מתקרבים למיליון מובטלים: שירות התעסוקה הודיע כי נכון להיום (רביעי), רשומים בשירות 971,096 דורשי עבודה, מהם 620,854 בחל"ת - מספרים דומים לשיא המובטלים בסגר הראשון. מתחילת הסגר השני נרשמו 251,611 דורשי עבודה. מבין דורשי העבודה שנרשמו מאז תחילת הסגר השני, עבור 175,618 זהו רישום שני או יותר מאז תחילת משבר הקורונה בחודש מרץ. בינתיים, בקבינט הקורונה שהתקיים אתמול נמנעו מהכרעה בנוגע לפתיחת העסקים הקטנים והתרת איסוף עצמי ממסעדות, החלטות שצפויות להשפיע כמובן על נתוני התעסוקה. נושאים אלו יעלו להכרעה בדיון נוסף מחר.
ליאור נוקי (24), מנתניה, עבדה בתחום המסעדות בשנים האחרונות והוצאה לחל"ת הראשון עם פרוץ המגפה, בחודש מרץ. "בגל הראשון הוציאו אותי לחל"ת בפעם הראשונה ולאחר מספר חודשים התחלתי עבודה חדשה בבית קפה, אבל גם משם הוציאו אותי לחל"ת כשהחל הגל השני. כך יצא שאני כבר למעלה מחצי שנה ללא עבודה".
"בגל הראשון ניצלתי את הזמן ובישלתי וסידרתי את הבית", היא מספרת, "אבל בגל השני נהיה לי ממש קשה מבחינה נפשית. נכנסתי ללחצים כלכליים ואני מרגישה נורא תקועה במקום ואין לי איך להתפתח. אני מתעוררת כל בוקר עם תחושה לא טובה ויש לי מועקה כי קשה לקום בבוקר ולא לעשות כלום. בתקופה האחרונה אין יום שאני לא שואלת את עצמי מתי הסיוט הזה ייגמר. כל החיים שלי עבדתי, מגיל 12 הייתי עושה ביביסיטר ותמיד הייתה לי משכורת משלי, ובשנה האחרונה אני ובן הזוג החלטנו שאנחנו רוצים לעבור לגור ביחד וזה גרם לי להיות אפילו יותר מחושבת. חסכתי במשך תקופה ופתאום, כשהגיעה הקורונה, ראיתי שאני לא מכניסה חצי ממה שהייתי מכניסה בעבר, ונאלצנו לדחות את המעבר למגורים משותפים".
נוקי חשבה לחפש עבודה, אבל לדבריה בתי הקפה ייפתחו בקרוב והיא מעדיפה לחזור לעבודה שלה. "אני אופטימית ומקווה שמקום העבודה שלי יחזור בקרוב ואוכל לחזור לעבוד, כי כרגע אני במצב שהוצאתי כל מה שחסכתי וכל מה שעבדתי בשבילו, ונאלצתי לבקש עזרה מההורים שלי. זה הדבר הכי לא נעים בעולם כי אני רוצה להרגיש עצמאית ושאני משתמשת בכסף של עצמי. אפילו מחשב ללימודים לא יכולתי לקנות וההורים שלי עזרו לי. זה לא כיף לחזור לגיל שאני צריכה לבקש מההורים".
מחאה ברחבי הארץ: מספרות נפתחות בניגוד לחוק
(צילום: רועי עידן, אבי חי)
יובל עטר (25), מתל אביב, סטודנטית לאדריכלות, עבדה שמונה שנים בסינמה סיטי ובתפקידה האחרון הייתה אחראית סדרנים. מתחילת משבר הקורונה, מזה שמונה חודשים, הוצאה עטר לחל"ת והיא מתקיימת מדמי הביטוח הלאומי. "שמונה חודשים אני לא עושה כלום", היא מספרת בשיחה עם ynet. "ניסיתי לחפש עבודה אחרת אבל כל העבודות בחוץ הציעו לי הרבה פחות מהמינימום, כך שלא היה לי שווה לוותר על דמי האבטלה".
עטר מתגוררת אצל הוריה משום שבימים אלה, כשהיא נתונה לחסדי הביטוח הלאומי, אין לה אפשרות לממן לעצמה שכר דירה. "לחיות על דמי האבטלה זה מאוד קשה. אם לא היה את הקורונה בוודאות הייתי גרה לבד, אבל אין לי איך לממן את זה כרגע. אני מאוד רוצה למצוא עבודה אבל הלימודים מגבילים אותי ואני נאלצת להיעזר בהורים". אומרת עטר. "זה מאוד לא נעים להיעזר בהם כשמגיל 17 אני דואגת לעצמי. זה מתסכל וזה מחזיר אותי כמה שנים אחורה".
עוד מספרת עטר כי "קשה מאוד עם חוסר המעש הזה שמלווה אותי תקופה ארוכה כל כך. אני אוהבת לעבוד ולא היה שבוע שפספסתי עבודה. תמיד היו לי משמרות ותמיד הייתה עבודה. להיות פתאום מובטלת זה מתסכל וזה משבש לי את כל סדר היום. יש רגעי משבר ואני ממתינה שיעדכנו אותי אם המצב הולך להשתנות. אני מתגעגעת מאוד לעבודה אבל אני בספק אם זו תחזור בקרוב לפעילות".
במהלך הדיון על היציאה מהסגר בקבינט הקורונה אמש, שהחל באיחור של כמעט שלוש שעות, המליץ ראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל), מאיר בן שבת, להאריך את הסגר עד יום שני. לפי הערכות ראש המל"ל, "לא צפויים שינויים שיובילו אותנו ליעדים שהצבנו לפני 20 באוקטובר". בן שבת הוסיף כי יש לשקול סגר לילי כחלק ממתווה היציאה מהסגר המלא.
לדעת אדלשטיין, "אפשר לפתוח עסקים היום אבל שתהיה אכיפה. אין ספק שגם כשנצא מהסגר נצטרך להשאיר יישובים אדומים. לא ניתן לבצע סגירה הרמטית, גם אם נרצה. יש עובדים חיוניים, יש מקרים הומניטריים בכל יישוב ייצאו כל יום כדין ולא ניתן למנוע את זה".
שר האוצר, ישראל כץ, אמר בדיון כי הוא תומך זה כמה שבועות בפתיחת עסקים שאינם מקבלים קהל. "מקומות העבודה יודעים לשמור על עצמם ולכן אני מציע לקבל החלטה ביום חמישי על פתיחת העסקים שלא מקבלים קהל. אין אף אחד סביב השולחן ובמדינה שחולק על זה שיש להם תועלת למשק למגזר הפרטי. זה לא חוף ים, זה לא הפגנות או דברים אחרים, זה העובדים וזה כל עם ישראל".
