(מומחים באולפן ynet. צילום: אורי דוידוביץ, חגי דקל)
חלק גדול מהמשק מושבת, מאות אלפי עובדים יצאו לחל"ת או פוטרו, אבל עובדים לא מעטים עדיין ממשיכים בעבודתם הרגילה מאחר שהם מוגדרים חיוניים. הם יוצאים מדי יום מהבית, שומרים על הנחיות משרד הבריאות, אבל החשש מההידבקות מקנן בהם ובמשפחות שלהם.
מנהל אגף התברואה באחת מערי השרון אף ציין כי עובדיו אספו אשפה מביתו של אחד מהחולים. "משרד הבריאות לא מוסר לנו מידע על חולים נוספים, וכך מסכנים את העובדים שלי". תשעה עובדים סיפרו לנו על חששותיהם בימי הקורונה.
מנהל מקצועי בהילוך שישי, סוכנות טויוטה
איך מתנהלת העבודה שלך בניגוד לימי שגרה?
"אם קודם היינו 15 עובדים, היום אנחנו בין 4 ל-6 עובדים. הסוכנות נותנת עדיפות לטיפול ברכב שמשרת את כוחות ביטחון וארגונים חיוניים כמו משטרה, עירייה, כוחות הצלה. זה ענף שקריטי שימשיך לתפקד גם בימים האלה. אנחנו משתדלים להיות בקשר על בסיס יומי עם מי שכרגע לא עובד".
עד כמה אתה חושש מהידבקות?
"יש חשש, כי בכל זאת אנחנו באים במגע עם אנשים ועם חפצים כמו ההגה, הכיסאות בתוך הרכב, ידית ההילוכים. כל הזמן הראש שלי טרוד: שטפתי ידיים או לא? נגעתי בפנים? כמו שרופא עובר בין מטופל למטופל ומחליף כפפות, ככה אני נע בין מכוניות, מחליף כפפות ושוטף ידיים בין רכב לרכב.
בכל מקום יש שילוט על שמירת המרחק בין אנשים, ואם יש כאלה שפחות מקפידים אני מסמן להם בעדינות. אם האדם לא מתרחק אני דואג להתרחק, ומובן שאני משתדל שכולם יישמעו להנחיות כמוני. במוסך אנחנו מקפידים על בדיקת חום לעובדים פעמיים ביום, בתחילת היום ולקראת סופו, בשביל לראות איפה אנחנו עומדים. אי אפשר לדעת מאיפה זה עלול לבוא".
ואליד סכסכ: "בחזרה הביתה אנחנו מקפידים על נוהל – אני מתקשר לאשתי ומודיע לה שאני מגיע, נכנס לבית ולא פוגש אף אחד. מוריד נעליים בחוץ, נכנס למקלחת ורק אחריה ניגש לכולם. בימים רגילים הילדים קופצים עליי כשאני חוזר מהעבודה"
מה אומרת על כך המשפחה, ועוד כשאשתך בהיריון?
"יש לי שלושה ילדים ועוד אחד בדרך, כך שהרגישות כלפי אשתי בגלל ההיריון הרבה יותר גדולה מהרגיל. בחזרה הביתה אנחנו מקפידים על נוהל – אני מתקשר לאשתי ומודיע לה שאני מגיע, נכנס לבית ולא פוגש אף אחד. מוריד נעליים בחוץ, נכנס ישירות למקלחת ורק אחריה ניגש לכולם. בימים רגילים הילדים קופצים עליי כשאני חוזר מהעבודה.
אשתי דואגת, ואני מקבל ממנה לפחות שלוש שיחות ביום כדי לוודא שאני שומר על מרחק מאנשים ושהכל בסדר. בהתחלה היא חשבה שאולי כדאי שאצא לחל"ת ולא ניקח סיכונים, אבל אחרי שדיברנו על זה החלטנו שצריך לדאוג לכל המחויבויות שיש לנו. בנוסף, יש איזה משהו אישי בזה שאומרים שאני עובד חיוני".
מנהל אגף התברואה באחת מערי השרון
עד כמה החשש לעבוד בפינוי אשפה בימים כאלה מתבטא בעבודה היומיומית?
"יש חשש. כשהבנו את התפשטות המחלה הגדרנו נהלים מדויקים שכוללים מיגון של מסכות וכפפות, ומודדים חום לכל העובדים מדי יום. העבודה חיונית במיוחד לקראת הפסח. כמויות האשפה הרבה יותר גדולות".
נתקלתם בפינוי אשפה של בית שידוע היה כי יש בו חולה קורונה?
"כן. קיבלנו מידע על חולה אחד. הנוהל ברור: על המשפחה להשאיר את האשפה בשתי שקיות אטומות לגמרי. הבעיה הייתה למצוא מתנדב שיביא את האשפה למשאית. בתחילה לא מצאנו. בסוף נמצא מתנדב, הלבשנו אותו כמו מי שנכנס לבית חולים. הוא חשש לחזור הביתה, אבל עשה את העבודה. הבעיה הגדולה היא שאנחנו לא מקבלים מידע ממשרד הבריאות איפה יש עוד חולים בעיר, וידוע שיש עוד חולים. זה לא בסדר, כי כך מסכנים את העובדים שלי, שחוששים בצדק. חלק קטן מהם ביקשו לצאת לחל"ת והרוב הגדול ממשיך, ביניהם עובדת שמטאטאת רחובות.
כל העובדים, חלקם בעלי משפחות, חוזרים הביתה עם החשש שמא נגעו במשהו נגוע בלי לדעת שהוא נגוע. אנחנו מבינים את רמת הסיכון שלהם, לכן מוסיפים להם בשכר. גם אני נמצא בשטח ורואה כמה לא פשוט להתמודד עם החשש הזה. נמשיך בעבודה, שלא כולם מבינים שהיא אחת החיוניות במשק".
רכז חבל יפו באגף התברואה בעיריית ת"א-יפו
איך אתה שומר על ההנחיות? אתה לא חושש מהידבקות?
"הגדרת התפקיד שלי היא תכנון, ארגון וניהול החבל, שמירה, פיקוח ובקרה על איכות רמת הניקיון בשעות אחה"צ, ופינוי האשפה. כל זה מחייב שעות רבות של עבודה בחוץ. מובן שאני חושש לצאת מהבית כמו כל אחד, אף שאני לא מוגדר בקבוצת סיכון. אני מתנגד לגישה של 'לי זה לא יקרה'. אף אחד לא חסין, ויש להקפיד על ההנחיות כדי למנוע את התפשטות הנגיף.
בעבודה אנחנו מקפידים על המרחק הנדרש, מקיימים ישיבות ודיונים חשובים במצומצם, וחל איסור לצוות פינוי אשפה לשבת יחד בקבינת המשאית. הנהלת האגף ציידה את העובדים במסכות, כפפות ואלכוהול ג'ל".
איך מקבלים בבית את היציאה שלך לעבודה?
"בני המשפחה מקבלים בהבנה, תומכים ודואגים לשלומי, משוחחים איתי בכל כמה שעות. הם יודעים שלמרות שאני מקפיד על הנחיות משרד הבריאות אני עדיין נחשף לעובדים אחרים. אני משתדל להמשיך לשמור על סדר יום כפי שניהלתי לפני המציאות הנוכחית, בין היתר מקפיד על אורח חיים ספורטיבי. רכשתי ציוד ספורט ואני מתאמן בבית. בשעות הפנאי אני מקיים שיחות וידאו עם משפחתי, שומע שיעורי תורה ונערך לחג הפסח".
מלחית עגינה בנמל אשדוד
איך את שומרת על ההנחיות? חוששת מהידבקות?
"גם בשגרה התפקיד מחייב אותי לשמור על כללי לבוש ומיגון בטיחותי. מתחילת משבר הקורונה התווספו כללים חדשים ואמו מקפידים יותר, מה שלעיתים מאריך ומסרבל את אופי העבודה, אך אני מקבלת את ההקפדה הזאת בהבנה ובהשתדלות מקסימלית.
"מובן שקיים חשש שאדבק, אבל אני מודעת לחשיבות התפקיד שלי ולחשיבות תפקודו השוטף של הנמל להזרמת סחורות למשק, ותחושת השליחות מתגברת על החשש. אני משתדלת להימנע באופן גורף מהימצאות במקומות ציבוריים. המשפחה הקרובה שלי מבינה שלא אוכל להיפגש איתה לתקופה הקרובה".
מנהלת מוקד אישורים וחסימות ב-max
איך את מסתדרת עם המציאות החדשה? עד כמה החשש מהידבקות קיים ביום-יום?
"המוקד נותן מענה ללקוחות פרטיים ועסקיים בנושאים שונים ופועל במשך היום. לעומת ימי שגרה, שבהם מועסקים במקום כ-120 עובדים ו-10 אנשי צוות ניהולי, כיום 70% מעובדי המוקד עובדים מהבית, וניהול מרחוק הוא אתגר לא פשוט. אני באה לעבודה מתוך תחושת שליחות ומחויבות, אבל הההרגשה לא כיפית, יש פה הרבה שקט. החשש לצאת מהבית גדול, אבל אני מקפידה על ההנחיות בבית ובעבודה ודואגת שכל מי שנמצא סביבי יקפיד גם הוא".
אורית ארליכמן-אוחיון: "כאם ל-4 אני מורגלת במצבים שדורשים אלתור וביצוע משימות רבות בו בזמן. אני ממשיכה לנהל את הבית מרחוק, ועם עזרה רבה מבן זוגי. כשאני באה הביתה אני מקפידה לגלות יותר סבלנות ולהעריך יותר את הזמן עם משפחתי"
כמה קשה השילוב של העבודה עם הבית בימים האלה?
"קשה, אבל אני דווקא מברכת עליו, כי הוא מאפשר לשמור על מעט שפיות במציאות ההזויה הזאת. כאם ל-4 אני מורגלת במצבים שדורשים אלתור וביצוע משימות רבות בו בזמן. אני ממשיכה לנהל את הבית, גם מרחוק, ועם עזרה רבה מבן זוגי. כשאני באה הביתה אני מקפידה לגלות יותר סבלנות ולהעריך יותר את הזמן עם משפחתי.
"עקב המצב נאלץ בן זוגי לסגור את העסק. הוא נשאר עם הילדים בבית ומגלה עכשיו כישורים נוספים שאפילו לא הכיר בעצמו, והילדים מקבלים אבא במשרה מלאה. בזמן העבודה אנחנו משתדלים לפעמים לשבור שגרה באמצעות שיתוף תמונות מסביבת העבודה הביתית של כל העובדים ('אפשר לעבוד בפיג'מה'), מתפנקים במתוקים ומשמיעים מוזיקה להעלאת מצב הרוח. בבית אנחנו מקפידים על אימוני זומבה עם כל המשפחה. וכשאני רוצה זמן איכות לעצמי אני קוראת ספרים לתוך הלילה".
מנהלת צוות פניות בדיגיטל בחברת מגדל באשקלון
מה מאפיין את העבודה שלך כיום לעומת העבודה בשגרה?
"אני מנהלת צוות של 20 אנשים שעונים אישית בווטסאפ לפניות של מבוטחים. לפני הקורונה היה כיף להתארגן ולהגיע לעבודה במוקד שלנו שוקק החיים, שעובדים בו כ-140 איש בשגרה. כיום יש במוקד כ-10 עובדים בלבד שמגיעים פיזית בבוקר, יושבים במרחק זה מזה, ומאוד חסרה האווירה הכללית. זה במקביל ללחץ יוצא דופן, כי אם בעבר היינו מקבלים כ-300 פניות בווטסאפ ביום, כיום אנחנו עומדים על 1,300 בממוצע ליום".
איך את משלבת בין בית לעבודה ועד כמה החשש להידבק בקורונה משתלט עלייך ביום-יום?
"אני ישנה בממוצע כארבע שעות ביום כדי להספיק לעמוד בכל המחויבויות שלי. קשה למצוא סידור לילדים מדי יום, במיוחד כשאי אפשר להיעזר בסבא ובסבתא. הנטל מתחלק ביני ובין בעלי. אני בהחלט חוששת להידבק וחלילה להדביק את בני הבית, וגם בעלי חושש, בעיקר לילדים. אבל המשפחה סומכת עליי ויודעת שאם אני יוצאת החוצה אני מקיימת את ההנחיות ועושה את המירב כדי לשמור על עצמי".
מהנדס שטח במוטורולה סולושנס
עד כמה החשש שלך להידבק בקורונה משפיע על העבודה?
"אני מטמיע מערכות קשר מתקדמות ונותן תמיכה למערכות הביטחוניות של משטרת ישראל, פיקוד העורף והרשויות המקומיות. אני לא חושש לצאת לעבודה כי אני רואה בתפקיד שלי שליחות ואנחנו שומרים על כללי הזהירות. עם זאת, בבית לא פשוט. לאשתי יש חששות וזה מובן, כי אני נאלץ להיות בקרבת הרבה אנשים, ואין לדעת מי לידך נושא את הנגיף ועד כמה אנחנו באמת מוגנים עם המסיכה והכפפות. היתרון הגדול הוא שהכבישים ריקים ואני יכול להגיע מהר ממקום למקום. זה מאפשר להספיק יותר משימות עבודה, להגיע יותר מהר הביתה לאשתי ולילדים ולעזור כמה שיותר".
מנהל התפעול במפעל דשנים והיפוכלוריט של כיל בחיפה
מה מאפיין את העבודה שלך כחיונית?
"אנחנו מייצרים דשנים שמשמשים בעיקר לחקלאות המקומית. כעת אנחנו בשיא העונה וצריכים לדאוג לייצור שוטף. בנוסף, אנחנו מייצרים את ההיפוכלוריט, החומר שממנו מייצרים אקונומיקה. בתחילת משבר הקורונה גברה הדרישה לחומר החיטוי, ואנחנו עובדים 24 שעות ביממה כדי לעמוד בביקושים".
כמה אתה חושש מהידבקות?
"החשש תמיד קיים. לכן עברנו לפגישות טלפוניות במקום פנים אל פנים ולעבודה בצוותים מצומצמים. המפעל עובד באופן רגיל יחסית, אבל מקבלים מנות ארוזות מאחר שחדרי האוכל סגורים, והפסקות הקפה הקצרות כמעט אינן מתקיימות. כשאני חוזר הביתה אני מקפיד להתקלח, להחליף בגדים ולהשתמש באלכוג'ל לפני שאני ניגש לילדים. בבית יש תמיכה גדולה, אף שהיא מהולה בחשש. מובן שמכירים בחשיבות של היכולת להמשיך בפרנסת המשפחה".
מנהלת מפעל ההרכבות של סודהסטרים ברהט
מה שונה בעבודתך בימים מול העבודה בשגרה?
"בשגרה אני מנהלת 800 עובדים, 50 אנשים בכל קו ייצור. כיום אנחנו פחות אנשים לפי הנחיות הממשלה. העובדים לא יצאו לחל"ת, אבל למבוגרים, בני 65 פלוס, הוצע להישאר בבית בשכר מלא. כדי לא לפגוע בתפוקות במקביל לקיום ההנחיות חילקנו את העבודה למשמרות, וזה לא פשוט, כי במפעל עובדים אנשים ממגזרים שונים, שחלקם לא רגילים לעבוד בלילה, אם כי הם מבינים את המצב".
איך את משלבת בין הבית לעבודה?
"השילוב לא פשוט. מכיוון שאני עובדת במשמרות עכשיו, בעלי ואני מתחלפים במשמרות הבית. אנחנו מתחלקים במטלות של הניקיון, הבישולים, המשחקים עם הילדים. בעלי חושש, אבל תומך מאוד, לוקח פיקוד על הבית והילדים רוב הזמן".
פורסם לראשונה: 07:01, 03.04.20
