ש"ניבאו" לך עתיד של כלום?
"אני במקום טוב, ויודע שאסור להקשיב לאנשים שאומרים לך לא לעשות כי רבים מהם פשוט לא רוצים שתצליח. יש אנשים שמייעצים לך רק כדי להראות כמה הם מעולים, ולא כדי לעזור לך. לא סתם יש לי 11 חברות בתחומים שונים. זה בא להראות שאף אחד לא יכול להגיד לך שאי אפשר. היום, כאבא, עוד יותר מתחדד אצלי המסר, שבכל פעם שיש תחום שאתה רוצה להיכנס אליו, ואומרים שאי אפשר להצליח בו, תראה לכולם שאפשר. ואפשר".
