יום לאחר ששר האוצר, אביגדור ליברמן, הודיע על צמצום דרסטי במספר מקבלי דמי האבטלה במשק החל מיום חמישי הבא, העריכו היום (ד') גורמים במשרדי הממשלה הכלכליים, בתשובה לשאלת ynet, כי בחודשים יולי ואוגוסט יפחת מספר המובטלים בישראלי בכ-80 עד 100 אלף איש ויגיע לכ-300 אלף בלבד לקראת חודש ספטמבר. יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה הפורש, אבי שמחון, העריך בימים האחרונים כי בסוף השנה יגיע מספר מחוסרי העבודה רק לכ-200-250 אלף עובדים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שירות התעסוקה פירסם היום נתונים חדשים על מימדי האבטלה בישראל, מהם עולה כי בין סוף אפריל לסוף מאי, ירד סך דורשי העבודה - לרבות תובעי אבטלה, תובעי הבטחת הכנסה ודורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה רק ב-10% - מ-580,464 בסוף אפריל ל-522,579 אלף בסוף מאי.
עם זאת, בסוף חודש מאי היה לראשונה מספר תובעי דמי האבטלה הנמוך ביותר מאז פרוץ משבר הקורונה באמצע במרץ 2020, ומספר דורשי העבודה תובעי האבטלה עמד לראשונה מאז משבר הקורונה על פחות מ-400 אלף (397,502) - ירידה של 11.3% בהשוואה לסוף חודש אפריל.
כמו כן, בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ המשבר, שיעור דורשי העבודה תובעי אבטלה שאינם בחל"ת ונותרו ללא מעסיק בקצה עלה על שיעורם של אלו השוהים בחל"ת, שהיה גם הוא הנמוך מאז פרץ המשבר - 45.4% לעומת 54.6%.
סוף משבר הקורונה קרב?
בניכוי מספר דורשי העבודה השוהים בחל"ת, במהלך חודש מאי, על כל משרה פנויה במשק התחרו 1.5 דורשי עבודה - דומה מאוד לנתונים ששררו בישראל עוד בשנת 2017. הדבר מעיד למעשה על סוף משבר הקורונה הקרב ובא, אם לא יהיו התפתחויות אחרות במצב התחלואה המדאיג.
הסוף לחל"ת: מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, עונה על כל השאלות באולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור, ירון ברנר)
נתוני חודש מאי מלמדים עוד כי ככל שדורש העבודה חסין יותר תעסוקתית, כך קצב וסיכויי החזרה שלו לעבודה גבוהים יותר ולהפך. למשל, בין פברואר למאי ירד מספר דורשי העבודה השוהים בחל"ת ב-55%, בעוד מספר דורשי העבודה שנותרו ללא מעסיק ירד ב-9% בלבד. בדומה, נמצא שלנשים, מבוגרים, ערבים ודורשי עבודה עם מיומנויות עבודה נמוכות יותר קשה הרבה יותר לחזור לעבודה.
בדומה למגמות שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, גם במאי נרשמה ירידה בשיעור דורשי העבודה בכל הערים - למעט בעיר הבדואית רהט - כאשר גם במאי נמשכה התאוששותה הגוברת של אילת. ארבע מתוך חמש הערים הראשונות ברשימה הן ערביות ואחת מהן חרדית, כאשר את הרשימה מובילה גם החודש אום אל-פחם, עם שיעור דורשי עבודה של 22.4%.
אחרי אום אל-פחם נמצאות נצרת עם 22%, רהט עם 19.1%, ביתר עילית עם 17.7% ושפרעם עם 17.1%. שמונה מתוך עשר הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר שנמדד בסוף מאי הן ערביות, חרדיות או בעלות שיעור ערבים או חרדים גבוה כמו ירושלים ועכו, ושתי הערים הנותרות הן ערי התיירות טבריה ואילת.
מדו"ח "דופק שוק העבודה", הסוקר את מגמות התעסוקה שאפיינו את החודש החולף, עולה כי בסוף חודש מאי, מתוך מעל לחצי מיליון דורשי עבודה, 397,502 הם תובעי אבטלה, 63,431 תובעי הבטחת הכנסה ו-61,646 דורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה.
הצעירים חוזרים לעבוד, מבוגרים פחות
ביטוי להשפעת החוסן התעסוקתי על סיכויי וקצב החזרה לעבודה ניתן לראות גם בפילוח מספר דורשי העבודה לפי גיל בחודש מאי בהשוואה לחודש אפריל, שממנו עולה כי בעוד קצב החזרה לעבודה של הצעירים מתחת לגיל 34 היה גבוה משמעותית משל יתר קבוצות הגיל, הרי שקצב החזרה לעבודה של דורשי העבודה המבוגרים ביותר היה הנמוך ביותר. כך, מספרם המצטבר של דורשי העבודה הצעירים ירד במהלך חודש מאי ב-15.5%, מספרם המצטבר של דורשי העבודה בגילים 35-50 ירד ב-10.3% ואילו מספרם המצטבר של דורשי העבודה מעל גיל 51 ירד ב-8.7% בלבד.
מאז פרוץ המשבר, עלה שיעור הנשים בקרב דורשי העבודה בכניסה לסגרים וירד בהדרגה ביציאה ממנו, זאת היות ונשים נוטות, יותר מגברים, לעבוד במשלחי יד שהושפעו ממדיניות הסגרים (הוראה, חינוך, תרבות, מסחר וכיוצא בכך). לעומתן, גברים נרשמו בשיעורים נמוכים יותר בכניסה לסגרים, אך מי שכבר שנפלט משוק העבודה התקשה יותר לשוב למעגל העבודה.
לכל אורך שנת המשבר, שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה עלה משמעותית על שיעורם של גברים. בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ המשבר, קצב החזרה לעבודה של גברים היה גבוה מזה של נשים ובעוד מספרם ירד בין אפריל למאי ב-12.6% (מ-304,480 באפריל ל-266,053 במאי), מספר הנשים ירד ב-11.8% באותו פרק זמן (מ-334,173 באפריל ל-294,658).
ירידה של 41.9% במלצרים ומוזגי המשקאות המובטלים
מהנתונים עוד עולה כי משלח היד הנפוץ ביותר בקרב דורשי העבודה היה מכירות ושירותים (22.61%), כשלאחר מכן אקדמאים (15.96%), הנדסאים, טכנאים וסוכנים (13.08%), עובדים בלתי מקצועיים (11.61%) ופקידים כלליים (11.31%) ומשלחי יד נוספים.
אולם, בבחינה של שיעורי השינוי לפי מקצועות בין מרץ למאי, עולה כי שיעורי השינוי הגבוהים ביותר נרשמו במקצועות תלויי הסגר - כך, בעוד הירידה הכללית במספר דורשי העבודה עמדה על 22.2%, הרי שמספרם של דורשי העבודה שעבדו כמלצרים ומוזגי המשקאות ירד ב-41.9%, של עובדי האמנות והתרבות ב-31.9%, של המטפלים בילדים וסייעי הוראה ב-29.4% ושל המוכרים בחנויות ב-27.3%.
לעומת זאת, קצב החזרה של עובדים במשלחי יד הדורשים מיומנויות נמוכות יותר ואינם תלויי סגר, היה נמוך מהממוצע. כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שעבדו כפועלים בלתי מקצועיים בתעשייה ב-13.6%, של מפעילי מכונות ומרכיבי מוצרים וציוד ב-17.2% ושל עובדי שלד בתחום הבנייה ב-14.1% בלבד. מנגד, קצב החזרה לעבודה של מנהלים עמד על 22.6%, של עובדי מזכירות ב-21.6% ושל עובדים נלווים בתחום המשפט, החברה והדת ב-24.6%.
שרת הכלכלה והתעשייה, אורנה ברביבאי: "ישנו קשר בין פריון עבודה נמוך לבין הפער ההולך וגדל ברמת החיים. נמשיך לפעול למען החזרת המובטלים לשוק העבודה, לצמצם פערי השתכרות ולמצוא פתרונות יצירתיים לצמיחת המשק".
מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור: "נתוני התעסוקה שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, ובפרט אלו שנרשמו במהלך חודש מאי, מעידים שוב שדורשי העבודה שנתונים בסיכון תעסוקתי הם אלו שרחוקים יותר משוק העבודה. המשמעות היא, שגם בתום תקופת הזכאות רבים מהם עלולים להתקשות לשוב למעגל העבודה, להיקלע לאבטלה ממושכת, אולי אף כרונית, ובחלק לא מבוטל מהמקרים להזדקק לקצבאות סוציאליות.
"כדי לאפשר את חזרתם לעבודה ולהבטיח את סיכויי ההתמדה והמוביליות שלהם בשוק העבודה, יש לפעול לטיפוח ההון האנושי והתאמתו לתנאי השוק המשתנים, לעודד חזרה מיטבית לעבודה ולאפשר רשת ביטחון אפקטיבית ודיפרנציאלית למי שיזדקקו לה ויתקשו לשוב לעבודה".
פורסם לראשונה: 14:58, 23.06.21
