הנושא החשוב ביותר בעת בניית תקציב הוא לקבוע בו סדרי עדיפויות. זה נכון לכל גוף ומוסד. השאלות מה לעשות עם הכסף שנכנס לקופה חייבות לזכות בתשובה - לעתים אחת לחודש, לעתים בכל רבעון, לרוב אחת לשנה ובמקרים מיוחדים יש לקבוע גם את סדר עדיפויות רב שנתי ל-5 או 10 השנים הבאות.
זה נכון לוועד הבית, שעל חבריו להחליט האם להקדים את זיפות הגג על פני שיפוץ גדר או שתילת עצים בחצר. זה נכון למפעל, שעל הנהלתו לקבוע אם לרכוש מכונות חדשות, להחליף את צי המשאיות או לגייס עוד עובדים. וכמובן שברשות מקומית יש לקבוע היכן חשוב יותר להשקיע את כספי מיסי הארנונה - בשיפוץ בית הספר היסודי, בהתקנת רשת ביוב חדשה, בריבוד הכביש או בהתקנת עמודי תאורה ראויים ברחובות.
בוודאי שבמקום אחד חייבים לקבל החלטות תקציביות, בהיקפים גדולים של מאות מיליארדים, לא רק לשנה הבאה אלא לשנים רבות קדימה. כן, ניחשתם נכון: בתקציבה של מדינה.
בכל שנה (במדינה מתוקנת) מגבשים תקציב למדינה ולשנה הקרובה וגם תוכניות ארוכות טווח לשנים הבאות. ואיך ניתן לדעת אם מקבלי ההחלטות, ראשי הממשלה ובכירי משרדי הממשלה השונים, טעו? זה מתגלה לרוב, לדאבוננו, רק כאשר לפתע נזקקים לשירות או פרויקט מסוים, ולצער כולם מתברר שאלה לא תוקצבו כיאות כבר שנים.
וכך תוך שנה אחת בלבד מתברר היקף הטעות בתקציב של מדינת ישראל. זה קרה לפני שנה, כאשר לפתע התגלתה מערכת הבריאות במערומיה. לפתע התברר שבמשך שנים, ולאו דווקא רק בימי הממשלה האחרונה, המערכת החשובה הזאת לא תוקצבה כיאות. פתאום החל המרוץ המטורף אחר מכונות הנשמה. לפתע התברר (מה שבעצם היה ידוע כבר שנים) שאין די מיטות לחולים ואין גם מקום להציבן. עד כדי כך התקצוב היה שגוי, שחולים "אושפזו" בחניוני בתי החולים ובחדרי האחיות.
התפשטות נגיף הקורונה אמנם לא נחזתה מראש, אולם גם למקרים חמורים אחרים, כמו חלילה מלחמה או מחלה קשה אחרת, לא הייתה מערכת הבריאות כלל מוכנה. "חסרים מיליארדי שקלים שלא תוקצבו בשנים האחרונות", העירו בכעס מהול בדאגה מנהלי בתי החולים וראשי משרד הבריאות.
ואז הגיעו בשבועות האחרונים המהומות במזרח ירושלים ובערים ערביות רבות בארץ. המשטרה התקשתה להשתלט על האירועים, אף שכאלה ידענו כבר בעבר, אך כאשר המהומות התפשטו השבוע לערים המעורבות - התגלה הפאשלה במלוא עוצמתה.
למשרד לחיזוק וקידום קהילתי יש כסף, להוספת שוטרים אין
"אין לנו מספיק כוחות, גבירתי", ענתה מצטדקת המוקדנית במשטרת לוד, כאשר אישה התחננה ממש לשלוח כוח משטרה לבניין שבו היא מתגוררת, "כי משליכים כאן על ביתנו בקבוקי תבערה ותכף יתנפלו עלינו. אני מפחדת נורא שירצחו פה אנשים". המוקדנית ענתה: "גבירתי, את צריכה להבין אותנו. יש לנו המון אירועים ואין לנו מספיק שוטרים". אבל, ההצטדקות, גם אם במילים נחמדות בניסיון להרגיע, לא סייעו לגברת המפוחדת, שנשמעה בוכה והיסטרית מעברו השני של הקו.
ואז הגיעו קציני המשטרה הבכירים וגם מפכ"לים לשעבר לאולפני הטלוויזיה וצוטטו בהרחבה גם בעיתונים ובאתרי החדשות: "חסרים למשטרה כבר שנים אלפי שוטרים. כל הדרישות שלנו בעבר נענו בשלילה", טענו הקצינים בדימוס. אחד מהם אף נקב במספרים: יש כיום 30 אלף שוטרים וחסרים למשטרה עוד 20 אלף. "אי אפשר לבוא עכשיו ולהאשים את השוטרים שלא הגיעו בזמן למוקדי המהומות", אמר הקצין הבכיר לשעבר. פשוט אין די שוטרים במדינה והשמיכה קצרה מדי וכל אחד מושך אותה לכיוון אחר, הסבירו הקצינים המיומנים.
אין ספק בכלל שמיליארדי שקלים הופנו בשנים האחרונות במקום לציוד רפואי למערכת הבריאות ולתגבור משטרת ישראל, למשימות ממש לא חיוניות בסדרי העדיפויות: העברת מיליארדי שקלים לחברי כנסת, כדי לחלקם למי שמשוב להם במיוחד במסגרת "הכספים הקואליציוניים", הקמת 10 משרדי ממשלה מיותרים כמו המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, העברת מיליארדים לישובים קטנים שזה מכבר היה מקום לאחדם לישוב אחר, כמו בגושי התיישבות גדולים ויעילים. וגם העברת עוד מיליארדים למוסדות מסוגים שונים ולעמותות שונות ומשונות, שחברי כנסת דאגו להם הרבה יותר מאשר להקטנת הצפיפות בבתי הספר.
אלה לא סדרי עדיפויות הגיוניים במדינה, שבה למערכות חיוניות מאין כמותן, כמו מערכת הבריאות והמשטרה, חסרים מיליארדים כדי שאזרחי המדינה יזכו לשירות מציל החיים המגיע להם, בעת צרה.
כבר עכשיו אפשר להקים את ועדת החקירה, שתבדוק מדוע מדינת ישראל לא הייתה ערוכה, חלילה, לרעידת אדמה, שעל פי המומחים מתרחשת בישראל אחת ל-80-100 שנים. הכל צופים אותה, כולם יודעים שהיא תגיע, אולם הכספים שהושקעו בהכנות לקראתה כה מעטים עד כי למומחים אין כלל ספק מה יקרה כאן אם תתרחש חס וחלילה רעידת אדמה קשה במדינה.
רק כדי לתקצב בסדר עדיפויות נכון את מערכות החירום במדינה - ראוי שתקום כאן ממשלה אחראית, עם ראש ממשלה ושר אוצר שיפנימו את המצב הקיים וידאגו לכך שלא יהיה צורך לשאול בעתיד מדוע הנושאים הסופר-חשובים הללו לא תוקצבו במידה הראויה.
