איזה יופי. ישראל יצאה מהמשבר בגדול. המשק בקושי התכווץ ב-2.4%, היצוא אפילו עלה כמעט באחוז בשנת הקורונה, ההוצאה לצריכה הציבורית עלתה בכ-3%, התוצר לנפש כבר חזר לרמות קרובות מלפני המשבר וחגיגת קניות כלי הרכב בעיצומה. המשק הישראלי פורח.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
רגע, רגע, רגע. לא להתלהב יותר מדי. נכון, הנתונים שהציגה אתמול (שלישי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פחות גרועים מאלה שנחזו על ידי משרד האוצר, בנק ישראל וארגוני הכלכלה הבינלאומיים, אבל איך היה אומר צדי צרפתי: חגיגות ריקודים והרמת כוסית לתפארת כלכלת ישראל - זה לא.
אז מה בעצם קרה כאן, שפתאום השתלטה האופוריה על המשק הישראלי. האם באמת יצאנו בענק מהמשבר הכלכלי הגדול ביותר בעולם ובישראל במאה השנים האחרונות?
בחינה של הנתונים ברקע חוסר המעש המוחלט של הממשלה מגלים תמונה אחרת לגמרי. ראשית, הצמיחה השלילית של 2.4% היא חסרת תקדים. כזאת עוד לא הייתה לנו, גם אם היו מי שחזו לאחרונה צמיחת שלילית של 3.3% (האוצר), 3.7% בנק ישראל, 4%-5% (חברות דירוג אשראי) ויותר מ-5% (קרן המטבע הבינלאומית). אפשר להכתיר את הנתון כ"פחות גרוע". התוצר לנפש ירד גם הוא בשיא של 4.1% ואינו מבשר טובות.
ירידה שנתית של 4.8% בהשקעה בנכסים קבועים זה אסון. צניחה של 8.1% ביבוא, כולל ביבוא חומרי גלם ומכונות - מצביע על משק שיישאר עוד זמן רב במיתון ולא ייצא בקרוב מהמשבר. ירידה של 9.4% בהוצאה לצריכה הפרטית - בשניים וחצי סגרים וביניהם - זה פחות מהצפוי, אך ממש לא סיבה לחגיגה.
ומעבר לכך, הנתונים שפרסמה הלשכה לסטטיסטיקה מייאשים למדי וממש לא סיבה לאופוריה: 750 אלף עובדים שהוצאו לחופשות ופוטרו וקרוב ל-100 אלף עסקים שנסגרו ולא ייפתחו עוד - הם המכה הקשה באמת שספג המשק הישראלי.
אז נכון. במדינות ה-OECD התוצר לנפש ירד בממוצע ב-5.5%, וישראל במצב פחות גרוע מהן, אולם בשום מדינה לא מצאנו שקרוב לרבע מהעובדים (בישראל: מיליון!) היו בממוצע מחוסרי עבודה במהלך שנת 2020. אחוזי האבטלה נעים בין 3.5% ל-5% בכ-20 מדינות שעשו שימוש במודל הגרמני והקנדי להשארת העובדים במקומות עבודתם. על 20% וגם על שיא 27.5% אבטלה שמעו בגרמניה, יפן, בלגיה וקוריאה - רק כאשר כלי התקשורת שם דיווחו על המצב העגום כל כך בשוק העבודה בישראל.
מספר של 100 אלף עסקים שנסגרו לא נרשם אפילו במדינה בת 82 מיליון תושבים, גרמניה. ענפים שלמים שמושבתים כבר כמעט שנה שלמה - מההסעדה ומכוני הכושר ועד לבתי המלון - לא היו בשום מדינה. מערכת חינוך שמושבתת לסירוגין כבר 11 חודשים - לא נראתה בשום מדינה בעולם. גם לא במדינות עם אחוזי תחלואה גבוהים מאוד, כמו בראשית ימי המגפה באיטליה, או ממש בימים האלה בבריטניה. לסגור את כיתות ה' למשך שמונה חודשים? זה נשמע כמו חלום בלהות בגרמניה, בהולנד, בספרד ובאוסטריה, שחוו אחוזי מאומתים לא מעטים בנגיף קורונה.
והכי-הכי הכי חמור: בכל המדינות המתוקנות גובשו כבר מזמן תוכניות ליציאה מהמשבר. הוקצבו עשרות מיליארדי דולרים ואירו להכשרות מקצועיות ויצירת מקומות עבודה. בישראל: כלום. 3,000 הכשרות מתוכננות לימים אלה ל-750 אלף מובטלים. פחות מחצי אחוז.
לכן, נתון פחות גרוע מהצפוי בצריכה, בשל חגיגת קניות - בעיקר של כלי רכב ומכשירי חשמל - הזרמת כספים על ידי הממשלה, בין השאר כדמי אבטלה וסיוע לעסקים, וגביית מיסים גבוהה (הנכללת בחישובי התוצר), שנבעה מחגיגת הקניות ברביע האחרון של השנה - הם ודאי לא סיבה למסיבה ובטח שלא להתלהבות של ראש הממשלה ושר האוצר, שאמר הבוקר ל-ynet כי "התוצר ירד רק ב-2.4%, אחרי שכל הגורמים התריעו על ירידה של בין 6%-7%" (התחזיות אכן דיברו על ירידה גדולה יותר, אך לא ברמות האלה).
ובדיוק הם, ראש הממשלה ושר האוצר - מבלי לתת הנחות לראש הממשלה החליפי בני גנץ וראשי המפלגות החרדיות שבקואליציה, אריה דרעי ויעקב ליצמן - הם אלה שלא תכננו שום תוכנית סדורה ארוכת טווח, רב-שנתית, ליציאה מהמשבר החמור אי פעם.
חלוקת מענקים לאזרחים שמשתכרים עד 13,050 שקל בחודש זאת לא תוכנית שתציל את המשק. לתת עוד ועוד הלוואות - זה לא מה שיסייע לבעלי העסקים הממוטטים כלכלית. יצירת רבע מיליון מקומות עבודה ופתיחה מבוקרת מיידית של כל (!) המשק, בצמוד לאכיפה קפדנית במיוחד בנושא הקורונה - זאת התוכנית שלא החלו אפילו בתכנונה.
לכן, לבכות על הצפוי למשק בחוסר המעש הנוכחי של הממשלה מתאים לדאבוננו הרבה יותר מאשר לצהול ולשמוח מנתוני הלשכה לסטטיסטיקה לקראת פורים.