בשיתוף בנק הפועלים
צלם: ירון שרון, במאי: אסף קוזין, מפיקה: אולגה רזניק, תחקיר: עומר חמווי, עורך: גיא פוקס
גילו לי, חבל אשכול
תחום הפעילות: בית קפה חברתי
היזמים: גלית באשרי (50)
שנת הקמה: 2019
בית הקפה גילו לי בצוחר שבחבל אשכול הוא מקום שעצב ושמחה מתערבבים בו ביחד. אינספור קישוטים וחפצי נוי עליזים וצבעוניים, בייחוד של פרפרים, מעטרים את הקירות, ולא משאירים ספק לגבי הכוונות השמחות של בעליו. אבל כששומעים את הסיפור מאחורי בית העסק, קשה לשמור על עין יבשה.
גילו לי נקרא על שמו של גיל בשארי, שנפטר לפני שלוש שנים וחצי מסרטן העצמות, והוא רק בן 10. "הצוואה של גיל היא להיות שמחים, ובית הקפה הזה כולו שמח. אין בו טיפה של עצב", מספרת אמו, גלית בשארי, מייסדת ומנהלת המקום, שמתעקשת שהאנשים ייצאו מבית הקפה עם טעם מתוק ועם שמחה בלב. "בשבועות האחרונים שלו, היה לגיל כבר קשה ללכת. הוא עבר קטיעת רגל קשה, ושכב הרבה במיטה. יום אחד הוא צבע את המילה Happy ואמר שזו המילה הכי יפה שיש, שאדם שנמצא בשמחה, לא חסר לו כלום".
בית הקפה גילו לי מבוסס כולו על מוצרי מאפה עבודת יד של גלית, ובהם בין היתר 20 סוגי עוגיות מיוחדות ("רוב המתכונים הם של הסבתות שלי") וגם עוגות, לחמים וקישים – כולם נעשים במקום. בתקופת הקורונה בית הקפה עבד במתכונת טייק־אוויי. "הייתי אופה בבוקר ובצהריים ומתחילה לעשות סבבי משלוחים. אחר כך עברנו לסלי פיקניק".
הרומן של גלית עם האפייה החל לפני 20 שנה עם לידת בנה השני, כשגילתה כישרון לאפיית עוגיות. בהמשך הפכה את הכישרון לעסק, ובין היתר פתחה בית מאפה קטן בבית סבתה. לאחר פטירתו של גיל, החליטה כי פניה קדימה, להתחלות חדשות, וסגרה את בית המאפה.
כששמעה שבית הספר שבו למדה בצעירותה, וננטש לפני 12 שנים, הופך למרכז קהילתי לעסקים קטנים, היא קפצה על המציאה. "החלטתי לקחת את כיתת המדעים שבה למדתי ולהפוך אותה לבית קפה קטן". עוד אפשר למצוא במתחם חנות יד שנייה, סטודיו לפסיכודרמה ומרכז לאמנים.
גילו לי הוא לא בית קפה רגיל. כבר מההתחלה, היה ברור לגלית שהוא יהיה עסק חברתי. "כשגיל היה חולה, הוא קיבל הרבה מתנות. אחרי שנפטר החלטנו שעכשיו אנחנו רוצים לתת מתנות לאחרים. זה התחיל מסלי מזון שחילקנו לנזקקים ולחיילים, ומשם עבר גם להעברת מתנות בין אדם לחברו. לקוחות רוכשים מתנות בצורת מנות למי שהם בוחרים", מספרת גלית, ושולפת כרטיסיות של ארוחות מתנה. אחת מהן מיועדת לסבא או סבתא, שמגיעים עם נכד או נכדה. "שתהיה לכם ארוחה טעימה וכיפית", נכתב בכרטיס הברכה.
"כדי שאוכל להעביר הלאה את המנות. אני צריכה לראות את האנשים", מדגישה גלית. זו הסיבה, היא אומרת, שאין לה שאיפות לגדול ולהתרחב. "אני רוצה שהמקום יישאר כמו שהוא. אותו גודל ואותה אינטימיות, שתהיה לי את האפשרות לראות את כל האנשים. לחבק אותם, להיות איתם. זה מה שאני אוהבת. מי שבא לכאן, אני מאוד אשמח שיעביר את זה הלאה - את הנתינה ואת הקבלה".
בשיתוף בנק הפועלים