ביום ראשון השבוע שלפה נוהא שלאלה ערימה של מעילים ושמלות ערב, והלכה למכור אותם לתושבי העיר צידון, 48 ק"מ מדרום לביירות. שלאלה היא מרצה בכירה בפקולטה לסוציולוגיה באחת האוניברסיטאות הגדולות של לבנון. אלא שהאוניברסיטה סגורה כבר ארבעה חודשים, ושלאלה לא מקבלת משכורת.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"חיפשתי איך לפרנס את המשפחה", כתבה לי. "לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לרוקן את הארונות". האם הצליחה למכור? "אנשים ברחוב זיהו אותי מיד ואני מניחה שריחמו עליי. מכרתי מעט, אבל אני מתכננת לחזור לפינת הרחוב עם רהיטים וכלי בית". מה שמדהים, היא מוסיפה, הוא שהשכנים הלכו בעקבותיה ו"מיהרו להתייצב בשורה ארוכה לידי, לנסות להרוויח כסף, להביא אוכל הביתה".
המצב הכלכלי בלבנון נחשב לקשה ביותר בין כל המדינות הערביות באזורנו, וזה לא התחיל בקורונה. הצניחה הכלכלית החלה לפני יותר משנה, בגלל שחיתות וניהול לא נכון של המשק והכלכלה, אבל הקורונה החמירה את המצב.
בביירות פועלת ממשלת מעבר, אבל חמישה שרים מתוכה התפטרו. נבחר ראש ממשלה חדש-ישן, סעד חרירי (בפעם הרביעית), אבל הוא עוד לא מינה שרים ולא נכנס ללשכתו. לפי שעה, הכל נחתך בארמון הנשיא, מישל עאון. המדינה כבר לא מקבלת סיוע מסעודיה, מה גם שלא ברור כמה מתוך הסיוע שהתקבל הגיע למדינה וכמה זרם לכיסיהם הפרטיים של בכירים.
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הבהיר שכל עוד לבנון לא תשתף פעולה עם מומחי כלכלה מערביים, היא לא תקבל עזרה כלכלית. אין כרגע ממשל שישתף פעולה, חיזבאללה הוא שנותן את הטון מאחורי הקלעים, ולו אין עניין לשתף פעולה ולהיחשף. מדינות המערב מצידן הכניסו אותו לרשימת ארגוני הטרור הבינלאומי ולא יעבדו איתו.
כרגע החיים הכלכליים נעצרו לגמרי. רק חנויות המזון והסופרמרקטים פתוחים, כל היתר סגור. ההערכה היא שכמחצית מהאוכלוסייה עברה ממעמד ביניים לעוני. "עקרות בית מגיעות בעיקר להעיף מבט במחירים ולהשוות עם חנויות אחרות בסביבה", מספרת לנו אימאן נאזף, סטודנטית מביירות. לדבריה, חיזבאללה שולח עגלות מוצרי מזון לתושבי השכונות העניות, וההתנפלות עצומה. "אף אחד לא עושה עכשיו חשבון עם חיזבאללה. אם יש מה לקחת מהעגלה, מורידים מיד ומסתלקים", היא אומרת.
שיעור האבטלה גבוה, אך אין נתון רשמי. מדברים על 18% בקרב הצעירים, אבל סביר להניח שהמספר גבוה יותר.
בקרב הצעירים יש זעם רב על השלטון, גם בעקבות הפיצוץ הענק שהתרחש לאחרונה בנמל ביירות, שזרע הרס וחורבן והרג רבים. בחודש שעבר חמקו 4,000 צעירים לתוך מטוסי הסיוע שהגיעו מנסיכויות המפרץ לשעות ספורות כדי לפרוק ציוד ותרופות בעקבות הפיצוץ. הם הגיעו לדובאי ולאבו-דאבי ומיהרו להתייצב במשרדי ההגירה. כמעט כולם זכו להבטחות לעבודה מיידית. יש בהם מהנדסים, הנדסאים, פועלי בניין ו"כל מי שלא הצליחו למצוא פרנסה בלבנון", אומר לנו מאבו-דאבי אחד מהם, שאמיל הוואג'יס, משפטן צעיר.
אמנם לבנון היא המדינה הערבית המוכה ביותר מבחינה כלכלית כרגע (יש להניח שבסוריה לא פחות גרוע, אבל משם קשה מאוד לקבל מידע ונתונים רשמיים), אבל המצב לא הרבה יותר טוב גם ברוב המדינות הערביות האחרות, אם כי יש הבדלים. עשר שנים בדיוק אחרי פרוץ האביב הערבי, מדינות ערב סובלות, כמו העולם כולו, ממשבר כלכלי קשה, חלקן גם מתחלואה גבוהה, ולאלה נוספת מחלה ישנה שמאפיינת לא מעט מהן - שחיתות כלכלית ופוליטית, שמקשה עליהן להשיג שיפור כלכלי משמעותי.
ירדן: עוצר כל סופ"ש
לפני שלושה שבועות הלכו תושבי ירדן להצביע לפרלמנט. יותר מ-50 אלף אנשי כוחות הביטחון, המשטרה והצבא התייצבו ליד אתרי ההצבעה, כדי להבטיח שהאזרחים עוטים מסכות, שומרים על מרחק, ולא נקלעים למריבות. אלא שרק שיעור נמוך של מצביעים הגיעו - 26%, גם בגלל חשש ההידבקות וגם כתוצאה מייאוש ואדישות.
ירדן סגורה לגמרי. כל מסופי היבשה והאוויר - מול ישראל והרשות הפלסטינית, עיראק, סוריה וסעודיה - חסומים. חוץ מחנויות מזון הכל סגור, ויש עוצר מלא בכל סוף שבוע, מחמישי בלילה ועד מוצאי שבת. רק מעט משאיות מזון מגיעות למכור פיתות, גבינות, ירקות ופירות וקופסאות שימורים.
גם ירדן, כמו לבנון, הפסיקה לקבל כספי תמיכה מסעודיה, שכן השתיים מסוכסכות על רקע ההתקרבות בין ירדן לקטאר. בירדן צופים שבקרוב הסכסוך ייפתר. בינתיים 23% מכוח העבודה מובטל, והפליטים הסורים והעיראקים, שמסתפקים בשכר נמוך יותר, תופסים עוד ועוד מקומות עבודה. ראש הממשלה, בישר אל-חסאונה, לא מתחייב לפתרון מהיר ורק מבטיח: "אנחנו עובדים כדי להביא השקעות זרות".
במקביל מנסה ירדן ללחוץ על ישראל להסיר מגבלות שהטילה על יצוא מירדן לשטחי הגדה המערבית, עוד לפני הקורונה, מה שאפשר למוצרים הישראליים לכבוש את שוקי הגדה ולדחוק את המוצרים הירדניים. "כל עוד לא תאפשרו לנו לנשום כלכלית", מזהיר בשיחה איתי אבו מגדי סולימני, יבואן פירות וירקות מהעיר אירביד, "לא רק שלא יהיה שלום בינינו, יהיה יותר גרוע, כי אתם חונקים אותנו".
מצרים: זוכה לשבחים
דווקא שכנתנו הגדולה מדרום, מצרים, שעוברת עכשיו, בלי פרסום רשמי, גל שלישי של קורונה, זוכה לתשבחות יחסיות על התמודדותה עם המשבר הכלכלי שבעקבות הקורונה. מספר המובטלים אמנם גדל - רשמית מדברים על 26%, אבל בפועל הוא כנראה יותר קרוב ל-35% - אולם הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי מקים פרויקטים כלכליים גדולים, והשלטון עושה מאמצים להעסיק מובטלים.
הקורונה הכתה בכל מקום, ומספר החולים הגיע כמעט ל-120 אלף. בינתיים אין שום הכרזה על מגבלות כלשהן, והכל פתוח - המדינה כל כך גדולה שלרשויות המצריות קשה יהיה לאכוף מגבלות משמעותיות - אבל יש ניסיון להגביר מודעות לעטיית מסכות ושמירת מרחק. זה לא מצליח במיוחד, בגלל תנאי העוני והצפיפות. העם המצרי רגיל לא לשמור מרחק.
"מספרי הנפגעים בקורונה נמוכים אצלנו יחסית למדינות אחרות בעולם, גם בהשוואה לישראל", אומר לי מגדי בן סולטן, עיתונאי מקהיר שכרגע הוא מובטל. לדבריו, אזרחים רבים מעדיפים שלא להתאשפז בבתי החולים, כי מצבם של רוב בתי החולים הממשלתיים עלוב, ובבתי החולים הפרטיים יקר. רבים נשארים בבתים, ולמרבה הצער חלקם גם מתים שם. "רק קשישים עם קורונה מגיעים, לעיתים קרובות בתקווה לזכות בארוחות בצורה מסודרת", הוא אומר.
דובאי: משבר? ממש לא
עוד שכנה רחוקה שלנו, אם כי קרובה בלב לאחרונה, היא נסיכות דובאי, ידידתנו החדשה, ושם פחות מוטרדים מהקורונה. מספר הנדבקים קטן יחסית, ויש הקפדה גדולה על ההנחיות למניעת הידבקות. בכניסה לנמל התעופה מחייבים את הנוסעים לעבור בדיקת קורונה זריזה, ויש הקפדה על מסכות ושמירת מרחק בבתי המלון והמסעדות, ובדיקות קפדניות בדרכים.
נראה שהקורונה לא משפיעה מאוד על הכלכלה. האבטלה נמוכה מאוד, ומצפים לזינוק של 35% בהשקעות הכלכליות בתקופה הקרובה, בין היתר הודות לרפורמות שיתירו לגורמים זרים בעלות מלאה על ההשקעה, ללא שותף מקומי. בימים האחרונים נודע כי לפחות 500 אנשי עסקים צפויים להיכנס לתעשייה המקומית. האטרקציה החדשה היא כמובן התעשייה הישראלית, ומתברר שמתקיימים בימים אלה עשרות מפגשים וכנסים - פנים אל פנים או בזום - לגבי שיתוף פעולה.
עם זאת, אבו באכר אל-שמסי, איש עסקים מצליח, אומר שדובאי לא בונה רק על התעשייה הישראלית. "אנחנו צריכים את התנועה הזאת, של מאות הישראלים, כדי להזיז את התעשיינים הכבדים מארה"ב ומאירופה. ברגע שרואים את התזוזה הזאת, מול ידידינו החדשים, גם אנשי העסקים האמריקנים מתחילים לזוז", הוא מסביר ומוסיף: "אנחנו עובדים על שיתופי פעולה חדשים עם אחינו הישראלים. אתם עוד לא יודעים שהדובאים הם אנשי מסחר מצוינים. אנחנו עובדים בשקט, יש לנו כללי התנהגות מסחרית מדויקים. מי שיצליח ללמוד אותנו ויביא הצעות טובות, יתעשר במהירות".
סעודיה: מכה קלה בחבית
סעודיה נמצאת עכשיו, בהובלתו של יורש העצר והשליט מוחמד בן-סלמאן, בתקופת מעבר בין עידן הנפט - היא עדיין יצואנית הנפט הגדולה בעולם - לבין כלכלה שתתבסס גם על תעשיות אחרות.
במדינה המפוצצת מעושר יש פער מעמדות עצום, כשבראש הפירמידה אלפי נסיכי בית המלוכה המחזיקים בהון עצום ומקבלים משכורות שמנות בכל חודש היישר מהארמון. יש גם חבורה של אנשי עסקים אמידים מאוד - מיליארדרים ומיליונרים כבדים - ובהם גם אישה אחת, הקבלנית לובנה עוליאן, שמופיעה בכנסים בינלאומיים ומספרת על פעילותה לקידום כניסת נשים לשוק העבודה. לעומתם התפתח מעמד נמוך, תופעה חדשה בסעודיה, של משפחות שמקבלות סיוע מהמדינה אך מצבן טוב בהרבה מעניי שאר מדינות ערב.
סעודיה נפתחת מבחינה כלכלית ופוליטית לאט ובהדרגה, וקשה עדיין לקבל תמונה מדויקת לגבי כלכלתה. כדי לפתוח עסק זר במדינה עדיין יש צורך בשותף מקומי שישלוט ב-51% מהעסק. לפי נתונים עדכניים, המשק הסעודי הצטמצם מתחילת הקורונה בגלל עצירת מכירות הנפט, ושיעור האבטלה עלה ליותר מ-20%, "אבל המשק צפוי להבריא בתוך שנה", אומר פהד אל-מוסיירי, מומחה כלכלי ויועץ למשרדי ממשלה בריאד.
בניגוד למדינות אחרות במפרץ, סעודיה לא מפטרת, לפי שעה, עובדים זרים כדי להעסיק במקומם את הדור הצעיר. הנסיך בן-סלמאן נערך להעסיק את הצעירים במקומות העבודה החדשים שהוא מייצר - בענפי הבידור, המסעדות ועוד, בעיר החדשה והמודרנית נאום שהקים בצפון סעודיה סמוך לגבולות ירדן, מצרים וישראל.
לפסטיבל הסכמי השלום של מדינות האזור עם ישראל הסעודים לא מצטרפים בינתיים, אבל הם "נמצאים עמוק בתמונה" מאחורי הקלעים, כפי שאומר לנו יועץ כלכלי בכיר בריאד. "אתם שולחים יועצים ומומחים, שמגיעים לכאן בדרכונים כפולים או נפגשים בחו"ל עם סעודים בכירים, וסעודיה, בתמורה, מפעילה את קשריה כדי לקדם הצטרפות למעגל השלום והנורמליזציה. הדוגמה האחרונה היא פקיסטן", הוא מגלה. "סעודיה לוחצת על ראש הממשלה, עמרו חאן, להצטרף לתהליך, אבל בינתיים הוא ממשיך להתעקש שקודם יפתרו את הבעיה הפלסטינית".
עיראק: שחיתות בשגשוג
אצל השכנה של סעודיה מצפון, עיראק, הדשא ירוק הרבה פחות, או מוטב לומר - המדבר הרבה יותר יבש. במדינה אין סגר רשמי, למעט מפעם לפעם בשכונות מגורי העילית בבגדד, שם התושבים שוכרים שוטרים כדי שלא יניחו לאזרחים שאינם מהשכונה להיכנס. הכלכלה במצב קשה, בעיקר בגלל עצירת יצוא הנפט. המשכורות הממשלתיות צנחו, שיעור האבטלה מתקרב ל-30%, והסיוע למפוטרים קלוש.
סגן ראש הממשלה, עלי אל-עלאווי, הודה לאחרונה בנאום יוצא דופן: "הכלכלה במשבר עמוק", והוסיף כי "עד שמחיר חבית הנפט (שכרגע עומד על 45 דולר - ס"פ) לא יעלה ל-70 דולר לא נצליח להשתקם. אנחנו חייבים להדק את החגורות ולהתמודד. אין לי פתרונות אחרים. אני יכול לומר רק שמצבנו קשה מאוד". אל-עלאווי התייחס בנאומו גם למכת השחיתות: "אנחנו מנסים להיפטר מהשחיתות. אין ניצחונות מיידיים. הכלכלה תישאר במשבר כל עוד השחיתות חוגגת".
הדעות במדינה חלוקות בשאלה האם לבקש סיוע מארה"ב, שבחשה בעיראק בעשורים האחרונים. חלק מבכירי הממשל מעוניינים בכך, אחרים טוענים שהמחיר הפוליטי כבד מדי. "אסור לתלות תקוות, לא בנשיא טראמפ ולא בנשיא ביידן", אמר קאסם אל-עריג'י, היועץ לענייני ביטחון של ראש ממשלת עיראק. "החיסולים שביצעה ארה"ב על אדמת עיראק, של קאסם סולימני ומהדי אל-מוהנדס, רק החמירו את המצב: אנחנו מגרש המשחקים של האמריקנים, והם לא מוכנים להתחייב אפילו לדמי כניסה. אנחנו הופכים לקורבן המרכזי של הסכסוכים הגדולים באזור, בלי שמישהו חושב להיחלץ לעזרתנו".
