"בנערותי, בפריז, היו שבועות שפתחתי את היום עם קרואסון בשאנז אליזה, וסיימתי עם שווארמה בכיכר תחריר. כשחייתי שם, ענדתי מגן דוד על הצוואר. כשנסענו לחגוג את חג המולד עם המשפחה של אבי בביירות או בקהיר, נאלצתי להוריד אותו".
אם תרצו, זו תמצית ילדותה ובגרותה של אשת העסקים והיזמת החברתית אנג'לה חומסי (39), שנולדה בביירות לאם יהודייה ולאב נוצרי, וזו המציאות שעיצבה את האג'נדה ומערך הערכים והאמונות של חייה. את ביירות היא עזבה כשהייתה כבת שלוש. אז, ב-1982, כשקולות מלחמת לבנון הראשונה הגיעו לביירות, עזבה משפחתה את לבנון.
אמה עברה להתגורר בפריז, אביה העתיק את חייו ועסקיו לקהיר, וחומסי מצאה את עצמה מחלקת את חייה בין שתי הערים. בשתיהן הלכה לבתי ספר, בשתיהן גמעה נופים והכירה את הרחובות. "אני לבנונית - מצרייה, שנולדה לאמא יהודייה, למשפחה עם שורשים היסטוריים במדינות ערב", היא מנסה לפשט את המורכבות.
איך מגבשים זהות במציאות כזאת?
"הרבה חושבים שלגדול כערבייה-יהודייה זה מסובך וקשה, אני למדתי לאמץ את השילוב הזה ולגדול ממנו. באופי שלי, אני טיפוס מאוד מופנם. לא קל לגדול כילדה מופנמת, וקשה עוד יותר כשאת כזאת ומרגישה לא לגמרי שייכת לשום מקום, ומסומנת כשונה וחריגה. בלבנון ובקהיר, תמיד הייתי הילדה היהודייה, כשסביבי כל הילדים מוסלמים או נוצרים, ובפריז הייתי הערבייה היחידה".
איך זה השפיע עלייך?
"היו פעמים שהרגשתי דחויה, ולגדול בהרגשה כזו זה להרגיש הרבה בדידות. אבל לאורך הדרך למדתי לצמוח דווקא מתוך אותן מורכבויות ושוני, להתאים את עצמי לסביבה משתנה, ולפתח מערכות יחסים עמוקות יותר, שמבוססות על אמון. הבנתי שאני יכולה להכיל את המורכבות הזו, ולהפוך את הקושי להזדמנות. אותה מורכבות היא שדחפה אותי לרצות ולשנות את המציאות באזור, וההבנה שהשילוב בין ערבייה ליהודייה הוא לא קונפליקט אלא הזדמנות, מבהיר, בעיניי, גם את הפוטנציאל לשלום אמיתי בין העמים במזרח התיכון".
לאחר לימודיה, ולפני שייסדה את Ignite Partners, שמשקיעה בחברות טכנולוגיה מהעולם, רשמה ברזומה שלה פרק של ייעוץ לקרן ההשקעות Generation, שבבעלות סגן נשיא ארה"ב לשעבר, אל גור, ופרק בו עבדה עם איל ההון, סר רונלד כהן, שמוכר כאבי קרנות ההון סיכון בבריטניה. כהן הוא ה"אחראי" על החיבור שלה לישראל. "הגעתי לראשונה לישראל בזכותו", היא נזכרת.
"זה היה לפני כעשור. עד אז גדלתי בתחושות מעורבות לגבי ישראל, כיהודייה בעולם הערבי. במיוחד אני זוכרת מהביקור הראשון את הנסיעה שלי למזרח ירושלים ולרמאללה, שהייתה במטרה לקרב בין העמים באמצעות הסקטור העסקי-יזמי. ראיתי את המתחים, את האנשים, את המאבקים מקרוב, זה היה ממש דומה למתחים שהכרתי מילדות, שהביאו אותי להתרכז בפתרונות שמתמקדים בעתיד, במקום לשמוע שוב ושוב את בעיות העבר".
ועדיין, אותו ביקור לא הספיק כדי לקבל החלטה שאת עולה לישראל.
"נכון. את החיבור האמיתי שלי לישראל הרגשתי כשנתיים לאחר מכן, אז הגעתי לישראל כשעבדתי בג'ינריישן של אל גור. באותו ביקור פגשתי את היזמים המבריקים והמעניינים ביותר שפגשתי עד אז, נחשפתי לחדשנות פורצת דרך, ובעיקר לאנשים טובים ומלאי רצון להוביל לשינוי חיובי. הלו"ז שלי באותו ביקור היה עמוס, אבל הספיק לי כדי להחליט שאני חייבת לחזור לביקור מעמיק יותר. שבוע לאחר מכן ביטלתי חופשה שכבר הוזמנה במיאמי, וחזרתי לישראל. בסוף 2013, החלטתי לעשות עלייה, ועברתי להתגורר בתל אביב. מצאתי בישראל חברים ומשפחה, ומעל הכל בית חדש, שבהמון בחינות דומה מאוד דווקא לביירות, וגם לאיחוד האמירויות".
על אל גור וסר רונאלד כהן: "שניהם מנהיגים גדולים שיכלו לחיות חיים נוחים בלי כאב ראש, אבל בחרו בעבודה מאומצת כדי להוביל את העולם למקום טוב יותר"
על התקופה בה עבדה חומסי עם אל גור ועם סר רונאלד כהן, היא מספרת: "שניהם מנהיגים גדולים ואנשים מדהימים, שחיים ופועלים בהתאם להשקפתם, ולא רק מדברים. שניהם יכלו לחיות חיים נוחים בלי עבודה קשה וכאב ראש, אבל בחרו לקפל שרוולים ולהתחיל בעבודה מאומצת, כדי להוביל את העולם למקום טוב יותר. אנחנו צריכים עוד מנהיגים כאלו שיוכלו לעודד ולדחוף עוד מנהיגים, חברות, ואנשים להצטרף למאמץ.
"מהשיחות והפגישות עם אל גור לקחתי את החשיבה ארוכת הטווח, יכולת להסתכל על אתגרים והזדמנויות הרבה לפני זמנם, ולפעול בהתאם. אל גור גרם לי להבין שאי אפשר עוד להפריד בין השפעה על אנשים לבין השפעה על הסביבה, ואי אפשר להציל חיים של אנשים, בלי לחשוב על איך להציל את כדור הארץ. הוא נהג לאמר שהעולם 'ארוך' (מושקע, בשפה פיננסית) בחשיבה קצרת טווח, ו'קצר' בחשיבה ארוכת טווח. המשפט הזה הולך איתי עד היום".
בישראל הכרת את בעלך. אתם זוג בחיים ובעבודה. איך זה מסתדר?
"את יריב הכרתי, כשעבדתי ב-Generation. השקענו אז בחברה הציבורית הבריטית, Camco, המפתחת פתרונות בתחום האנרגיה המתחדשת, ויריב היה באותה תקופה הנשיא שלה. לאחר כמה שנים נפגשנו שוב, הפעם להיכרות אישית, והבנו מהר שאנחנו חולקים את אותו חזון ומונעים מאותם ערכים, לסייע לזקוקים לעזרה באמצעות עולם ההשקעות החברתיות. החלטנו ללכת על זה כזוג בחיים ובעבודה.
"את יודעת", היא מהרהרת בקול, "לאורך השנים שמתי לב ש-99% מהזוגות שפגשנו ולא עובדים ביחד, אומרים: 'בחיים לא היינו יכולים לעבוד ביחד', ו-99% מהזוגות שכן עובדים ביחד, אומרים שלא היו רוצים או יכולים לעבוד בשום דרך אחרת. השילוב בינינו טבעי, ומביא אותנו להיות הרבה יותר פרודוקטיביים ונועזים ביחד. ככל שעובר הזמן אנחנו ממשיכים להתפתח ומשלימים זה את זו, ולא חוששים גם לאתגר או להתווכח כשצריך".
"עם השנים שמתי לב ש-99% מהזוגות שפגשנו ולא עובדים ביחד, אומרים: 'בחיים לא היינו יכולים לעבוד ביחד', ו-99% מהזוגות שכן עובדים ביחד אומרים שלא היו יכולים לעבוד בשום דרך אחרת"
השניים הקימו בשנת 2014 את חברת איגנייט פאוור (Ignite Power), שמשקיעה בחברות טכנלוגיה מהעולם, כאמור, ובעיקר באפריקה. "אפריקה היא היבשת הצומחת ביותר בעולם. שנינו מאמינים גדולים בכוחה של הטכנולוגיה לעשות שינוי בחיים של אנשים. בחברת Ignite Power שהקמנו יחד, מטמיעת פתרונות טכנולוגיים משני חיים באפריקה, ומועסקים בה כ-3,000 עובדים. מאז הקמתה, חוברו באמצעותה כ-1.5 מיליון איש באפריקה לחשמל.
"התחלנו עם מערכות סולאריות, שמאפשרות לאנשים ליהנות מחשמל בבית בפעם הראשונה, והמשכנו עם עוד טכנולוגיות ושירותים, כגון מערכות השקיה סולאריות, טלפונים ניידים, וציוד רפואי המופעל באמצעות אנרגיה סולארית. בכל פעם שאני שומעת סיפור של משפחה, שקידמנו אותה למקום טוב יותר, המטרה הזאת מתחדדת אצלי.
"לפני כמה חודשים סיפרו לנו בני משפחה ברואנדה, שמאז שחוברו למערכת הסולארית, הם ישנים הרבה יותר טוב. בתחילה נשמע מוזר, שדווקא מערכת שמספקת אור מאפשרת לישון טוב יותר. אבל המשפחה הסבירה לנו ששנים הם נהגו לישון עם הפרות בתוך הבית, כדי לוודא שלא ייגנבו, ועכשיו, כשמנורה אחת מאירה את החצר, הפרות יכולות לישון בחוץ בנחת והם בבית. מאות מיליוני אנשים עדיין זקוקים לפתרונות כאלו ואחרים, ואנחנו במסע להגיע לכמה שיותר מהם כמה שיותר מהר".
ה"צונאמי הישראלי" באמירויות
היום מתגוררים השניים בדובאי. "יריב ואני הגענו לאיחוד האמירויות לביקור לפני כחמש שנים, לאחר שזכינו בפרס של סוכנות האנרגיה הבינלאומית שממוקמת באבו-דאבי. הפרס הוביל להצעת רכישה שקיבלנו מקבוצת אנרגיה גדולה באיחוד האמירויות, שהציעה לרכוש את איגנייט. לא מכרנו, אבל משם, בלי שחשבנו על כך, נסלל המעבר לדובאי.
"אגב", היא צוחקת, "אני הגעתי שעה לפני יריב לדובאי, כדי להתעדכן ולהשלים פערים עם חברים שיש לי במדינה. כשהוא הגיע, הוא מצא אותי עם חבורת אנשי עסקים בכירים, שהורכבה מבחרייני, עיראקי, שני לבנונים, ושלושה סעודיים. אחד הסעודים שאל אותו מאיפה הוא. זו אמנם הייתה הפעם השנייה של יריב באיחוד האמירויות, אבל כדי לא לקחת סיכון הוא השיב שהוא בריטי (מה שנכון, בנוסף לדרכון הישראלי). כל החבורה התחילה לצחוק, כי מה שיריב לא ידע זה שהם שאלו אותי את השאלה לפני כן, וסיפרתי שהוא ישראלי בלי לחשוב פעמיים, ולאף אחד מהם לא היה אכפת. גם פה אני מרגישה יהודייה גאה, ולוקחת את ילדיי לבית כנסת. אופי העבודה מביא אותנו להתגורר במקומות שונים, אבל אפשר להרגיש בית בכל מקום בו מתגוררים".
בתור מי שמכירה את התרבות העסקית באיחוד האמירויות, עד כמה, לדעתך, יש סיכוי לאנשי עסקים ישראלים להצליח בה?
"איחוד האמירויות היא אחת המדינות המתקדמות והמעניינות בעולם, ואחד השווקים המורכבים, המתוחכמים והתחרותיים ביותר שראיתי, כשבכל מקום אפשר למצוא את הרצון ליזום, להוביל באומץ, להמציא ולחדש. מה שנבנה באיחוד האמירויות במשך 50 השנים האחרונות מופלא בעיניי, ומזכיר את מדינת ישראל, שבנתה מדינה מתפתחת ומתקדמת בפרק זמן דומה.
"אלא שיש המון הבדלים בין המדינות, שהפכו בולטים מאז נחתם הסכם השלום, ומאז שהתיירים ואנשי העסקים הישראלים התחילו להציף את דובאי. שתי המדינות מאד מתפתחות ומתקדמות, אבל אם לא נדע להתקרב לאט ולגשר על הפערים בחוכמה, שתי המדינות עלולות לפספס את הפוטנציאל. למרות התקוות האדירות של היזמים הישראלים, ההסכם אינו מבטיח הצלחה בשוק המקומי".
למה?
"המשקיעים והמנהלים המקומיים הם מהנחמדים בעולם, וכל מי שנפגש איתם יוצא בתחושה שההצלחה בשוק המקומי מובטחת, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. כדי להצליח, יזמים ישראלים חייבים קודם כל לרכוש את אמונם של המקומיים. אמון ממלא תפקיד מרכזי באיחוד האמירויות, לוקח שנים לבסס אותו, ואסור ליזמים הישראלים להמעיט בחשיבותו. אני תמיד אומרת ליזמים שאני פוגשת שאני לא מאמינה בקיצורי דרך. גם בקריירה שלי שום דבר לא הגיע בקלות או במזל, אלא בנחישות, התמדה, וחזון, כשאלו הם המפתחות להצלחה".
"באמירויות תולים תקוות רבות בהסכם, אבל לא מתכוונים לפזר השקעות לכל עבר. יזמים ישראלים האמינו שהכיסים העמוקים של המקומיים יאפשרו להם לגייס בקלות, או שבעזרת פגישה אחת או שתיים עם 'משפחת מלוכה' כלשהי ייפתחו בפניהם כל הדלתות - אבל זה לא עובד ככה. הדגש חייב להיות על שיתוף פעולה, ולא על ניצול חד-צדדי"
"האמירתיים חווים כעת את מה שבפיהם נקרא 'הצונאמי הישראלי', וכדי להכניס קצת סדר בבלאגן, הם מחפשים עכשיו אחר שותפים, שכבר זכו באמונם. באיחוד האמירויות תולים תקוות רבות בהסכם, אבל לא מתכוונים לפזר השקעות לכל עבר. יזמים ישראלים רבים האמינו, שהכיסים העמוקים של המקומיים וההתלהבות מההסכם יאפשרו להם לגייס בקלות, אחרים קיוו שבעזרת פגישה אחת או שתיים, לרוב עם 'משפחת מלוכה' כזו או אחרת, יפתחו בפניהם כל הדלתות ברגע, אבל זה לא עובד ככה בעולם העסקים של האמירויות. צריך להשקיע בשותפויות ארוכות טווח. שיתוף פעולה בין ישראלים לאמירתיים בתחומי החדשנות והיזמות זו ההזדמנות הגדולה ביותר של הדור שלנו, אבל הדגש חייב להיות על שיתוף פעולה, ולא על ניצול הזדמנויות חד-צדדי.
"האמירתים פועלים כדי להשיג תשואות פיננסיות מוצלחות בהווה, אבל משקיעים הרבה תכנון וחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח במטרה לבנות את המדינה שלהם לעוד 50 שנים קדימה. היזמים הישראלים צריכים לשנות קונספט. במקום לנסות ללמד את המקומיים על התחום, למכור להם במחיר גבוה או לגייס כסף, צריך לבנות ביחד, יד ביד. אז יגיעו גם ההשקעות".
"המגפה העלתה למודעות את חוסר השוויון"
ההיקף בעולם של תחום ההשקעות החברתיות, שבו חומסי מתמקדת, הוערך בתחילת 2020, לפני הקורונה, בכ-230 מיליארד דולר. "כמו בהרבה תחומים אחרים, גם תחום ההשקעות לא יחזור להיות בדיוק כמו שהיה לפני הקורונה. אבל המגפה העלתה למודעות הציבורית את חוסר השוויון שקיים כיום. במדינות מפותחות נהנים משפע טכנולוגי חסר תקדים, בזמן שמעל מיליארד איש עדיין חיים ללא חשמל או מים נקיים. אני מאמינה שבעתיד הקרוב נראה התכנסות של תחום ההשקעות לפיתוחים ומוצרים שנותנים מענה לצרכים הבסיסיים ביותר, מוצרים שהם must have ולא מוצרים שהם nice to have. במרכז יעמדו תחומי הבריאות, האנרגיה המתחדשת, תעשיות החקלאות והמזון, והתשתיות".
במבט לעתיד, כמו שאת נוהגת לעשות, תחזרו להתגורר בישראל?
"גם בשנים שבהן אנחנו מתגוררים בחו"ל, אנחנו מגיעים לישראל בכל שנה למספר חודשים כדי להיות עם המשפחה וכדי שהילדים יכירו את המדינה מקרוב, ולא רק בגיל 30, כמוני. אנחנו בדובאי, כי בשנים האחרונות היא מאפשרת הזדמנויות עסקיות, שאין בשום מקום אחר בעולם. אני מאמינה ומקווה שעוד נחזור לישראל בעתיד".