הרבה לפני שהסינגל מאלט נכנס לאופנה, העולם הכיר פחות או יותר רק סוג אחד של ויסקי: המעורבב. הדעה הרווחת הייתה שוויסקי שעשוי מסוג אחד של שעורה יהיה קשה מדי לשתייה עבור רובנו, ולכן צריך לערבב כמה סוגים של ויסקי כזה כדי לרכך את החוויה ולהפוך את שתיית הוויסקי ליותר נגישה.
ובכן, מתישהו העולם חשב אחרת. הכיוון האנין הכללי - בנוסף לצמיחה המטאורית של סין ואיתה רעב עצום של הרבה מאוד אנשים למותגים - הביאו לכך שצריכת הסינגל מאלט ויסקי בעולם עלתה בקצבים מפתיעים, ולכך שאותו עולם קצת הזניח את הבלנדד ויסקי, מי שבעצם אחראי לכך שהוויסקי הוא משקה כל כך פופולרי. אז הנה, באנו להזכיר.
פעם, כשתעשיית הוויסקי הייתה ידנית ברובה, עובדי המזקקות היו הופכים את השעורה המתחממת בעזרת - לא תאמינו - הידיים שלהם (ואת, כמובן). אותם עובדים סבלו מגיבנת חיננית שזכתה לשם Monkey Shoulder, והיום התגלגל השם הזה לתווית הבקבוק שלפניכם, כסמל לדברים שאנשים היו מוכנים לעשות בשביל הוויסקי שלהם. כתף הקוף הוא בלנד של שלושה סינגל מאלטים מבית גרנטס, שאותם מערבב דייויד סטיוארט האגדי מבלוויני. המאנקי הוא חגיגה נעימה מאוד של טעמים, שהופכת אותו לאחד הבקבוקים הכי פחות יומרניים בשוק ולכיף מתקתק מעט וכמעט־ברבני.
Monkey Shoulder, מחיר: 150 שקל
אם היו ממציאים את הוויסקי בצרפת, בטח היו קוראים לו Whiskeyoux או משהו בסגנון. זה לא קרה, אבל הנה בכל זאת יש ויסקי צרפתי - ולא סתם, מקוניאק! אם זכרוני אינו מטעני, צעירים צרפתים שותים יותר ויסקי מקוניאק, בעיקר כי הם לא רוצים לשתות מה שההורים שלהם שותים. נראה שזו הסיבה שהם החליטו לייצר ויסקי מקומי כמו הבסטיל הזה, שהוא אולי הוויסקי הקל ביותר ללגימה ברשימה שלפניכם. הוא מיושן בחביות שונות (כולל חבית לימוזין שמשמשת לקוניאק), והוא לימוני־בהיר, מבוקבק במלבן אופנתי, ונושא עימו יתרון משמעותי: לא צריך בשבילו קרח.
Bastille 1789, להשיג ברשת יין בעיר - מחיר 169 שקל
היינו בשום מקום ספציפי ואז בצרפת, אז נראה לי טבעי שהתחנה הבאה תהיה יפן. הבלנד הזה, שלמרות שמו המטעה הוא אינו בלנד של קפה, מגיע מאחת המזקקות הנחשבות בעולם, ניקה היפנית. למרות מתיקות גבוהה יחסית שמגיעה מאחוז האלכוהול (45%), זהו ויסקי מורכב לשתייה, שמתחילים עשויים להיבהל ממנו מעט. מה עוד יש לי לספר לכם? שהיפנים מדביקים את הסקוטים בקצב מבהיל - עד כדי כך שעוד לא שתיתי ויסקי יפני שהוא פחות מטוב. פה יש קינמון, מנגו, תפוזים ועוד כמה דברים מעניינים. לשתיינים סקרנים.
Nikka Coffey Grain - מחיר 239 שקל
לסופר ניקה, לעומת זאת, יש בקבוק שנראה כמו משהו שאפשר למצוא בבר של סבא, ליד הליקר סברה. אבל הטעם, אוי הטעם: המים מגיעים ממעיינות יפניים משובחים, והוויסקי עצמו מצד אחד ונילי ומצד שני מעושן מעט, שלא מפסיק להתפתח דקות ארוכות אחרי שהסתיימה הלגימה. יש פה גם טעמי שרי, מתיקות דבשית ומשהו עשבוני. ויסקי שצריך לחשוב עליו.
Nikka Super Rare Old, מחיר 229 שקל
ומתחכום לתחכום שבפשטות. הלייבל 5 הוא הוויסקי הזול ביותר בחבורה שלפניכם, וכנראה שזה מה שהפך אותו לוויסקי ה־9 הכי נמכר בעולם. הדרך הכי טובה לתאר את הלייבל היא ויסקי ליומיום (ויש לי חברים שיאמרו ויסקי לבוקר): כזה שלא צריך להתלבט יותר מדי לפני שפותחים אותו, ואפשר לערבב אותו עם קצת סודה כדי לייצר לונג דרינק כיפי לקיץ. קרמלי, קצת מעושן, לא מפונפן.
Label 5, מחיר 65 שקל
עוד לא מתחכם, במובן הטוב של המילה, הוא השכווי המפורסם, או בשמו הידוע יותר: The Famous Grouse. הפיימוס - ההיכרות הארוכה שלנו כבר מתירה שמות חיבה - הוא ויסקי אולד סקול. כזה שרוב מי ששותה אותו הגיע אליו בדרך כזו או אחרת, וככל הנראה התעכב אצלו לא מעט. זה בלנד של מספר סינגל מאלטים נחשבים מאוד, ביניהם מקאלן והיילנד פארק, אשר בדומה לבלנדדים מפורסמים אחרים מחפש עקביות בטעם. ואם מדברים עליו, אז טופי ולימון וקצת עשן.
The Famous Grouse, מחיר 79 שקל
השכווי החדש בארץ הוא עירום, ובניגוד למלך דווקא יש לו הרבה מה להציע. זהו בלנדד מאלט שהתבגר בחביות שרי, והוא גרסה חלקה ומעט מתוקה יותר מאחיו המפורסם. הוויסקי הזה מכוון לשתיינים מנוסים שמחפשים משהו קצת יותר מיוחד מבלנדד ויסקי סטנדרטי, ולכן ניתקו אותו מהמותג הפיימוסי ונתנו לו נתיב משלו. יש בו משהו תפוחי, קרמלי ונעים מאוד.
Naked Grouse, מחיר 144 שקל
ה־Dewar's 12 הוא הגרסה הבוגרת
ל־Dewar's המוכר, בעל התווית הלבנה. בניגוד לאחיו בעל האופי הצעיר, ל־12 יש טעמים מאלטיים, רמז עבה לחבית ומשהו דבשי. הבקבוק הזה זכה לכינוי "חתונה כפולה", על שום 6 החודשים הנוספים שהוא עושה לאחר ערבוב הסינגלים בתוכו, כדי לייצר משקה אחיד ועגול יותר. קנייה טובה.
Dewar's 12 (ליטר), מחיר 149 שקל
עוד יפני בתמחור עדין יחסית הוא ה־Toki של מזקקת סנטורי העצומה. משמעות השם? איפשהו בין זמן לתנועה, מה שמביא אותנו למסקנה המתבקשת: מדובר בוויסקי שמתאים לכל עת. ואכן, ההבטחה מתממשת; זהו ויסקי לבראנץ': עדין, קל מאוד לשתייה, לימוני ובנני. בקיצור, תוסיפו קצת גרנולה וקדימה. לא, באמת: חוסר היומרה שלו והמחיר הידידותי הופכים אותו לאחד המשקאות היותר סימפטיים ברשימה הזאת.
Suntory Toki, מחיר 219 שקל
שיבאס, המכונה במחוזותינו צ'יבאס, היה כאן תמיד שם נרדף ליוקרה ולאיכות. עד לפני כמה שנים, כשמישהו אמר "אני אבוא עם בקבוק" והתכוון גם להשקיע, נשאר לו בדרך כלל רק לבחור כמה שנים יהיה כתוב על הצ'יבאס שלו. ובכן, לכל אלה שמתכוונים לבוא עם בקבוק בימים אלה נוספו שתי אפשרויות חדשות, כשבאחת מהן הבלנד עובר סיבוב בחבית אמריקאית שהכילה פעם ויסקי שיפון, השנייה בחביות שרי אולורוסו, ועל שתיהן מופיע המספר 13 - בהשראת King Street מספר 13 באברדין, שממנו ייבאו האחים שיבאס משקאות ומזון יוקרתי מכל העולם (וגם, כמובן, שנות היישון שלו). האמת? שני הבקבוקים פשוט נהדרים, ובמחירי הוויסקי של היום שניהם קנייה אדירה. השרי יותר פירותי ואגוזי, השיפון יותר תפוזי וקינמוני. נשאר לכם רק לבחור לאן לפנות (אני הולך עם השרי).
Chivas Extra 13 שיפון או שרי, מחיר 133 שקל
אודה ואף אבוש, מעולם לא שמעתי על הדבלינר, מזקקת ויסקי חדשה מהחבית ("דבלין ליברטיס"), שממוקמת - טדאם טדאם - בדבלין אהובתי. מהאירים הגיעו שלושה בקבוקים. אחד הוא גרסת הכניסה, דבלינרי המיושן בחבית ברבן ושוחרר לאוויר העולם מתישהו ב־2015. ויסקי כיפי, חלק וקרמי, שיושב היטב בקרב חבריו הקלים ללגימה, לא דורש הרבה יותר מקוביית קרח ואולי אפילו קצת סודה. חברו הבוגר, ה־Dubliner Master Distiller's Reserve, מתהדר חוץ מבשם ארוך גם בבלנד של 7 סינגל מאלטים בתוספת ויסקי דגנים איריים, המיושנים גם הם בחביות ברבן. זה ויסקי פרימיום עם נגיעות מעניינות של וניל, קצת עקצוץ על הלשון, ובסך הכל יריית פתיחה מרשימה למדי.
Dubliner, מחיר 110 שקל
Dubliner MDR, מחיר 159 שקל
עוד אחד מדליק (זאת מילה לגיטימית עדיין?) מאותה מזקקה הוא הארנב המת, שיתוף פעולה בין דאריל מקנאלי, המאסטר דיסטילר של הדבלינרים, לבר הניו יורקי המפורסם, שאפשר למצוא בו את אוסף הוויסקים האיריים הגדול ביותר בארה"ב. זה ויסקי היברידי: התחיל להתיישן 5 שנים בחביות ברבן, ואז עבר לעץ אלון אמריקאי. יצא להם יצור מלא אופי, ממש כמו הבר שנמצא על התווית שלו, עם נגיעות קרמליות. סך הכל אחד האיריים הטובים שיצא לי לשתות.
Dead Rabbit, מחיר 199 שקל
קנדי עוד לא היה לנו כאן, נכון? עם כזה נחמד, חבל. הקראון רויאל הוא הוויסקי הקנדי הנמכר ביותר בעולם, בלנד של 50 סוגי ויסקים שיוצר לראשונה כבר ב־1939. אני מודה שצורת הבקבוק, והגלימה הסגולה המכסה אותו, נראים מיושנים וזקוקים לעדכון (כאילו, אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בבקבוק בושם). הנוזל, לעומת זאת, מעניין: מתוק מאוד באף, אולי הכי מתוק מכל הוויסקים כאן מסביב, עם הרבה שקדים וקצת פלפל. שימו בפנים ערימה של קרח, ואל תחשבו על זה יותר מדי.
Crown Royal, מחיר 180 שקל
הפעם, החלטתי לשמור את הכי טוב (בעיניי) לסוף. איזה כיף שהגענו לתקופה שבה אפשר לקנות בקבוק של ג'וני ווקר 18 במחיר הלגמרי לא מרתיע שכתוב כאן למטה. ג'וני ווקר הוא הבלנדד הנמכר ביותר בעולם וזה שרשם על שמו כמעט בבלעדיות את הצבע השחור (מספיק להגיד בכל בר "בלאק", במקום "ג'וני בלאק", וכולם ידעו למה אתם מתכוונים). כאן עלינו דרגה, לג'וני 18 (זה שפעם היה מכונה "פלטינום"). אחרי מגע לשון ראשוני שנותן רושם עדין, מתפתח פה ויסקי מפואר במיוחד, עם ג'ינג'ר וקינמון מצד אחד ואפרסקים וטופי מהצד השני. להוסיף ממש טיפה או שתיים של מים טובים, ולהתענג.
ג'וני ווקר 18, מחיר 220 שקל
טוב מה, תשתו מהבקבוק?
באחת מטעימות היין הזכורות לי לטובה (זה שהן זכורות בכלל זה כבר לטובה), טעמנו את אותו יין עם 4 כוסות שונות - ותשמעו, הטעמים היו שונים לגמרי מאחת לאחת. הסיבה המרכזית לכך היא הנקודה הספציפית על הלשון שאליה נשפך המשקה, וסיבות נוספות הן סוג הזכוכית, למשל. ובכן, את כוסות הוויסקי של היצרן האיטלקי Luigi Bormioli כדאי לכם לשמור לוויסקים שבדרך כלל נחים על המדף העליון. הרביעייה הזאת מגיעה גם עם דקנטר נאה, לימים שבהם תרצו להרגיש על הסט של "מד מן" ולמזוג את המשקה מבקבוק ייעודי. מקדם דאווין: מאה ממאה.
כוסות ויסקי ודקנטר מדגם Bach, מחיר 249 שקל
להשיג באתר Cooks & Looks
בשירות הוד מלכותו
באחד הוויקאנדים של סוף החורף, ובאמת שבלי שום קשר לבקבוקים שמפוזרים פה מסביב - אולי חוץ מזה שחלקם קשוחים גם כן - עשינו טיול שטח דרומי עם הדיפנדר החדש של לנד־רובר. הדיפנדר, שמאז ומתמיד היה אגדה על גלגלים שבדרך כלל אומרים את שמה לצד זה של יחידות מיוחדות מהעולם, עבר אבולוציה שהפכה אותו לנחשק עוד יותר. הוא מושך מבטים ולפעמים אפילו אגודלים הזקורים כלפי מעלה מסוג מאוד מסוים של אנשים: כאלה שמעריכים איכות ואוהבים את הטבע. יכולות השטח שלו מגוחכות: פשוט תלחצו על אחד הכפתורים המיועדים למכשול שאתם מעוניינים לתקל, ומכאן ואילך גם סבתי עליה השלום מסוגלת להשתלט על האירוע. בעיר, להוציא מידותיו הנכבדות שלפעמים מבהילות ומסובכות לתמרון, מדובר בסלון מפואר ונעים להפליא לשהייה. מחוץ לעיר? כנ"ל, לימוזינה נוחה שמשייטת בנעימים. אנחנו נסענו דרומה במסגרת מועדון לנד־רובר, שעוזר ללקוחותיו לנשום קצת אחרי השנה הקשה שעברנו. פגשנו שם כמה שבילים סלעיים שהוציאו חיוך מזלזל מהדיפנדר הזה, שנותן את הרושם שתוכלו פשוט לצייר קו ישר מהחרמון לאילת, ולנסוע לאורכו בלי להתחשב בדברים שתטפסו עליהם בדרך. נשאר רק למצוא בחשבון הבנק שלכם את המספר שכתוב פה למטה. בהצלחה.
לנד־רובר דיפנדר דיזל, 240 כ"ס ו־7 מקומות, 585 אלף שקל
