איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת פרטמן, מירושלים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: רוסלן (45), אסתר (39), יווה מישל (9) ואדמיאל (5).
הבית: דירת 4 חדרים בשכירות. 4,500 שקל בחודש. רוסלן: "בגלל שאנחנו בדירה הזו שמונה שנים אנחנו משלמים יחסית זול. על דירה כזו משלמים פה באזור כ-5,000 שקל".
אוהבים את ירושלים? אסתר: "כן, אבל אף פעם לא חשבנו על זה ממש. אנחנו גרים בירושלים מאז שעלינו לישראל". רוסלן: "האמת שאנחנו בעוד חודש עוזבים. המחיה פה מאוד יקרה ורצינו תמיד יישוב פסטורלי יותר. קנינו בית על קו התפר בנעלה. זה מה שהיינו יכולים להרשות לעצמנו לפני הקורונה. אם זה היה היום לא היינו מסוגלים לקנות את הבית הזה". אסתר: "היינו אמורים כבר לעבור, אבל בגלל הקורונה הכל התעכב כי לא הייתה בנייה".
מזל טוב. עברתם משכירות למשכנתה? רוסלן: "בינתיים דחינו את המשכנתה, לפחות את זה איפשרו לנו. אבל היו לנו כמה חודשים קשים כי שילמנו את החלק היחסי של המשכנתה וגם את השכירות, ונכנסנו לבור כלכלי קשה".
מה אתם עושים? רוסלן: "אני ספר ואשתי קוסמטיקאית. אנחנו עובדים יחד במקום שאנחנו שוכרים בירושלים. לפני הקורונה עבדנו בסדר גמור. אבל גברת קורונה הרגה את הכל".
מינוס? רוסלן: "אנחנו בחריגה ענקית". אסתר: "אני סופרת כל מה שאני קונה, מוכנה לעבוד בכל שעה, שלחתי פרטים שלי להמון מקומות ולקחתי עוד עבודה בניקיון כדי להסתדר. אני לא מאלה שיושבים ומחכים שהמדינה תיתן לי כסף, אבל המצב נוראי. תחזירו לפחות מה ששילמנו ביטוח, ואחרי זה נתחשבן, כי אין לאנשים כסף לחיות. הסגירה הזו הרגה אותנו נפשית וכלכלית".
איך שורדים? רוסלן: "שרדנו בזכות הלקוחות שלנו שתרמו לנו ושלחו לנו סלי מזון. את ליל הסדר עשינו עם אוכל שלקוחות תרמו לנו. הבעיה שלנו הייתה שממש לפני הקורונה משכנו כל מה שהיה לנו וכל מה שלא היה לתשלום על הבית. וכשסגרו לנו את המספרה היה לנו 250 שקל בכיס. זהו". אסתר: "הייתי ממש היסטרית, ולקוחות התחילו להתקשר וכששמעו מה מצבנו התחילו להתקשר עוד ועוד לקוחות. זה היה מדהים, שלחו לנו בשר, מצות, מצרכי מזון, וזה היה מרגש".
קיבלתם משהו מהמדינה? אסתר: "אני קיבלתי בסך הכל 4,700 שקל ורוסלן לא קיבל כלום. אמרתי תודה רבה, לפחות הצלחתי לשלם חלק מהשכירות, כי אמרתי לבעל הבית שאין לנו איך לשלם. שילמנו לו חצי ועדיין אנחנו חייבים חצי. ויש גם חוב של שכירות בחנות. אמרתי לו שאם הוא רוצה נצא מהחנות כי אין לנו איך לשלם. הוא הבין שאף אחד לא ייכנס עכשיו, אז בינתיים אמר בסדר. אלוהים גדול מה יהיה בסוף התקופה".
העסק פתוח? אסתר: "כן. אין לנו לאן ללכת, ובינתיים מנסים לשרוד פה. גם כשנעבור נמשיך להגיע לירושלים לעבוד. זה לא נורא, 35 דקות נסיעה". רוסלן: "אני חזרתי לעבוד בערך 20% ממה שעבדתי בעבר, ואסתר עובדת 50% ממה שעבדה. רוב הלקוחות שלנו הן אמריקאיות ונשים מבוגרות, והן מפחדות לצאת מהבית". אסתר: "לפי המצב היום אני אומרת ברוך השם שמישהו מגיע".
איך הילדים מקבלים את המצב? אסתר: "אנחנו בשולמנים, והם הלכו איתנו לכל ההפגנות. הם הדור הבא של השולמנים. הבת הגדולה שלי מעורבת מאוד, ותמיד אמרה שהיא רק ביבי וכעסה על הסבא שבחר ליברמן, אבל עכשיו היא פתאום התחילה להגיד לי שהיא כל כך כועסת עליו, וזה היה לי קשה לשמוע את זה מילדה בת תשע. הם רואים את המצב". רוסלן: "תשמע, אני לא יכול להרשות לעצמי לאכול בשר, או להוציא אותם לאכול בחוץ, והם מרגישים". אסתר: "אף פעם לא היינו בזבזנים, אבל היום אנחנו ממש סופרים את העגבניות שאנחנו קונים, והסל קניות שלנו נחתך בחצי".
איך הבית החדש? אסתר: "אני מאוד מתרגשת וכבר מוכנה לצאת. חבל שאי אפשר לקנות שום דבר חדש לשם, אבל לא נורא. הרהיטים שלנו, שהם מלפני 19 שנה, עוברים איתנו. ננקה אותם, נסדר, וזה מה שיש". רוסלן: "הקורונה לקחה אותנו אחורה. עד שטיפסנו ועלינו קצת, נפלנו חזרה".
חופשה אחרונה? אסתר: "היינו ברוסיה אצל ההורים שלי. הם גרים לא רחוק ממוסקבה ואנחנו נוסעים לשם, וזה זול. יש בית לגור בו ואנחנו מטיילים באזור. אחרת זה מאוד כבד עלינו. היינו שם בדצמבר ממש לפני הקורונה". רוסלן: "אנחנו מגיעים לשם בתקופת הכריסמס ויש שם כל מיני הצגות והופעות לילדים. זה כמו פה בחנוכה, רק שפה זה עולה הון ושם זה זול, רבע מחיר מהכרטיס פה".
