המבקר: אילת הוזנחה, 90% מהמשרות בעיר תלויות בתיירות
השנה הקשה של הקורונה פגעה באופן קשה בעיר אילת, שמתבססת כמעט לחלוטין על תיירות. מדו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (שלישי) עולה כי מקורות התעסוקה בעיר מוגבלים במיוחד, כאשר 90% מהמשרות קשורות ישירות או בעקיפין לענף התיירות, ובענף בתי המלון בלבד מועסקים כרבע מכלל העובדים בעיר. הקושי התעסוקתי חריף בעיקר בשל ריחוקה הגיאוגרפי של העיר מערים גדולות אחרות בישראל, שהיו עשויות לפתוח אפשרויות תעסוקה נוספות לתושבי המקום.
עם התפרצות הקורונה, סגירת גבולותיה של המדינה והטלת מגבלות על הפעילות בענפי התיירות - שיעור האבטלה באילת ועסקים רבים הפסיקו את פעילותם. לכך התווספה הסופה החריגה שהכתה באילת במרץ 2020, וזרעה הרס רב בטיילת, במתקני תיירות ובשונית האלמוגים של העיר. נזקי הסופה נאמדו אז ביותר מ-56 מיליון שקל.
מספר דורשי העבודה באילת בחודשים מרץ-אפריל 2020 היה הגבוה ביותר מבין הרשויות בישראל. לפי נתוני שירות התעסוקה, במרץ נרשמו 41% אבטלה באילת ובאפריל 45.6%. לפי המוסד לביטוח לאומי, שיעור מקבלי דמי האבטלה באילת עמד נכון לתחילת אפריל 2020 על 25.1% (לעומת 8.8% בממוצע הארצי). גם ביתר חודשי המשבר שיעור האבטלה באילת היה מהגבוהים בארץ.
המבקר מסביר כי המשבר הגדול באילת בשנת הקורונה הוא למעשה התממשות האיומים ששנים מרחפים מעל העיר: אילת מתמודדת יותר מעשור עם התיישנות תשתיות התיירות ואי-הקמת בתי מלון ופרויקטי תיירות חדשים, תחרות עם אתרי נופש במדינות שכנות (כמו עקבה בירדן וטאבה במצרים) וגם במדינות רחוקות יותר שמושכות אליהן נופשים ישראלים (בצל רפורמת השמיים הפתוחים והירידה בעלות החופשות). כל אלה תמיד מאיימים על יציבותה הכלכלית של אילת ועל פרנסת תושביה, אולם בקורונה הדבר הוביל למשבר של ממש.
מבקר המדינה מציין כי מעבר לפן התעסוקתי, הריחוק הגיאוגרפי ומזג האוויר החם מייצרים עלויות נוספות לתושבים המעלות את יוקר המחייה בעיר, ומאז הקמתה התמודדו העיר ותושביה עם מצב כלכלי ותנאי תעסוקה מאתגרים. בנוסף, יותר מרבע מהכנסות עיריית אילת מארנונה מקורן בארנונה מבתי המלון. שיעור זה הוא הגבוה ביותר, באופן ניכר, ביחס לשיעורי הכנסות הארנונה ממלונות ביתר היישובים בישראל.
ממצאי דו"ח המבקר מראים כי ניסיונות העשור האחרון לקדם תוכניות ממשלתיות רב-תחומיות ורחבות לעיר אילת, אשר יפַתחו מנועי צמיחה כלכליים חדשים בעיר ועיסוקים מגוונים לתושביה, לא הבשילו - בין בשל עיכובים של שנים בקבלת החלטות, ובין בשל חסמים שונים ביישומם של פרויקטים שעליהם הוחלט. אחת מהתוכניות היא מיזם הרכבת לאילת, שעליה מדברים עוד משנות ה-60. לא בטוח שלרכבת יש היתכנות כלכלית, אבל בעקבות החלטות ממשלה ההליכים בעניינה מצויים כבר עשור בשלבי הכנה או בדיקה.
תוכנית נוספת שנמצאת על שולחן הממשלה כבר 15 שנים היא פינוי בסיס חיל הים מהעיר. לפי דו"ח המבקר, הבסיס תופס שטח הן בחופי אילת והן בשטח העיר, ושוררת הסכמה בקרב הגורמים הרלוונטיים כי הדבר מהווה חסם להתפתחות העיר. אולם, למרות שכבר שנים מתקיימים דיונים במסגרות שונות בעניין פינוי מלא או חלקי של הבסיס - הם לא הבשילו לכלל מעשה, ולא קידמו את פינויו או את צמצומו.
"הצורך בהרחבת סוגי הענפים הכלכליים שאילת נשענת עליהם, בגיוון התמהיל התעסוקתי ובהגדלת אוכלוסייתה על מנת לשפר את חוסנה הכלכלי-חברתי ואת עמידותה במשברים - מחייב נקיטת אמצעים מקדמיים בתחום התכנון, התשתיות והתחבורה, תוך בחינת האיזון הנכון בין השקעות המדינה בשדרוג וקידום של תשתית התיירות בעיר ובין פיתוח ענפים כלכליים ומנופי צמיחה ותעסוקה חדשים שיקנו לה חוסן כלכלי משופר", כותב המבקר.
"על כל הגופים הממשלתיים המעורבים בנושא - ובהם משרד ראש הממשלה, משרד התיירות, משרד האוצר, משרד התחבורה, רמ"י, משהב"ט, משרד התרבות והספורט, חמ"ת, חל"י ועיריית אילת - לפעול, כל אחד בתחומו הוא, על מנת להביא ליישומן של התוכנית הרב-שנתית ויתר החלטות הממשלה בעניין אילת, ובכך לקדם את העיר אל עבר המטרות שנקבעו בהן, למנף את הפוטנציאל הטמון בה וליצור מנועי צמיחה חדשים לכלכלתה, זאת לצד המשך חיזוק מעמדה כעיר תיירות לאומית ובין-לאומית אטרקטיבית".
