לא רק עסקים: לשם מגשימה חלום עם טיסת סולו ראשונה
בליל הסילבסטר של תחילת שנת 2017 פרצה שריפה גדולה במלון אדרס בדובאי, שצמוד למגדל הגבוה בעולם, בורג' חליפה. שמונה חודשים לאחר מכן כילתה שריפה נוספת את מגדל הלפיד שבדובאי. באמירויות לא יכלו עוד לחיות בשלום עם סכנת התלקחות, שאיימה על גורדי השחקים הרבים שבשטחם, והחלו לחפש פתרונות.
כאן נכנסה לתמונה היזמית ואשת העסקים הישראלית ליטל לשם. לפני כשנתיים היא נחתה לראשונה באבו דאבי, כמנהלת בפועל ומנהלת הפיתוח העסקי של קבוצת FRG - Frontier Resource Group, שבבעלות איש העסקים האמריקני, אריק פרינס, יזם ומשקיע סדרתי שמתמחה בעולם הביטחוני-צבאי.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
פרינס הוא מייסד חברת בלקווטר האמריקנית - חברת ייעוץ ביטחוני וקבלני אבטחה המתמחה בגיוס יוצאי כוחות מיוחדים, שבשנת 2007 ספגה ביקורת קשה, לאחר שכמה מעובדיה רצחו אזרחים עיראקים חפים מפשע בבגדאד. לפרינס, שהוא גם אחיה של בטסי דבוס, שרת החינוך המכהנת של דונלד טראמפ, הייתה היסטוריה של עסקים באמירויות.
9 צפייה בגלריה
ליטל לשם ושיח מהאמירויות. "בזמנו לא ידעתי איך מתנהגים עם אנשי עסקים ושיח'ים. גם לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם כשידעו שאני ישראלית"
"הגענו לפגישות עם גופים ואישים בכירים באבו דאבי ובדובאי, כשאנחנו מוכנים עם הצעה של טכנולוגיית כיבוי באמצעות רחפנים", מספרת לשם. "ההתמחות שלנו היא פתרון בעיות מורכבות ויכולת מענה באמצעות טכנולוגיות ביטחוניות חדשניות בעולם הביטחוני. נחתתי בהתרגשות שיא. ככל שידוע לי, הייתי אשת העסקים הישראלית הראשונה שהגיעה לאמירויות. יש לי אזרחות אמריקנית, אבל בדרכון כתוב שמי הישראלי. למרות שאריק תידרך אותי, חששתי".
"לא ידעתי אם עליי לקוד קידה, ללחוץ יד או להגיד שלום. גם לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם כשידעו שאני ישראלית"
אחת הסוגיות שהטרידה את לשם טרם הנחיתה הייתה כללי התרבות המקומית והשוני הרב מאלו הקיימים בארצות הברית ובישראל. "באותו זמן אי אפשר היה למצוא הנחיות באינטרנט לגבי מה רצוי ללבוש, ואיך מתנהגים עם אנשי עסקים ושיח'ים", מוסיפה לשם. "לא ידעתי אם עליי לקוד קידה, האם ללחוץ יד, אם להגיד שלום, ובכלל על מה בנויות אינטראקציות עסקיות וחברתיות בתרבות שלהם. גם לא ידעתי מה תהיה התגובה שלהם כשידעו שאני ישראלית".
נזכרת, אולי, באותה סצנה שמתרחשת בדובאי בסרט "סקס והעיר הגדולה 2", שם בגלל התנהגות לא מקובלת מסלקים את הבנות מאבו דאבי?
"אמנם נזכרתי בסרט לפני שטסתי, אבל החששות התבדו כבר בנחיתה. בתוך 20 שניות סיימתי עם הצ'ק אאוט, והגעתי למלון המפואר, כשבדרך לא הפסקתי להתפעל מהבניינים. במהלך הפגישות העסקיות הייתי אישה יחידה בין גברים. כולם היו לבושים בלבוש מסורתי (הגברים באמירויות לובשים "גנדורה", חולצה לבנה ארוכה, וכיסוי ראש, י.ו), ועם כפכפים. אני הקפדתי על לבוש צנוע, בעיקר חליפות מכנסיים. גם הבנתי, שאסור לשבת כשכף הרגל מופנית אליהם, כי אם רואים את כף הרגל או את הסוליה, זה מבטא חוסר כבוד. בסופו של דבר, הרבה סטיגמות הוסרו, ופגשתי שם תרבות עסקית יוצאת דופן, רחוק מהמציאות שראו בסרט".
עם זאת, לדבריה, במהלך הפגישה הראשונה היא עדיין חששה שיזהו את המבטא הזר שלה. "אנשי העסקים שם מדברים אנגלית מעולה, הם ענייניים, מקצוענים, ישירים, משדרים אנרגיה אצילית", היא מציינת. "הם אהבו את העובדה שהגעתי מוכנה. אך מכיוון שלא ידעתי לבטא את שמם נכון, קראתי להם Sir (אדון, י.ו). בסיום הפגישה, כשהשיח' ליווה אותי החוצה, הוא פתאום אמר לי: 'שמעתי את המבטא שלך. זר, נכון?' השבתי שנכון, אבל לא ציינתי מאיפה אני. ואז הוא הביט בי בחיוך ושאל: 'נורבגית'"?
"מול עיניי אני רואה את מלך ירדן ואת שגריר פלסטין באמירויות. זו הייתה סיטואציה סוריאליסטית"
לשם נזכרת גם בארוחת הערב הראשונה, אותה קיימה עם פורום השיח'ים ואנשי העסקים באבו דאבי. "הגענו למסעדה מפוארת במיוחד. כשנכנסנו, הפנו אותנו לשולחן מסוים, וראינו שהשולחן הסמוך אלינו מוזמן. פתאום נכנסה המשלחת, עבורה הוזמן השולחן. מול עיניי אני רואה את מלך ירדן, עבדאללה השני, ואת שגריר פלסטין באמירויות, ובמהלך הערב הבנתי שביניהם נמצא גם איש עסקים סורי. זו הייתה סיטואציה סוריאליסטית".
בשורה התחתונה, עסקה נחתמה?
"בהחלט. סיפקנו להם פתרון של טכנולוגיית כיבוי באמצעות רחפנים, שמוטמע שם היום בגורדי השחקים".
מרעות לדובאי
הריאיון עם לשם מתקיים בדירה שהיא שכרה בתל אביב לתקופה קצרה. היא הגיעה לישראל, בין היתר, להשקת חברה חדשה, COMframe Solutions, שמקשרת בין חברות ביטחוניות גלובליות, בהן ישראליות, לשוק האמריקני, שהקימה בשותפות עם פרינס, ולהשקת האתר החדש שלה בו היא מציעה שירותי ייעוץ וליווי עסקי ואסטרטגי. את הסופ"ש הנוכחי ואת השנה החדשה היא כבר תעביר בדובאי.
אוטוטו ימלאו לה 34. היא נולדה וגדלה ברעות, בת בכורה מבין שלושה להורים שרשמו לעצמם רזומה צבאי מפואר. אביה, תא"ל (במיל') מתי לשם, שימש בתפקידו האחרון מפקד אוגדת שריון בפיקוד הצפון ובמהלך שירותו הצבאי קיבל את פרס ביטחון ישראל. אמה, סא"ל (במיל') אורנה לשם, שימשה בתפקידה האחרון מפקדת יחידת השתלמות בצה"ל. "עוד כילדה ידעתי שהצבא יהיה פרק משמעותי בחיי, הרי 'גדלתי במערכת'. אכן, הצבא היה הפרק בחיי בו פרשתי כנפיים", היא אומרת.
את שירותה הצבאי החלה כמדריכת חי"ר, עברה קורס קצינים, שימשה קצינת מבצעים בצנחנים, ותפקידה האחרון היה קצינת מבצעים בחטיבה הצפונית בעזה. לאחר שבע שנות שירות, כשהיא בדרגת סרן, יצאה לטיול ארוך עם בן זוגה דאז, סרן בסיירת צנחנים. "אני זוכרת את הרגע בטיול, שגרם לי להבין בבירור, שזהו. שאני חוזרת לארץ ומשתחררת מהצבא, כי אני רוצה משהו אחר. לא היה לי שמץ של מושג מה, אבל הייתי סקרנית ונחושה לבדוק אפשרויות", היא מספרת.
בנערותך עברת חרם קשה בבית הספר. עד כמה זה בנה את ליטל של היום?
"זה נכון", היא לוקחת נשימה קטנה. "אבל הסיפור לגמרי מאחוריי. כילדה קטנה התגוררנו כמה שנים בארה"ב, בשליחות של אבי. יצאתי מפה כמלכת הכיתה, וכשחזרתי, כיתה שלמה עשתה עליי חרם. כשהבנתי את העוצמה שלו, השקעתי את עצמי בהתעמלות תחרותית, והתרכזתי בחברים משכבות גבוהות יותר. לאט לאט בניתי כישורים, שסייעו לי להתמודד עם המצב. לפעמים אני חושבת, שאולי זה אחד הדברים הטובים שקרו לי. בתוך הקושי הזה, למדתי להאמין בעצמי, ולקחתי את זה למקומות הכי רחוקים שיש".
למקומות האלו החלה להגיע תוך כדי לימודי פסיכולוגיה ומינהל עסקים בבינתחומי. במקביל אליהם החלה להשתלב בעולם הביטחוני, כמנהלת שיווק ופיתוח עסקי בחברות מודיעין וייעוץ אסטרטגי. לקראת סוף התואר עשתה את הצעד הראשון שלה בעולם היזמות, כשהקימה ב-2014 את חברת ריפורטי (Reporty Homeland Security), עם השותפים אמיר אליחי ואלכס דיזנגוף.
מאפליקציה לרשת חירום לאומית
"הרעיון להקמת החברה נולד לאחר שאליחי הותקף בחוף הים בתל אביב וכשחייג למוקד 100, נתקל במענה לא יעיל ומסורבל", היא מזכירה. בתחילת הדרך, היה הסטארט-אפ ריפורטי אפליקציה, שנועדה לקיים שיחת וידיאו בין אזרחים לשירותי ההצלה והרשויות, לקצר זמן ולהבטיח קבלת מענה וסיוע, כדי להציל חיים בזמן אמת. את הגושפנקה הראשונה וההיכרות קיבלו לשם ושותפיה מהמשקיע הראשון והמשמעותי בחברה: ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שהשקיע במיזם 1.5 מיליון דולר.
מאז צמחה החברה, וב-2018 שינתה את שמה ל-Carbyne. היא כבר לא אפליקציה, אלא רשת חירום לאומית, שמושתתת על תשתיות טלקום במרכז אמריקה, ישראל, אפריקה אסיה וארה"ב. היא מציעה את שירותיה לשירותי הצלה, רשויות מקומיות, וגם לארגונים גדולים ולספקי תשתיות. "המודל העסקי מבוסס על חיבור הטכנולוגיה שלנו לשחקנים הגדולים בתעשייה: סיסקו, אפל, אמזון, גוגל, לצד מד"א, מכבי אש ומשטרה", היא מסבירה. "אנחנו מצילים חיים על בסיס יומי".
"חדשנות זה לדעת שעקפת בסיבוב את כל המתחרים מכל הבחינות, ושהטכנולוגיות שאתה עובד עליהן שייכות לעתיד"
נכון להיום, יש ל-Carbyne מעל 100 עובדים בכל העולם, והגיוסים שלה עומדים על מעל ל-40 מיליון דולר. לשם היא בעלת מניות בחברה, אבל לא ממלאת בה תפקיד שוטף. אגב, ברק כבר אינו יו"ר החברה, לאחרונה מינתה החברה יו"ר אחר במקומו. "ההבדל בין המוצר הראשוני שחשבנו עליו לעומת הקיים היום, זה שמים וארץ", היא מדגישה.
"חדשנות זה לדעת שעקפת בסיבוב את כל המתחרים מכל הבחינות, ושהטכנולוגיות שאתה עובד עליהן שייכות לעתיד. במבט לאחור, הקפיצה הזו שלי לעולם היזמות, עם אמיר ואלכס, בלי ניסיון קודם ובלי סל כלים מאובזר, הייתה ההחלטה הכי אמיצה שלקחתי בחיי, ובדיעבד גם הנכונה. ב-Carbyne רכשתי את סט הכלים הראשוני שלי, למדתי המון".
היה קשה לשכנע את אהוד ברק?
"אהוד נמצא בסקאלה הכי גבוהה של גאונות. ידענו שצריך להסביר לו את המהות של ריפורטי בצורה שתדבר אל ההיגיון שלו. הוא הבין את גודל הבשורה, והשקיע. היה קטע בפגישה הראשונה איתו. אהוד ואבא שלי עבדו יחד בתקופות מסוימות בצבא. לא אמרתי לו מי אני לפני הפגישה, אבל הוא מיד זיהה אותי, ושאל: 'אז מה שלומך שולמן'?, שזה שם המשפחה לפני שעוברת. עד היום הוא קורא לי כך. אנחנו בקשר טוב, אני מתייעצת איתו הרבה, ובכל פעם שאני בארץ אנחנו מדברים או נפגשים. הוא איש מדהים".
בסוף 2016, תוך כדי עבודתה בריפורטי כסמנכ"לית השיווק, היא הגיעה עם משלחת של נשים יזמיות לעמק הסיליקון, ושם נחשפה לעולם הבינלאומי של ההייטק והיזמות. אז החליטה לעבור לארה"ב, כדי להשתלב בשוק הגלובלי, ושנה לאחר מכן כבר הפכה ההחלטה למציאות, כשלשם עברה להתגורר במנהטן בניו יורק.
"לקח לי כמה חודשים להבין שעבודה מ-9:00 עד 17:00 בחברה ענקית לא מתאימה לי"
כאמור, היא נשארה בעלת מניות ב-Carbyne, אבל עזבה את עבודתה בחברה כמנהלת השיווק, וקיבלה את ההצעה להתמנות למנהלת הפיתוח העסקי בארה"ב וקנדה של אינטל, שבאותה עת רכשה את מובילאיי. "לקח לי כמה חודשים להבין שעבודה בחברה של אלפי עובדים מ-9:00 עד 17:00 לא מתאימה לי. הגנים של היזמות שלי התעוררו מחדש", היא מסבירה את העזיבה של התפקיד הנחשק והאטרקטיבי.
לאחר העזיבה, באמצעות מכר משותף, הכירה את פרינס, וב-2018 הצטרפה אליו כמובילת ההשקעות והפיתוח העסקי שלו בעולם. להזכיר, פרינס המיליארדר ידוע ביחסו החם לישראל ובאמונה שלו בהייטק הישראלי, בו הוא גם משקיע. לשם סירבה להתייחס לפרשה בה מאבטחים לשעבר בחברת בלקווטר, שפרינס ייסד, הואשמו כאמור בהרג אזרחים חפים מפשע בבגדד.
"אריק הוא אדם נדיר. אני חווה איתו שלוש שנים מדהימות, בהן קיבלתי כל מה שיכולתי לאחל לעצמי מבחינה מקצועית", היא אומרת. "זו עבודה אין סופית, אני כל הזמן על אדרנלין מטורף. אני בהחלט גאה להיות שותפה בכירה בחברה החדשה, COMframe Solutions, שהקמנו יחד לפני כשנה".
צלילה, סקי ומטוסים קלים
לא קשה להבין, שלשם אוהבת לחיות ולהרגיש על הקצה. האקסטרים, שזורם בנימיה, בא לידי ביטוי בחייה המקצועיים והאישיים. בתוך העולם התובעני של העסקים, היא לא מוותרת על אימון ספורט יומי, וזה עוד בקטנה. היא כבר התנסתה בטיפוס וגלישה ממצוקים, היא צוללת, עושה סקי וצונחת, ולפני כחודש סיימה קורס וקיבלה רישיון טייס למטוסים קלים. "במקומות האלו אני חיה ב-100%. אני צריכה את השקט שמתחת למים או שבשמיים".
"מבחינה עסקית לא נפגעתי, להפך. הקורונה גרמה לי להבין בדיוק מה היעד הבא שלי: בית ואמהות"
איך משבר הקורונה השפיע עלייך?
"אולי יישמע משונה, אבל הקורונה עשתה לי טוב. בתקופה הזו קיבלתי את אחת ההחלטות הכי חשובות שקיבלתי בחיי. מבחינה עסקית לא נפגעתי, להפך, אבל היא כינסה אותי למקום מדויק של מה אני רוצה ולאן אני הולכת עכשיו. הקורונה הציבה בפניי את היעד הבא: בית ואמהות. זה אומר למצוא את הפרטנר המושלם לחיי, ולהיות אמא", היא מחייכת, ומראה את שומר המסך של הסלולר שלה. "זה בן של חברה טובה שלי. לפני שהגעתי, ביקרתי אותם בסן פרנסיסקו. הוא לא הסכים ללכת לישון בלעדיי".
היא מביטה שוב בשומר מסך, ולרגע נגלית ליטל לשם אחרת. לא עוד אשת עסקים קשוחה, אלא בחורה צעירה, שמבקשת לעצמה אהבה ואת המקום להניח בו כתף.
את מבינה שזה אומר שינוי באורח החיים שלך?
"ודאי. עד לקורונה חייתי על מטוסים, זה הייתי אני והעבודה שלי, מה, שכנראה, יצטרך להשתנות. זה לא פשוט. אני בזמן של נסיקה מטורפת בקריירה שלי, וכבת מזל קשת אני נפש חופשיה, לא תלויה, עצמאית. קשה לי להתרבע. לא קל למצוא בן זוג עוצמתי, מצליח, אינטלקטואלי, ולצפות שזה הוא שיישאר בבית עם תינוק, אבל אני לא נותנת לחשיבה הזו לעצור אותי. מדי פעם דואגים להכיר לי 'מועמדים', עד שאמצא", היא מחייכת.
